מחנה ישראל עא

לצורך מחר שלא לערות כל הצלול ויניח הקאווע השחוק לבד ומכ"ש ע"י כלי קטן שיש בו נקבים קטנים דזה אסור אפילו רוצה לשתותו לאלתר. וכן כשמערה שכר מן השמרים צריך ליזהר בזה שלא לערות כל הצלול אלא יניח מעט מן הצלול עם השמרים. וכן אסור לערות שומן מהמאכל דזה הוי פסולת מתוך אוכל אא"כ ששופך מן המרק עמו. (ג) אסור לסנן שום דבר במסננת אלא א"כ היה המשקה צלול רק שיש בו קסמים דקים מותר לסנן בנפה משערות העשויים לכך רק שצריך ליזהר שלא יניח המסננת על הכלי גבוה טפח דהוי כאהל אלא יאחזנו בידו דאז היי שנוי אבל ע"י בגד אסור משום מלבן או שמא יסחוט כדלקמן במלאכת מלבן. ומשקה שיש בו תולעים בשעת הדחק מותר לשתות ע"י מפה דלא שייך בורר ומשמר בשעת שתיה וגם מלבן לא שייך בזה במעט סודר שיש בפיו ומ"מ נ"ל דלא ישתה ע"י בית יד כתונת שלו שקרוב הדבר שיבוא לסחוט מחמת שמצטער בכך. (ד) ואם נפל זבוב או שאר דבר במשקה או אוכל לא יקח הפסולת לבד דהוי בורר רק יקח עם מעט משקה. (ה) אסור ליקח השמעטענע מן החלב אא"כ באופן שישאר עוד סמעטענע על המי חלב שקורין פיראוועדקע ודוקא מה שצריך לאכול באותו שבת אבל לצורך חול אסור ואם חושש שלא יפסיד מותר ע"י א"י. (ו) אסור להעמיד כלי עם חלב במקום חם כדי לעשות גבינה או חמאה או ליתן דבר בחלב כדי שיעמוד שהרי זה בורר. (ז) אסור לקלוף שומים ולחתכו ולהניחו ע"ג רגלים שקורין פיסנאגע או לשאר עופות לצורך סעודת מנחה דהקולף שומים או בצלים וכן אגוזים ושקדים מקליפתן הקשה חיוב משום בורר אם אינו לצורך אותה סעודה ואם הם חמים כ"כ שהיד סולדת בו בלא"ה אסור משום מבשל. (ת) קמח של מצות שמעורב בו תתיכה שקורין פארפיל אסור לברור רק מה שצריך לאותה סעודה ויברור מה שרוצה לאכול

הטוחן (א) כל הטוחן סמנים או תבלין או כל דבר שדרכו לכתוש כגון עץ נרקב לעשות ממנו פולווער או צרור עפר חייב לפיכך הנצרך לפלפלין שחוקים ישתוק בקתא דסכין על השלחן או ע"י קערה וכדומה. וכן מלח אסור לשחוק במכתשת אלא ביד של סכין או ע"י כף או קערה ואסור לגרור גבינה על ריב אייזין. (ב) אסור לחתוך פירות או ירקות דק דק וכן מהראוי ליזהר שלא לחתוך הבצלים דק דק מאד רק קצת גדולות וגם זה לא יעשה אלא סמוך לסעודה מה שהוא צריך לאותה סעודה אבל מותר לפרר לחם אפילו דק דק דאין טחינה אחר טחינה ומ"מ גם בזה יזהר לעשות דוקא סמוך לסעודה ורק מה שצריך לאותה סעודה. (ג) כשיש מעט מעט בבגדו או צואה והוא יבש אסור לשפשפו או לגררו בצפורן דהוי טוחן אבל כשהוא לח מותר לשפשפו מבפנים ואם הבגד שחור אף זה אסור אם מקפיד כמו שנכתוב בדין מלבן

המרקד אסור לרקד שום דבר אפילו אין בו שום פסולת ולכן הניתנין מספוא לסוסים ונותנין השבולת שועל בכברה צריכין ליזהר שלא ינענעו הכברה אבל מה שנופל בדרך הליכתו אין לחוש כיון שאינו מתכוין לכך

הלש לא לישת קמח בלבד נקרא לישה אלא כל דבר שדרכו לחברו ע"י משקין נקרא לישה וצריך ליזהר שלא יתן מים או שאר משקין על שים דבר כגון מורסן או אפר או עפר בין אם הוא דבר שדרכו לגבול ופשיטא דבר שאינו בר גיבול די"א דתיכף כשנתן בו מים חייב משום לש ולכן אסור להשתין ע"ג טיט או עפר וכן אסור ליתן מצה כתושה שקורין מצה מעהל במי דבש אלא ישנה ממה שעושה. ואם שכח בחול לשפוך החומץ לתוך החריין אסור לשפוך בשבת אלא שיתן החריין לתוך החומץ ולא יערב בכף אלא בידו או שיענע הכלי והנותן שומשמין וכיוצא לתוך המשקה שטבעם שמתדבקין זה בזה חייב משים לש ואסור ליתן מים לתוך המורסן אפילו כשצריך להאכיל לבהמה ואפילו נתן מים מע"ש אסור לגבל כמבואר לקמן בדין שביתת בהמתו

האופה (א) האופה או המבשל בין על גבי האש או על דבר שנתחמם מן האש חייב ואפילו דברים הנאכלין חיין כגון פירות וחלב. והמתיך שעוה וחלב וזפת וכיוצא בה או אחר ממיני מתכות עד ששפך אותם כמים וכן כלי של טיט שנתנה בתנור ליבש והנותן חתיכת עץ בתנור או ע"ג כדי שתזוב ממנו לחלוחית חייב משום מבשל זה הכלל בין שריפה דבר קשה או שהקשה דבר רך חייב משום מבשל. ולכן צריך ליזהר שלא להניח תפוחים או הלב וכיוצא בו אע"פ שראוי לאכלן חיין על התנור חם שראוי להתבשל שם אע"פ שאין אש בתוכו ואפילו דבר שכבר נתבשל רק שנצטנן לגמרי ואם הניח אחר שהוסק התנור י"א דחייב דס"ל יש בישול אחר בישול ואפילו קודם שהוסק אסור (ב) אסור להעמיד דבר צונן במקום שאם יעמוד זמן ארוך תהיה היד סולדת בו אפילו אין כונתו רק הפיג צנתו. ולפיכך אסור להעמיד כלי עם שכר או שאר משקה בכלי שבתנור בית החורף שקורין באנע ואפילו להפיג צנתו ומ"מ לצורך חולי קצת מותר להניח בקאכעל דבר שנתבשל כבר ונצטנן ע"י דבר המפסיק כדי שתפיג צנתו רק שיהא נזהר שיעמוד שם עד שתפיג צנתו דשמא ישכח ויתבשל אבל מים ודבר שלא נתבשל אסור אפילו בכה"ג אבל מותר להעמיד אפילו מים או קדרה עם רוטב אע"פ שנקרש השומן ואפילו מים שנקרש ונעשה קרח נגד החמה או בקאכעל במקום שאינו