מחנה ישראל עח

ו אחר הבדיקה מיד בלילה יאמר הביטול בלשון שמבין בזה הלשון כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דלא חמיתיה ודלא ביערתיה לבטיל וניהוי הפקר כעפרא דארעא. אם אינו מבין מה שהוא אומר בלשון הקודש ובלשון תרגום וסובר שהוא איזה תחנה יאמר בלשון לעז וצריך להזכיר בהביטול חמץ ושאור. אחרי הבדיקה בלילה יהא נזהר בחמץ שמשייר להצניעו. למחר ביום י"ד צריך לחזור ולבטל החמץ פעם שנית סוף שעה חמישית וטוב לבטלו לאחר ששרף החמץ כדי לקיים מצות שרפה פה בחמץ שלו בביטול היום יאמר דחזיתי' ודלא חזיתי' דביערתיה ודלא ביערתיה

ח בערב פסח אין לאכול חמץ רק עד ד' שעות על היום שהוא שליש היום בין אם היום ארוך או קצר היינו אם היום ט"ו שעות מותר לאכול חמש שעות על היום שהוא ארבע שעות זמניות. ובשעה חמישית זמנית על היום אסור באכילה ומותר בהנאה ומותר למכרו לאינו יהודי כל שעה חמישית. הגיעה שעה ששים (דהיינו תחלת שעה שתים עשרה לפי מה שנקראות השעות במדינתנו) אסור בהנאה ואסור למכרו לאינו יהודי אלא ישרפנו

ביום י"ד בסוף שעה חמישית קודם שתגיע שעה ששית יעשה להחמץ מדורה בפני עצמה וישרפנה ואם א"א לו בשריפה יזרוק לים כי הרבה פוסקים ס"ל דגם בזה מקיים מצות ביעור חמץ וכ"ז בשאר אנשים אבל באיש הצבא אפשר דשריפת החמץ הו סכנה אצלו ע"כ אם יש לו חתיכה חשובה של חמץ יזהר מאד ליתנו לאינו יהודי קודם שתגיע שעת ביעורו אם לא בפירורים דקים. בערב פסח אסור לאכול מצה כל היום

והנה לפי מה שידוע שהתורה אסרה חמץ בין באכילה ובין בהכאה אסור לאיש הצבא לקבל מערב פסח והלאה משהגיע שעת איסורו הלחם חוק שלו הניתן לו מדי יום ביומי עד תשלום שמונה ימי פסח ואפילו אם אין דעתו לאכלו עתה בפסח רק להשהות עד אחר פסח הלא עבר בלאו דבל יראה ובל ימצא ואפילו אם יטמין אותו בבית אינו יהודי. ואפילו אם ירצה למכור ולהחליף אותו עם אינו יהודי על דבר אחר הוא ג"כ אסור מן התורה

פרק לה בו יבואר דיני איסור חמץ ודיני אפיית המצה ואופן ההנהגה בזה (משו"ע ומח"א)

א איסור חמץ ידוע לכל ישראל שהוא איסור כרת ובודאי יש לאיש הצבא ליזהר בזה עד מאד ולהשתדל לבקש שירשוהו להיות יו"ט אצל ישראל כדי שלא יכשל ח"ו בחמץ וגם להתנהג בכל עניני הסדר כמו שאר איש ישראל. אמנם אם נזדמן שנשאר פסח אצל שאר אנשי הצבא האינם יהודים יש לו מאד ליזהר שלא לאכול מפתם כי איש ישראל הוא ויסתפק אלו השמנה ימים בתפוחי אדמה (שקורין ערד עפיל) ובפירות או בקטניות וזרעונים (כגון רייז הירז וגריקע ובעבלאך) כי חמץ האמור בתורה קבלו חז"ל שהוא דוקא מחמשה מיני דגן שהם חטים ושעורים ושיבולת שועל (שקורין האבער) ושיפון (קארין) וכוסמין שמינים אלו אם יבואו במים באים לידי חמוץ משא"כ כל מיני קטניות ואפילו אורז ודוחן (וטאטארקע שקורין רעצקע) אינם באים לידי חמוץ אלא לידי סרחון. הגם ששאר איש ישראל אסור להסתלק בפסח מאלו המינים מתקנת הגאונים בין לטחנם ולעשות פת ותבשיל מקמח שלהם או לאכלם שלמות גזירה שמא יבוא לעשות כן בחמשת מיני דגן כאן במקום הדחק כזה מותר לאכול מאלו המינים אך שיזהר לעיין (ברעצקי וכה"ג) אולי נמצא איזה גרעינים מחמשה מיני דגן לברור אותם מהם. ואם יכול להשיג אצל מי מחבריו יהודים עכ"פ מצה אחת או כזית מצה אחת מצוה רבה הוא עושה כדי שיקיים בלילה ראשון של פסח המצות עשה דבערב תאכלו מצות ובשאר הימים והלילות יסתפק בהמינים שנזכרו לעיל

ב אמנם אם קשה לו מאד להסתפק שמנה ימים בלי פת יראה להשתדל ולהשיג