מחנה ישראל עג

העושה לבדין שקורין קאפלושין או פי שצין כ"ו מיקרי טווה וחייב והעושה שום תיקון באריגה חייב משום המסך או משום שתי בתי נירין

האורג בין בבגד או בקנים או שעושין פענסטערלאך מתתיכת עץ כמו שעושין לסכך עליו או בשערות או בכל דבר חייב וה"ה הקולע ב' חוטין או שתי שערות דזה מיקרי אריגה ואסור לקלוע שערות הראש או להתיר קליעתן כדלקמן במלאכת בונה

הפוצע שתי חוטין דהיינו שמפריד השתי מעל הערב או הערב מעל השתי חייב וצריכין רופאי ישראל לזהר כשצריכין חוטין מפורדין ליתן על המכה שקורין קנייטין שאסור להפרידם מן הבגד בשבת

הקושר והמתיר (א) כשקושרין שני דברים ביחד בקשר א' לא נקרא קשר שהרי אינו מתקיים בכך עד שיקשור שני קשרים אבל בצד אחד אף בקשר אחד מתקיים ולכן אסור לעשות קשר בראש אחד של חוט או פאטשוילע ובכל דבר וביוה"כ יש עושין קשר בפאטשיילע ושופך עליה שפיריטוס להריח ונמצא עושה מלאכה וכל קשר שדרך לקשור ולהתיר בכל יום הרי זה מותר. וכל קשר שדרך לפעמים לימלך ואינו מתירו בכל יום אע"פ שמתחלה היתה כונתו להתירו באותו יום אסור לקשור ולהתיר ולכן הכתונת שדרכן להחליף משבת לשבת אסור לקשור ולהתיר אלא יעשה עניבה ואם אין דרך לקשור אותו רק לעשות עניבה ובלא כונה נקשר מותר להתירו. (ב) וכלים שקושרין את פיהם במשיחה מותר להתירן או לחתכן בסכין ולכן מותר לחתוך החוטין כדי לפתוח בוטעלקע עם משקין (ג) כל מיני אוכלין שקשרן מותר לנתק שכל זה דינו כעשוי להתיר בכל יום וכן מותר לקשור ולהתיר בעשבים אבל עם עלי לולבין או קש אסור שדרכו להתקיים ומ"מ אף בכל דבר שמותר לקשור לא יעשה קשר אמיץ וחזק דהוי מעשה אומן. (ד) אם נפסק החבל מן הדלי ששואבין בו מים יכול לקשור שם חגורה או פאטשיילע דבר שאינו מבטל בודאי דהוי כעשוי להתיר בכל יום: (ה) הפותל חבלים חייב משום קושר וכן המפריד הפתיל חייב משום מתיר: (ו) אם נשמטו רצועות מנעליו או בגדיו במקום שדרכן לעשות קשר בראשו אסור להחזירם ומכ"ש במנעלים חדשים או במכנסים דאסור להכניס רצועות לתוכן אפילו בלא קשר דגזרינן שמא יקשר וכן אפילו בישנים רק שהנקב צר ויש טורח להכניסו דאסור. וזוג של מנעלים התפורים יחד אין להקל לחתכם בפני עם הארץ ודוקא לצורך הרבה

התופר (א) התופר שתי תפירות דהיינו שתחב מחט עם חוט בבגד וחזר ותחב ונמצא שתי ראשי החוט מצד אחד וזה אינו מתקיים בלא קשר ולכן בעינן שיקשור או אם תפר ג' תפירות אפילו בלא קשירה חייב: (ב) המותח חוט של תפירה דהיינו דבר שדרכו לכפול בקמטים ע"י חוט ונתפרד קצת ומושך החוט כדי לחברו ולהדקו חייב וצריך ליזהר בזה אם לא שנעשה מתחלה לכך ללבשו בענין זה. (ג) מותר להחזיר מוכין שנופלים מכרים וכסתות אבל אסור ליתן אותם לכתחלה בכרים מפני שעושה כלי ועוד דחיישינן שמא יתפור. (ד) ואסור לדבק ניירים וכיוצא כאיזה דבר דהוי תופר

הקורע (א) אסור לקרוע שום דבר אפילו כשאינו מכוין לעשות כלי ומכ"ש דאסור לקרוע נייר לקנח בו דהוי תקון כלי וכן אסור לקרוע עלין מן הלולב אפילו ביו"ט לקשור בו הלולב דהוי תקון מנא שהרי בלא"ה לא יוכל לקשור בו. (ב) אסור לקרוע ניירים הדבוקים ביחד שדבקום בכונה ונעשה לקיום אבל אם במקרה נתדבקו דפים בספר ע"י שעוה וכיוצא בה מותר לפתחן: וג) כלי שקושרין פיו בחוטים או בבגד מותר לחתוך החוט ולקרוע הבגד מעליו אם צריך לכך

צידה (א) הצד דבר שדרכו לצוד כגון כל חיה ועוף חייב ודבר שאין דרכו לצודו אסור מדרבנן ולכן אסור לצוד זבובים או פרעושים אא"כ הם עוקצים אותו אזי מותר ליטלן בידו ולזורקן אבל לא יהרגם כמו שנכתוב לקמן בדין השוחט וכ"ש דאסור לצוד בהמה וחיה וחתול ועופות שמרדו וברחו דבאלו אם צדן חייב חטאת ואווזים ותרנגולים וכל בהמה וחיה שגדלן בביתו והורגלו כבר בביתו ואפילו אם יוצאין יבואו מעצמם לביתו אם יצאו מביתו אסור לצודן ולתפסן בידים דעכ"פ הם מוקצים אבל מותר לומר לנכרי שיצוד אותם אם מתיירא שמא יאבדו ואם תינוק צד אותם אין מוחין בידו וגם יש להתיר לעמוד לפניו עד שיכנס לאיזה בית או לאיזה מקום המשתמר אבל סוס ומחול שמרדו וכן אווזים ותרנגולים שקנה מחדש ולא הורגלו כבר בביתו לבוא מעצמם או שמרדו ואינם חוזרין עוד לביתו אף זה אסור. כללו של דבר אין חילוק בין אווזים לשאר בהמה וחיה ועוף אלא אם הורגלו כבר בביתו ובאים מעצמם לביתו מותר לעמוד בפניהם שיחזרו ממילא או לבית אחר אבל אם לא הורגלו עדיין בביתו אף זה אסור ומ"מ כיון שאינם שומעין להמורים יש להקל ע"י אינו יהודי דמ"מ אפילו כשיכנסו לבית אינו ניצוד שאינם נוח לתפסם שם ובלבד שהאינו יהודי לא יצוד אותם בידים דזהו צידה מן התורה: (ב) צפור שנכנס לבית דרך חלון אסור לסגור החלון אא"כ בזמן קור ואינו מתכוין כלל בשביל הצידה מותר כיון שאין בו צידה מדאורייתא עדיין שהרי