מחנה ישראל פא

אני מוכרח לאכול חמץ ושלום יהיה לי כי אין אני עושה דבר זה ברצון נפשי כ"א מתוך הדחק, אל יטעה לאמר כן, כי ידוע גודל איסור חמץ שחייב עליה כרת ואפילו ע ראיית חמץ של עצמו אסרה התורה כדכתיב לא יראה לך חמץ וגו' וצריך לבדוק אותו ולבטלו ולבערו מן העולם קודם פסח ועון אכילתו קשה מאכילת בשר חזיר וידוע שכל האיסורים אין להתירם שלא במקום סכנה וכיון שיש לו איזה דבר במה להחיות את נפשו באלו הימים של פסח שלא ימות שוב יצא דבר זה מכלל סכנה והעובר על זה הוא מכלל הרשעים החוטאים על נפשם ע"כ מאד מאד יזהר בדבר זה ונאמן הוא בעל מלאכתך (זה הקב"ה) שישלם לך שכר פעולתך

יז כל ימי הפסח אם רצה לאכול מצה אוכל לא רצה אינו אוכל רק שלא יאכל ויאכל בשר ופירות וכי צא בו אבל לילה ראשון חייב כ"א מישראל לאכול מצה כדכתיב בערב תאכלו מצות וקבלו חז"ל שהוא מ"ע אפילו בזה הזמן דאין לנו פסח וה"א מדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו כיון דליכא פסח יהיה פטור נמי ממצה והודיענו הכתוב שזה מצוה לדורות ולכן לילה ראשון וכן לדידן בליל שני חייב כ"א מישראל לאכול לא פחות מכזית מצה וזו נקראת מצה של מצוה כיון שמצוה עלינו לאכלו וכל כזית הוא כחצי ביצה לפחות

פרק לו בו יבואר קצת דיני כוסות ומרור והגדה (מלוקט משו"ע וח"א)

א כ"א מישראל חייב לשתות ד' כוסות מדרבנן בשני הלילות וצריך שיחזיק הכוס לפחות רביעית וצריך לשתות בפ"א רובו של כוס ואפילו הוא גדול ואפילו מי שאינו שותה יין מפני שמזיקו או שונאו צריך לדחוק עצמו לקיים ד' כוסות או שישתה מה שהוא חמר מדינה וחייב למכור כסותו או להשכיר את עצמו בשביל ד' כוסות וצריך לשתותם על הסדר דוקא דהיינו שיאמר הגדה בינתיים ובלא"ה לא יצא

כ כ"א מישראל מחוייב מן התורה לספר ביציאת מצרים בליל א' מדאורייתא ובליל ב' מדרבנן והיא מצוה נוספת על כל שאר לילות שהרי בכל לילה חייב להזכיר יציאת מצרים אבל בלילה זה חייב לספר המעשה וכמו שנסדר בהגדה ולכן אמר ר"ג כל שלא אמר ג' דברים אלו ר"ל הטעם של ג' דברים אלו שהם פסח מצה ומרור ואם אין בידו הגדה יאמר בחומש פרשיות של יציאת מצרים ואפילו אם לא היו לו כוסות ולא מצה אפ"ה צריך לומר הגדה וגם יכול לברך ברכת אשר גאלנו אך לא יאמר תיבות לאכול בו מצה ומרור רק והגיענו הלילה הזה כן ה' אלהינו יגיענו וכו' גם הלל יאמר בלי חתימה לפי שזה נתקן על הכוס ויתר דיני הסדר עיין בשו"ע או"ח ובח"א

ג כל אלו הדינים של הסדר שייך באיש הצבא כמו בשאר איש ישראל. ויראה להקדים עצמו לאכול הכזית מצה קודם חצות וגם ההלל יראה לאמר קודם חצות ואם היה אנוס כגון שעמד על המשמר וכיוצא בזה ובא אחר חצות אפ"ה צריך לומר הגדה כי המ"ע דסיפור יציאת מצרים זמנו הוא כל הלילה עד שתחטפנו שינה וכן צריך לאכול מצה אך לא יברך על המצה ברכת אשר קדשנו וכו' וכן לא יחתום ההלל בברכה אם הוא לאחר חצות

ד והנה ביתר הדינים של כל המועדים וכן בשאר כל מצות התורה אין לי להאריך לענין איש הצבא כי הוא כמו שאר איש ישראל וכמו שהעתקנו לעיל בפ"א בשם הספרא דאפילו במוכר עצמו לעכומ"ז או לעקר הזהיר בו הכתוב את כל המצות. וכן לענין כל מצות דרבנן ג"כ דינו כמו שאר איש ישראל ע"כ לענין הדלקת נר חנוכה יראה להדליק עכ"פ נר אחד בכל לילה אם יש ביכלתו ויתר הדינים של ההדלקה עיין בס"א ובדה"ח. וכן לענין קריאת המגילה בפורים ג"כ פשוט הוא דדינו כמו שאר