מחנה ישראל סב

כמה היו מחבבין מצוה ובאותן דורות כמה גזירות היו גוזרין עליהן לעבור על התורה ואעפ"כ היו רואין בכל כחותם ובכל השתדלותם לקיים התורה כדגרסינן במסכת תענית ת"ר מה הם בני סלמאי הנתוצתי (נקראין ע"ש הסולמות ונתוצתי ע"ש שנתקו ופרקו הסולמות) אמרו פעם אחת גזרה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו עצים למערכה והושיבו פרדסאות על הדרכים כדרך שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל מה עשו יראי חטא וכשרים שבאותו הדור הביאו גזירי עצים ועשאו כמו סולמות והניחו על כתפיהם והלכו להם וכיון שהגיעו אצלם אמרו להם להיכן אתם הולכים אמרו להביא שתי גוזלות משובך שלפנינו בסולם שעל כתפינו כיון שעברו מהם פרקום והביאום לירושלים עליהם ועל כיוצא בהם נאמר זכר צדיק לברכה ועל ירבעם בן נבט וחבריו נאמר ושם רשעים ירקב. וכיוצא בזה איתא שם עוד מה הם קוצעי קציעות (משפחה שהיתה נקראת כן) שפעם אחת גזירה המלכות גזירה על ישראל שלא יביאו בכורים לירושלים והושיבו פרדסאות (הם כמו שומרים שעומדים על פרשת דרכים) כדרך שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל מה עשו יראי חטא וכשרים שבאותו הדור הביאו סלי בכורים וחפו אותם בקציעות (תאנים יבשים שכותשין אותם בעגולין) ונטלו על כתפם כיון שהגיעו אצל פרדסאות א"ל להיכן אתם הולכין אמרו לעשות שני עגולי דבילה במכתשת שלפנינו ובעלי שעל כתפינו כיון שעברו מהם עטרום בסלים והביאו לירושלים עכ"ל הגמרא. וא"כ על אחת כמה וכמה בזמנינו שאנו שוכנים תחת צל מלכי חסד שאינם רוצים שנעבור על התורה כמה אנו חייבין לעשות כל הההחכמות בעת שאנו עושין חוקי הממשלה יר"ה שלא לעבור אז על התורה. ועיקר הכל לזכור תמיד את יום השבת דהיינו להתבונן ולשער בימות החול איזה פעולה יוצרך לעשות בשבת הזה ולסדר בנפשו שיעשנה באופן שלא יהא חילול שבת כ"כ ולכך כתבה לנו התורה בפרשת בהר את שבתותי תשמרו וגו' דהוא קאי על המוכר עצמו לאינו יהודי כדפרש"י שם להזהירו שלא ילמוד מרבו להיות שבת של ישראל שנצטוו בה הפקר בעיניו ח"ו אלא יראה לשמרם בכל כחו כי המה הם שבתות ה' ולזה דייק הכתוב את שבתותי ולא כתב סתם את השבתות וגם כתבו בלשון רבים ולא כתב סתמא את השבת שלי תשמרו להורות להאדם ששמירת כל שבת ושבת הוא ענין נכבד בפני עצמו ע"כ יתן דעתו לזה תמיד ליתן עצות והתחכמות שיהיו כל השבתות משומר אצלו (אך שלא יהיה כונתו ח"ו למרות נגד הממשלה בזה) ואל יקטן בעיניו ח"ו חילול שבת אחת וסיים הכתוב על זה אני ה' נאמן לשלם שכר על הכל ולפום צערא אגרא

פרק לא בו יבואר קצת מדיני משא בשבת וגם קצת מדיני מחמר (מסימן ש"א סל"ב ול"ג (מסימן רס"ו ס"ב ומח"א כלל נ"ד ונ"ח)

א ועתה נבאר קצת מדיני משא כשצריכין לילך לדרך בשבת. כבר ידוע שאסור לשאת בשבת במקום שאסור לטלטל שום דבר אמנם דבר שמוכרח לישאנו מצד הצווי אין עליו איסור ואפילו אין בעצם הצווי שישא החפצים ההמה רק שיש צווי על איש צבא שיהיו לו החפצים האלו וממילא מוכרח לישא אותם כי אין לו במה לקנות אחרים ג"כ דינו ככה. אולם גם בענין משא הוא כמו בענין שאר מלאכות דהיינו אם יש לו איזה עצה שלא יצטרך לעבור על איסור זה כגון שיכול להניח חפציו על העגלה שנותנין להם או שיכול לעשות הדבר ע"י אינו יהודי ואפילו לא יצטרך לשלם לאינו יהודי עבור טרחא זו בודאי מחויב לעשות כן כדי שלא יצטרך לטלטל בעצמו כי איש יהודי הוא ואם אין לו שום עצה מותר לישאם בעצמו

ב ואם החפצים האלו הם שלו ואין עליו צווי מהממשלה שיהיו לו החפצים