מחנה ישראל עב

יכול להיות תם כ"כ שהיד סולדת בו כדי שיחוס השומן והקרח. (ג) אסור ליתן שום דבר מאכל כגון בצלים או שום משקה ולערות עליו מכלי ראשון דעירוי מבשל כדי קליפה וכן אסור לטוח תרנגולת חמה בשומים כל זמן שהיד סולדת בו. (ד) ואסור להדיח או לשרות אפילו במים צוננים דבר שאי אפשר, לאכול כלל בלי הדחה או בלי שריה אבל הערינג מותר להדיחם במים צוננים דוקא שראוי עכ"פ לאכלם בלא הדחה. (ה) וראוי להחמיר שלא להחזיר המולייתא שקורין קוגיל לאחר אכילה אי שאר מאכלים לתנור שטמנו בו אע"ג שהתנור כבר נצטנן קצת אם לא כשהן חמים עדיין אבל מאכלים שלא היה בתנור בשבת כגון דגים ובשר צלי ומבושל אסור להניחם בתנור אפילו כשהם חמים דדומה לנותן בתחלה לתנור. (ו) נוהגין היתר שהנכרי מניח דבר שנתבשל כבר ונצטנן לגמרי בתוך הקאכעל קודם שהוסק התנור אבל לאחר שהוסק התנור אסור אפילו ע"י נכרי (ו) אע"ג דיש אומרים דאין בישול אחר בישול ואין אפיה אחר אפיה ולכן מותר ליתן תחיכה פת בקאכעל ליבש כיון שכבר נאפה אבל לכו"ע יש בישול אחר אפיה ולכן אסור ליתן פירורי פת לתוך הקדירה ש ש בו רוטב אם עדיין חם שהיד סולדת בו ויש אוסרין ליתן אפילו בקערה אם עדיין הרוטב חם כל כך שהיד סולדת בו וכן יש צלי אחר בישול או בישול אחר צלי ולכן אסור ליתן בשר מבושל בלי רוטב בתוך הקאכעל שהרי שם יהיה נעשה צלי וכן אסור ליתן בשר צלי בתוך רוטב שהיד סולדת בו דהוי בישול אחר צלי ולכו"ע בדבר יבש לא שייך בו בישול ולכן מותר להניח בשר מבושל צונן לתוך רוטב שהיד סולדת בו וכן צלי יבש מותר להניח אפילו במקום שיחוס כ"כ שהיד סולדת בו. (ח) אסור להטמין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל ולכן אסור להטמין בשבת אפילו בכרים וכסתות ודוקא כשהמאכל עדיין בקדירה שנתבשל בה אבל אם פינו לקדירה אחרת מותר

הגוזז הגווז צמר או שער מהבהמה אפילו לאחר שהופשט העור חייב וכן התולש נוצה מן העוף חייב דכל זה הוי גוזז ממש אבל לתלוש שער מבהמה בין חיה בין מתה איסורו מדרבנן ולכן צריך ליזהר כשיש כנים או שאר דבר הנדבק בשערות העורות כשיקחם שלא יתלוש השערות וכן אסור לקוץ צפרניו או שפרו אפילו לתלוש בידו או בשינוי. ואם נטלו בכלי חייב. וכן חחיכת עור המדולדלת מבשרו אסור לתלוש ופשיטא דאסור לסרוק ראשו במסרק או אפילו עם בארשט דודאי תולש שער

המלבן (א) המלבן וכן המכבס בגד מאיזה מין שיהיה זהו ליבונו ולא מיבעיא אם מכבסו דהיינו שמשפשף צד וה בזה כדרך המכבס אלא אפילו רק שנתן מים על גבי בגד נקרא כיבוס ואם היה עליו איזה לכלוך ונתן עליו מים חייב לכו"ע ואפילו לא היה עליו שום דבר מ"מ אסור מכן תינוק שהשתין מים בשבת ע"ג בגד אסור ליתן עליו מים בין שהבגד של צמר או של פשתן (ב) כשנשפך מים על שולחן או ספסל אסיר לקנחו בדבר שמקפיד עליו דגזרינן שמא יסחוט המים ממנו כיון שמקפיד כליו ואסור חסום מלבן וכן כשנתלתלח ידיו לא יקנח בדבר שמקפיד עליו שמא יבוא לכבס המפה אבל כשנשפך יין או שכר מותר לקנח דבשאר משקין לא שייך מלבן שאין הבגד מתלבן עי"ז אלא דסחיטת שאר משקין אסור משום דש כדלעיל במלאכת דש ולכן אם המשקה הולך נא לאיבוד מותר ודין סינון משקה שיש כו תולעים מבואר לעיל במלאכת בורר: (ג) אסור לנער בגד שנשרו במים או שירדו עליו גשמים ואפילו בטלטול אסור שמא יסחוט וגם אסור לשוטחם ולתלותם כדי שיתנגבו משום חשד שיאמרו שכבס בשבת ואפילו בחדרי חדרים אסור אבל בגד שמלפפין בו תינוקת אם יש עליהם ג"כ צואה או שלא נשרה כל הבגד בהשתנה אם אין לו אחרים מותר דניכר הדבר שלא כיבס ובלבד שלא ישטחם נגד תנור במקום שהיד סולדת בו דאסור משום בישול? (ד) המנער בגד חדש שחור מן השלג שנפל עליו או גשמים שירדו עליו חייב ולפי שאין אנו יודעים עד מתי נקרא חדש לכן כולם אסורים. וכן אסיר לנער מן אבק ועפר שנפל עליו ויש להחמיר שלא להסיר נוצות מן בגד ופשיטא דע"י בטרשט או מיטאלקע דאסור. (ה) בעור לא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו ולכן אם יש עליו טנופות מותר ליתן עליו מים אבל אסור לכבסו דהיינו כדרך כיבוס דעכ"פ שייך בו כיבוס. (ו) מותר לטבול א"ע בשבת ובלבד שיזהר שלא יסחוט השערות

המנפץ דהיינו שסורק במסרק צמר או פשתים או כמו שנופצין הצמר לעשות ממנו לבדין שקורין קאפלושין או פילשצין או כמו שעושין הסופרים שחובטין על הגידים עד שיהיו ראויים לטוות אותם

הצובע בצבע המתקיים חייב ואם אינו מתקיים אסור מדרבנן ולכן יש ליזהר כשידיו צבועות מפירות שאכל כגון קארשין וכיוצא בו שלא יקנח בבגד מפני שצובעו אם אפשר בכך וכן אם יצא דם מחוטמו או שחתך אצבעו ויצא ממנו דם יש ליזהר אם אפשר שלא יקנח בבגד לבן או אדום ודוקא בדבר שדרכו לצבוע אסור אכל באוכלין לא שייך כלל צביעה: הטוה מכל דבר הנטוה לא שנא שטוה בידים כמו שטוין הנשים בידים על שפינדעל לא שנא שטוה על שפין רעדיל או אפילו אם לוקח החוטין ושוזר אותם שקורין איין גידרייט וכן