מחנה ישראל סט

צוה יוצרנו שלא לעשות מלאכה בשבת ואמנם לא נקרא מלאכה כפי קוצר דעתנו שהרי המפנה כלים כל היום בביתו פטור והמוציא מחט מרה"י לר"ה חייב אלא כל הדברים הם מסורים למשה מסיני שכל מלאכה שהיו צריכין למלאכת המשכן נקרא מלאכה ומה שדומה לה אע"פ שלא היה במשכן נקראים תולדות וגם הם אסורים מד"ת וחייב עליהם כמו על האבות. והנה כל מלאכות מן כזורע עד האופה והם י"א כולם היו לצורך סמנים שצובעים בהם היריעות שבמשכן. ומלאכת הצמר והאריגה והתפירה היה ג"כ לצורך היריעות והן י"ג מן הגוזז צמר עד הקורע. ומלאכת עיבוד העורות לצורך יריעות עזים ותחשים והם ז' מן הצד עד הממחק ומלאכת הכתיבה היה צריך לכתוב על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו ולפעמים היה טעות וצריך למחקו והם ב'. והבונה והסותר היה במשכן גופא. המכבה והמבעיר היה לעשות פחמין לצורפי הזהב. והמכה בפטיש בשעת גמר מלאכה שמכה בפטיש להחליקו. ומוציא מרשות לרשות היה במביאים נדבת המשכן. ואלו אבות מלאכות האסורות בשבת בכללן ל"ט הן. והעושה אחת מהן במזיד והיו שם עדים והתראה חייב סקילה ובמזיד בלי התראה חייב כרת ובשוגג חייב חטאת וחכמים אסרו הרבה דברים משום גזירה שלא יבוא לידי איסור דאורייתא. ולכן אע"ג דמן התורה אינו חיוב פד שיעשה אחד כל המלאכה אבל שנים שעשו פטורים וכן אינו חייב מן התורה עד שיעשה המלאכה כדרך לעשותו כגון המוציא בידו בין בימין ובין בשמאל או בחיקו או על כתפו אבל שלא כדרכו כגון שהוציא ברגלו וכיוצא בו פטור אך מדרבנן הכל אסור. ודוקא שמכוין לעשות מלאכה זו אבל דבר שאינו מתכוין מותר אם לא שהוא פסיק רישיה ר"ל כמו שאי אפשר לפסוק ראשו של אדם ויחיה כך א"א לעשות דבר זה אם לא שיעשה המלאכה דאז חייב

הזורע (א) ידוע שכונת הזורע להצמיח ולכן כל דבר שכונתו להצמיח הוא תולדה דזורע ולכן אסור לשפוך מים על זרעים או אילנות כדי שיצמחו ואפילו ליטול ידיו עליהם שאע"פ שאינו מכוין רק ליטול ידיו מ"מ אסור דהוי פסיק רישיה אבל מותר להשתין ע"ג עשבים שזה אינו מגדל ולכן טוב להחמיר שלא לאכול בגנות ובלא"ה יש שם עוד איסור דאסור לטלטל בגינה וכדלקמן בסי' מ"ח: (ב) יזהר שלא ישליך זרעים כמקום ירידת גשמים ואם משליך לתרנגולים לא ישליך אלא כשיעור שיאכלו בו ביום אם לא שהוא במקום דריסת רגלי אדם מיתר דאין סופן להצמיח: (גם אסור מן התורה לשרות חטים ושעורים ושאר זרעים במים שידוע שהם מצמיחים על ידי זה אם לא מה שצריך ליתן לבהמתו תיכף: (ד) אסור להעמיד ענפי אלנות או פרחים שקורין קווייטין אא צאצקע במים בשבת אבל אם אין בו פרחים מותר להחזירו במים אבל אסור להוסיף מים. (ה) הנוטל כלי שגדילים בו בצלים וכיוצא בו או אילן העומד בבית ומעמיד בחצר או בגינה חייב דהוי זורע שמתחלה לא היה לו יניקה מן הקרקע ועכשיו יונק מן הקרקע ודע דזורע כל שהוא חייב

החורש ידוע שכונת החורש לרפיא ארעא וגם להשוות הגומות כדי שיהיה המקום שוה ולכן החופר בשדה או העושה חריץ בקרקע אפילו קטן מאד וכן אם היה גבשושית קטנה (ר"ל הר קטן) ונטלה או שהיה גומא קטנה ומלאה בעפר כ"ז חייב בשדה משום חורש וכן כל דבר שעושה ליפות או להשוות קרקע הוא תולדה דחורש כגון המזבל שדהו או המסקל אבנים. ולכן אסור לפנות כשבת בשדה שנחרשה ועומדת לזריעה שמא יבוא להשוות גומא

הקוצר (א) בין שקוצר בכלי או חולש ביד אפילו כמהין ופטריות (שקורין שמעליך) או עשבים הגדלים על עצים ואבנים תלושים או בדלי ששואבין בו וכן צרור שעלו בו עשבים התולש חייב וכל העוקר דבר מגידולו חייב משום קוצר והנוטל דג חי מן הספל מים י"א דחייב משום קוצר וכן אסור לתלוש בפיו מן המחובר (ב) הנוטל כלי העומד בחצר או בגינה וגדילים בו זרעים או אילן ומניח על דף בענין שמפסיק יניקתו מהקרקע חייב וכן בצלים שנשרשו בחול או בעליה אסור לתלוש דהוי כי בספר חוקי הצבא משנת 1866 הנתון בפקודת הגראף בערג בגלילות פולין 94 (אאא) כתוב לאמר. המלאכות הנאסרות לעשות לנוצרים פראוואסלאווים ביום א' בשבוע לא יעשו גם היהודים ביום שבתם. וישלימו חובת עבודתם ביום המחרת. ע"כ ערך הרב מכתב בקשה אל שרי הגדודים. והלך בעצמו אל הפולקאווניק לבקש ממנו אודות זה. והוא נעתר לבקשתו ויצו לכל העברים העובדים תחת דגלו כי יוכלו לקיים פקודת הגראף בערג ולנוח מעבודתם ביום השבת, עכ"ד המ"ע הנ"ל. ונכון הדבר מאד שבכל מקום אשר אנשי הצבא מאחינו עומדים במקום אשר יש שם יהודים שיעשו ג"כ היהודים ככה לילך ולבקש מהשר המושל ע"ז ובודאי יעשו דבריהם פרי בעזה י ומצוה רבה יקיימו בה, ואם אין דבריהם נשמעין חלילה יתנהג א ש הצבא כמו שהעתקנו בכל אלו הפרקים הנכתבים למעלה.