מחנה ישראל עו

העושה כלי גמור או שנשבר וצריך אומן להחזירו ולתקנו חייב משום בונה ואם התיבה גדולה לפי השיעור אמה על אמה ברום ג' אמות דינו כבנין ממש ואין דינו ככלי:

(יד) מפתח של כלים שנאבד אסור לשבור הצירים או המנעול דהוי סותר וכ"ש דאסור לקבוע צירים או מנעול בכלי אפילו ע"י א"י דהוי מלאכה דאורייתא תיקון כלי ואם יצא הדלת מן הציר אסור להחזיר שמא יתקע:

(טו) כלים של פרקים שנעשה לפתחם ע"י שרויף כיון שעשוי לכך לפתחו ולסתמו תמיד מותר אבל שאינו עשוי לפרקו תמיד אע"פ שנעשה ע"י שרויפין אסור לפרקו או להחזירו ולכן אסור לטלטל מנורה שקורין היינג לייכטער אפילו לא הדליק בו בשבת כיון שדרכו להתפרק שמא יתפרק ויחזירנו:

(טז) ספסל שנשמט אחד מרגליו וראוי להחזירו אסור להחזירו ואסור לסמכו על ספסל אחר שמא יתקע אא"כ שהיה כבר כך מע"ש מסומך כיון דלא תקע מע"ש לא גזרינן אבל אם נשבר הרגל או נאבד לא גזרינן שמא יעשה רגל אחר ולכן מותר לסמכו על ספסל אחר ולכן מותר להניח ג"כ דפים שהכינם מע"ש על ספסלים ובלבד שלא ויעמידם על חתיכת עצים שהרי הם מוקצים:

(יז) אסור להכניס רצועות במנעלים או במכנסים חדשים או אפילו בישנים אם הנקב צר ויש בו טורח להכניסם דהוי תיקון כלי:

(יח) התוקע עץ בעץ בין שתקע במסמר או בעץ שקורין ין גיקלינעוועט חייב והמכניס יד לקרדום וכיוצא בו חייב ואפילו בדבר מאכל שייך בנין כגון שעושה גבינות או מדבק פירות ומכוין לעשותם ארוך או מרובע חייב:

(יט) מי שיש לו מכה מותר לפתחה כדי שתצא הליחה אבל אם פתחה כדי שתשאר כך פתוח שיצא הליחה כמו שעושין הרופאים חייב שהרי עשה פתח. אסור לקלוע השערות בשבת דהוי כבנין וכן אסור לסתור הקליעותן:

(כ) מחט שנתעקמה או שאר כלי אסור להשוותה וכן סכין שנפגם אסור להשחיז דהוי תיקון כלי:

(כ') אסור לעשות פתילה שקורין צעפיל מן בורית או חלב שחותכין אותו לפי מדתו או מכל דבר לחולה שאין בו סכנה דהוי תקון מנא:

(כב) כל השמעת קול של כלי שיר אסור שמא יתקן כלי שיר ולכן אין מטפחין יד על יד ולא מרקדין הכל מהאי טעמא. (ונראה פשוט באיש הצבא שיודע בע"ש שיהיה מוכרח ביום מחר לשורר בהכלי שיר שלו והוא מקולקל שיראה לתקנו מע"ש כדי שלא יצטרך עכ"פ לחלל שבת באיסור מלאכה דאורייתא]:

(כג) כל גמר מלאכה בין בכלים ובין בכל דבר נקרא מכה בפטיש ולכן הניטל מן הבגד החוטין התלויין בו או הקיסמין הנארגים בו בלא כוונה אם מתכוין ליפות הבגד חייב:

(כד) המוציא חוטין שהחייט תופר בבגד לפי שעה לחבר החתיכות שקורין שטרינעווע חייב:

(כה) כל דבר שא"א להשתמש בו בלא תיקון זה אסור לעשות התקון שהרי מתקן מנא. ע"כ אסור להטביל כלים חדשים בשבת אא"כ ראוי למלאות בו מים כגון קדרה וצלוחית ימלא מים מן הבאר ועלתה לו טבילה או יתננה במתנה לנכרי ויחזיר וישאלנה ממנה ומ"מ אם א"א בכל זה מותר לטבול:

(כו) אסור ליטול קיסם לחצוץ בו שיניו ואם קטמו בסכין חייב דהוי תיקון כלי אבל קש וכיוצא בו שהוא מאכל בהמה אין בו משים תיקון כלי ומותר לקטמו אפילו בסכין:

(כז) אסור להדיח כלי מאכל לאחר שאכלו סעודה שלישית אבל בערבית ושחרית מותר שהרי זה לצורך שבת וכלי שתיה מותר להדיח כל היום דאין קביעות לשתיה ומ"מ בשבולת שועל או חול ועפר אסור להדיח

המכבה והמבעיר (א) אפילו כל שהוא חייב וכשיש דליקה ח"ו ויש לחוש אפילו חששא רחוקה שיהיה עי"ז סכנת נפשות כגון חולה או תינוק או ישן מותר לכבות אבל כשהדליקה ביום ואין בזה משום סכנת נפשות בשום אופן אסור לכבות: [ופשוט דבאיש הצבא כשהוא מצווה ע"ו מאת המושל דמותר לכבות בין אם הבית של נכרי או ישראל אך יזהר מאד שלא ירבה במלאכה שאינו מצווה ע"ו אפילו אם הוא סביר להגיע עי"ז לידי ריוח גדול. וכן אם יכול להרבות בטרחא ולמעט באיסור כגון להביא מים ממקום רחיק לצורך כבית הדליקה וכל כי האי גוונא יעשה כן]. ולענין הצלה מה שבבית י"א דיכול להציל כל דבר דאי לא שרית ליה אתי לכבויה לפי שאדם בהול על ממונו ויכול להציל אפילו מעות ושארי דברים המוקצים ואפילו שאר איסורי דרבנן ודוקא אשתו ובניו שהם בהולים הרבה אבל שאר בני אדם שאינם בהולים כ"כ מותרים להציל בשלו כל דבר מוקצה אבל שאר איסור דרבנן יש להסתפק ויש מחמירין בזה ועיין בח"א ובזכרו תורת משה. ולכו"ע אין מותר לו לעבור בשביל הצלת ממון רק על איסור דרבנן אבל לחלל שבת בשום מלאכה דאורייתא בשביל ההצלה כגון לחפרן בקרקע וכל כי האי גווני אסור: (ב) מותר לקרוא לנכרים ולומר להם כל המכבה אינו מפסיד שכרו ואפילו הנכרים המושכרים אצל מותר להניחם לכבות אבל קטן ויודע דניחא לאביו אסור להניח לכבות: (ג) נר דולק או ניצוצות שנפלו על השולחן מותר לנער השולחן רק שלא יכוין לכבות ואם אפשר ע"י נכרי לא יעשה ישראל אבל נר שמן אסיר לנערו שהרי מכבה: (ד) אסור לפתוח דלת או חלון נגד נר דולק שהוא קרוב להם שמא יכבנו רוח ואפילו אין רוח כלל דפתיחת דלת גורם רוח כידוע אבל מותר לסגור דלת או חלון דבזה אינו מכבה ומבעיר ופשיטא דאסור לפתוח דלת או חלון כשמדורה של עצים קרוב להם אפילו אין שם אלא רוח מצויה דהרוח מבעיר המדורה וגזרינן שמא יפתח פתח ברוח שאינה מצויה ואז