מחנה ישראל ס

זה בלילה יראה לעשות זה ביום השבת ע"י אינו יהודי וישלם לו עבור זה בימי החול ואם אינו מאמינו יטלטל מעות וישלם לו בשבת ואפילו אם יצטרך עי"ז לטלטלם ולישאם במקום שאין עירוב כי מוטב לטלטל ולישא מלעשות מלאכה דאורייתא וכן כל כה"ג. כללו של דבר כל פעולה שאפשר לו לעשותה קודם השבת או שיכול ברצון הממשלה לאחרה עד אחר השבת (ועיין לקמן בסוף פרק ל"ג מההערה הכתובה שם) או שיכול לעשות בשבת ע"י אינו יה די מחוייב לעשות כל טצדקי דאית ליה כדי שלא יעבור על איסור חילול שבת. ודע עוד דאפילו אם מוכרח באיזה ענין לעשות בעצמו בשבת משום צווי הממשלה אעפ"כ כל מה שיכול להקטין את האיסור יקטינו לא מיבעיא אם יכול להקטין את האיסור שיהיה רק איסור שבות בוודאי מחוייב לעשות כן ואפילו אם הוא מחוייב לעשות מלאכה גמורה אעפ"כ אם מצד הצווי יכול להקטין את הענין והוא מוסיף בה מרצון עצמו הוא נקרא בשם מחלל שבת (וכעין זה באו"ח סימן שד"מ ס"א כדי פרנסתו מצומצמת עי"ש). ואצייר דברי כגון לילך בשבת במרחץ עם חביריו האינם יהודים אפילו א היה מוכרח וזה מצד צווי הממשלה אעפ"כ יראה לצמצם בעצמו בכל היכולת שלא יעבור על איסור דאורייתא. והנה אף שהזיעה גופא אפילו אם הוא מביא הזיעה על עצמו ע"י המכבדת (שקורין בעזים) המוכן לזה אינו רק איסור דרבנן מ"מ עשיית המכבדת לתקנו ולקשרו שיהיה טוב לזה הוא מלאכה דאורייתא ממש של מכה בפטיש שהונח שם זה על כל גמר מלאכה. ואם הוא בורר מהמכבדת את הבדים הרעים כמנהג שנוהגין בחול הוא עובר עוד על איסור בורר. ע"כ מאד צריך ליזהר שלא יעשה שום פעולה בהמכבדת גופא קשירה או תיקון אחר כי הוא מלאכה דאורייתא רק הבאת הזיעה על עצמו אפשר שיש להקל אם הוא צריך לזה הרבה ואין מניחין לו ביום אחר ליכנס למרחץ. אך אם יכול לעשות הבאת הזיעה ע"י אינו יהודי בודאי טב יותר שלא יצטרך לטלטל המכבדת שהיא ג"כ מוקצה. גם יש ליזהר מאד שלא לשפוך מים על האבנים החמים כי היא מלאכה דאורייתא של מכבה שלבסוף נשפכין המים על האש בתנור מלמטה ואפשר מבשל ג"כ כי בשעת מעשה מתבשלין המים ע"י האבנים החמים ואם חביריו האינם יהודים כועסין עליו עבור זה שאינו שופך על התנור יפייסם במה שהוא יביא המים להשפיכה עצם פעולת השפיכה לא יעשה הוא

ועתה נדבר בענין רחיצה במים חמין. הנה ידוע שהרחיצה במים חמין הוא איסור גמור מדרבנן ע"כ אם יוכל להסתפק בעצמו במים קרים ובזיעה לבד מה טוב ואם אינו יכול לרחוץ במים קרים יקח מים פושרים אך אם הוא מוכרח לרחיצה במים חמין מאיזה סיבה עכ"פ יזהר שלא ישפוך מעט מים צוננים שיש לו בכלי לתוך הרבה מים שרותחין מאד *) כי בזה יש חשש מבשל. גם מותר לתלות בגדים שלו במרחץ כדי לפלות אותן כנים אך יזהר שלא יפרוק ראשו במסרק. ועוד זאת יזהר מאד ומאד בנפשו בין אם הוא רוחץ את עצמו בקרים או בחמים ובפושרים שלא ירחץ את עצמו באלונטית (הוא מה שקורין האנדטוך) או בשום בגד כדי שלא יעבור על איסור כיבוס דהוא יסוד דאורייתא רק בידיו ואם אי אפשר לו בידיו ירחץ בהמכבדת (ואף דבהמכבדת הוא גם כן איסור וכדמוכח מסימן של"ו ס"ב בהג"ה עכ"פ הוא רק איסור דרבנן כמו שכתב המ"א שם עי"ש מה שאין כן באלונטית דהוא איסור דאורייתא) או במחצלת של עץ (שקורין מאצאלקע) ועצה זו יעשה תמיד בכל מקום שהוא מוכרח לכביסה יכבס עכ"פ במחצלת כדי דלא ליהוי רק איסורא דרבנן. והנה מכל מה שכתבנו יוכל האדם להתבונן איך צריך לעשות כל טצדקי דאית ליה לבקש מהשר המושל עליו שירשהו לילך ביום אחר במרחץ כי כמעט אי אפשר לו שלא יעבור על חילול שבת דאורייתא אך אם הוא מוכרח לילך יותר טיב שלא יתיר לנפשו רק הזיעה בלבד ואח"כ להשתטף במים קרים גם לפלות כליו במרחץ. ועכ"פ אם הוא מוכרח **(עי' ח"א כלל כ' סעיף ג ד גם)**