מחנה ישראל עז

יבעיר בודאי (ה) אסור לסתום פי התנור כשיש אש בתוכו מפני שמכבה וכן אסור לפתחו מפני שמבעיר: (ו) אסור לקרות או לעיין איזה דבר בפני הנר של שמן ואפילו הנר גבוה מאד שמא יטה ובפני נרות של שעוה וחלב העולם נוהגין היתר אבל בלאמפ של חלב נ"ל דאסור דיש לחוש כודאי שמא יטה. ויתר דינים ההכרחים כגון דיני הוצאה מרשות לרשות ודיני שביתת בהמתו וכה"ג עיין בספר זכרו תורת משה כי אין כאן מקום להעתיק כל הפרטים

פרק לד בו יבואר קצת מדיני ביטול ובדיקת חמץ. (כל אלו הפרקים מלוקט משו"ע ומח"א הלכות פסח ודה"ח)

א חודש ניסן הוא החודש הראשון לחדשי השנה כמו שכתוב בתורה ובו נגאלו אבותינו ממצרים וי"א דאף הגאולה העתידה לבוא תהיה בניסן. נשבת שלפני פסח קורין חותו שבת הגדול מפני הנס הגדול שהיה בו שבשנה שיצאו ישראל ממצרים היה י' בניסן ביום שבת ולקחו כ"א מישראל שה לפסח וקשרו בכרעי מטותיהם כמו שכתוב בעשור לחודש הזה ויקחו לה איש שה לבית אבות והמצרים ראו זה שרצו לשחוט אלהיהם והוצרכו לשתוק

כ חייב מן התורה להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו ומה היא השבתה זו שיבטלנו בלבו ויחשוב אותו כעפר ויגמור בלבו שכל חמץ שברשותו הרי היא כעפר וכרבר שאין בו צורך כלל וכיון דבטלו ונחשב לו כעפר הרי הוא הפקר ואינו שלו ואינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא שהרי לא אסרה תורה בב"י ובל ימצא אלא דוקא חמץ שלו כדכתיב לא יראה לך חמץ וקבלו חז"ל דר ל שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים

ג מן התורה סגי בביטול וכ"ש אם רוצה לבערו מן העולם ובאחד מהן סגי ואמנם חז"ל החמירו דלא סגי באחד מהן אלא בשניהם דוקא לפי שחששו אחר שהביטול תלוי בדעות של בני אדם ובמחשבותיהן ואולי ירע בעיני האדם שיש לו חמץ בעד כמה אלפים להפקיר ואף שבפיו יאמר שיהיה בטל והפקר וחשיב כעפרא מ"מ לבו לא כן יחשוב ולא יבטלנו בלב שלם והרי הוא עובר בבל יראה שהרי לא הוציאו מביתו ורשותו ועוד שמא מתוך שרגילין בו כל השנה אם יהיה בביתו ורשותו גזרינן שישכח ויבוא לאכלו ולכן תקנו חז"ל שאע"פ שמבטל לא סגי א א צריך לבדוק ולבערו מן העולם או שימכרנו לנכרי קודם זמן איסורו שיוציא ה כרי החמץ מביתו של ישראל

אם תאמר כיון שאף שביטל צריך לבער ל"ל הביטול כיון שכבר ביער הכל זה אינו שחששו חכמים שמא ישאיר חתיכה חמץ לאיזה צורך וישכח ולא יבערנו ונמצא תיכף כשימצא בפסח יה ה עובר בבל יראה שהרי לא ביער ולא ביטל

ה והצריכו חכמים לבדוק בחורין ובסדקין דאע"ג דבחורין ובסדקין אין לחוש אלא לחמץ כל שהו כגון פרורין ופרורין ממילא בטילי ואינו עובר בשום אופן מ"מ מחששא דשמא יבוא לאכלו צריך לבער אפילו כ"ש והבדיקה צריכה להיות ע"י אור הנר ובלילה ולכתחלה המצוה דוקא בתחלת לילה והנר צריך להיות של שעוה ואם אין לו נר של שעוה עלתה לו הבדיקה גם בשאר נרות

ו קודם שיתחיל לבדוק יברך אקב"ו על ביעור חמץ ואם התחיל לבדוק בלי ברכה יברך כ"ז שלא סיים בדיקתו. ונוהגים להניח חמץ קשה במקום משומר כדי שימצאם הבודק ובודק כל המקומות שיש לחוש שהכניס בו חמץ. ונ"ל באיש הצבא שמתאכסן בבית אינו יהודי או שמתאכסן (בהקאזארמע) א"צ לבדוק בלילה לאור הנר אלא בכליו המיוחדים לו והשאר מבטלו בלבו ודיו (עיין בסימן תל"ג ס"ז ועיין שם בח"א דמ"מ ביום י"ד חייב לבדוק כדרך שהשתמש) גם הכיסים או בתי ידים של בגדים צריך בדיקה שלפעמים נותנין בהם חמץ. וכן צריך לבדוק כל הכלים שבשלו בהם מיני קמחין כל השנה ולנקותן יפה.