מחנה ישראל ע

דהוי תולש וכן אסור לתלוש חלת דבש מן הכוורת דהוי כתולש ואסור לאכול בשבת כדין המבשל בשבת ואם תלש מע"ש וריסקן אז דבש הצף שם מותר לאכול בשכת: (ג) מטעם זה עשו חכמים סייג וגזרו שאסור לעלות באילן או להריח בפירי שהיא מחובר או להניח דבר או ליטול או להשתמש במחובר למעלה מג' טפחים דאז נקרא אילן וכן אסרו אפילו בטלטול פירות שנשרו מן האילן בשבת ואפילו אם הוא ספק אם נשרו בפ"ש או בשבת והכל גזירה שמא יעלה ויתלוש וכן לרכוב פ"ג בהמה אסור שמא יתלוש ענף מן האילן להכותה

המעמר כל המאסף דברים (הרבה) קרוי מעמר ודוקא ממקום חיבורן וגידולן ולכן המאסף פירות או עצים במקום שגדלו חייב משום מעמר

הדש (א) זה הוא המפרק האוכל מתוך הקליפין כמו שרשין תבואה מן התבן או המפרק מסקה מן הדבר שנבלע בו. או שעושה מאוכל משקה כדריכת זיתים וענבים להוציא מהם היין והשמן חייב. ולכן אסור לפרק הקטניות מן הקליפה שלהם (שקורין שייטין) אם לא כשעדיין הקליפה רכה דאו גם הקליפה ראויה לאכילה דאינו רק שמפריד אוכל מאוכל דזה ודאי מותר אבל פולין (שקורין באב) אסור לפרק מהקליפה דהקליפה אינה ראויה לאכילה וכן אסור לפרק אגוזים מקליפתן הירוקה וכן שומשמין מקליפתן. וכן אסור לסחוט פירות או ירקות שנכבשו במים כגון לימנים מלוחים לשתות ואפילו לסחוט לתוך אוכל ופשיטא לתוך שכר או שאר משקה דכיון שהמים שבתוכו הי. עליו מכבר שם משקה ונבלע בו ונמצא מפרק המשקה. וכן בגד שנשרה במים כיון שנשרה ונבלע בו המים הוי תולדה דדש: (ב) ודוקא הסוחט זיתים וענבים חייב שהן קרויין משקה ודרך לסחטו בכל מקום אבל שאר פירות שאינם עומדים כלל להוציא מהן משקין מותר לסחטן ומ"מ יש אומרים כיון שהוא מחשב אותם למשקין וסוחטן לצורך המשקה חייב. ולכן ראוי ליזהר שלא לסחוט שום פירות ולכן הרוצה לסחוט ציטרין יסחוט על גבי צוקער דכיון דלא הוי עליו שם משקה ועכשיו סוחט לצוקער שהוא אוכל אינו דומה כלל לדש וישפוך הצוקער לתוך המים. וירא שמים יזהר גם בזה אלא יערב המשקה עם צוקער מערב שבת וישפוך למים בשבת: (ג) אשה שנתרבה חלב בדדיה מותרת להוציא ולחלוב ע"ג קרקע אבל אסור להלוב בכלי דהחולב בין אדם ובין בהמה חייב משום דש: (ד) פת ששרה במשקין אסור לסחוט ואפילו למצוץ בפיו יש אוסרין אבל מיני טיגון שנבלע בו שומן הרבה מותר לסחוט אפילו לכלי שהרי מתחלה היה אוכל ועכשיו ג"כ אוכל: (ה) כשנשפך יין או שמן אסור להניח שם בגד שיבלע בו המשקין ויחזיר לסחוט לכלי דהוי דש ואפילו אם דעתו שלא יסחוט מן הבגד עד מוצאי שבת אפ"ה אסור דגזרינן שמא יסחוט בשבת אבל כשנשפך יין או שמן ושאר משקין על ספסל וכיוצא בו שאינו ראוי עוד לשתות מותר לקנח כבגד ולא גזרינן שמא יסחוט דאפילו יסחוט אין בו איסור כיון שהמשקה הולך לאיבוד ואם נשפך מים מבואר לקמן במלאכת מלבן: (ו) אסור לרסק בידים השלג והקרח כדי שיזוב מהן מים דדומה לסחיטת פירות אבל מותר ליתן לכוס של מים והם נמוחים מאליהם ואפילו לרסק בידים למים מותר כיון שאינו ניכר כלל. ולכן מותר ליתן שומן על מאכל חם ואע"פ שנימוח שם כיון שאינו בעין. ומותר לשבור הקרח ליטול ידיו או לשתות אבל להשתין לתוך השלג טוב ליזהר

הזורה פי' זורה ברחת לרוח חייב. ולכן אסור לרוק ברוח והרוח מפזרו וכן אסור לפזר כל דבר שיפזר אותו הרוח

הבורר (א) אם הפסולת מרובה מאוכל לעולם אסור לברור דהכל הוא דרך ברירה ואם האוכל מרובה על הפסולת יש בזה ב' חילוקים שהבורר פסולת מתוך אוכל ואפילו ביד ואפילו לאכול לאלתר חייב אבל הבורר האוכל מתוך הפסולת לאכול מיד דהיינו סמוך לסעודה שרוצה לאכול עכשיו מותר לברור ביד אבל אם בורר עכשיו לאכול בו ביום ואפילו ביד חייב ובכלי אפילו לאלתר ואפילו אוכל מתוך פסולת חייב נמצא שאין בו היתר אלא א"כ יש בו ארבעה תנאים א) אוכל מתוך הפסולת. ב) לאותה סעודה. ג) דוקא ביד. ד) דוקא כשאוכל מרובה על הפסולת אבל להיפך הכל אסור. וכל שני מינים המעורבים בין כלים או אוכלין אפילו שני ם אוכלים ואין כאן פסולת כלל כגון ב' מיני דגים ואפילו במין אחד אלא שזה היה חי וזה מת אסור לברור מין אחד מחבירו לבו ביום רק מה שרוצה לאכול באותה סעודה ויברור המין שרוצה לאכול ומניח המין שאינו רוצה לאכול עכשיו אבל להיפוך אסור דזה שאינו רוצה לאכול עכשיו מקרי פסולת וא"כ היי כבורר פסולת מתוך האוכל ולכן כשיש דגים לפניו ודג אחד היה חי ואחד מת ורוצה לאכול מן החי צריך לברור מה שרוצה לאכול אבל לא להיפך וכן כשבוררים עופות בסעודות גדולות להניח למנחה לא יברור רק מה שרוצה לאכול עכשיו ולא להיפך: (ב) ולכן צריך ליזהר מאד כשמניחין לפניו מיני קטניות ויש בהם מתולעים או מעופשים דאסור לברור המתולעים והמעופשים אלא יברור הטובים ויניח הרעים. וכן כשבוררין שאלאטין מן העלים המעופשים צריך שיברור העלים הטובים אבל לא יברור העלים המעופשים דזה הוי פסולת. ומטעם זה צריכין ליזהר כשמערה קאווע מכלי לכלי לבו ביום ופשיטא