מחנה ישראל נט

יעשה זאת וכן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו אל תקרא מחללו אלא מחול לו. ע"כ מה מאד צריך האדם להחזיק בכל כחותיו בענין שמירת שבת כהלכה. והנה אודות איש הצבא אף דבדברים שהוטל עליו מצד צווי הממשלה הרוממה מותר לו לעשות ולא נקרא עי"ז בשם מחלל שבת אחרי דהוא מוכרח לזה וכלל כללה לנו התורה בפרשת תצא ולנערה לא תעשה דבר מ"מ מה מאד צריך להתיישב ביתר הפרטים שאין עליו ציוי והוא עושה אותם מעצמו מאיזה סיבה שלא ילכד בעון הגדול של חילול שבת ע"כ נראה לבאר בעזה"י קצת אופני ההנהגה בזה. והנה ראשית הכל צריך לידע דמלאכה שאפשר לעשותה בחול בודאי איסור גמור הוא להניח אותה על שבת כגון אם הוא רצע או חייט וכדומה שאר מלאכות שנותנין להם שיעור קבוע על כל שבוע חייב לזרז עצמו בכל כחותיו להקדים לגמור ודם שבת כדי שיהיה נח בשבת (וכעין זה בשבת ק"ל ע"א במשנה וכ"ש בעניננו) ולזה כתיב בתורה ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי וגו' לא תעשה כל מלאכה ר"ל שכל עבודותיך המוטל עליך תראה לעשותם באלו הששה ימים ולא תותיר מהם כדי שביום השביעי לא תעשה כל מלאכה. ואפילו אם יצטרך לשכור מסייע על זה ג"כ חייב אם היכולת בידו כדי שלא תשאר מלאכה על שבת ויהיה מוכרח לחללו וכדאיתא ביו"ד (סימן קנ"ז) דמחוייב האדם ליתן כל אשר לו ולא לעבור על לאו דאורייתא. ויותר מזה דחיוב גמור הוא לו להתבונן בזה בתחלת ימי השבוע ולזרז עצמו בכל כחותיו ולא ידחה על סוף השביע פן ח"ו יארע לו איזה סיבה ותשאר מלאכה על יום השבת וזהו מה שכתבה לו התורה שמור את יום השבת לקדשו וכל שמירה הוא ממלאכה וכתבו בלשון שמור דהוא מקור להורות לנו דתמיד צריך לזכור את יום השבת ואפילו מיום א' כדי לשמרו ממלאכה (דומי דמאי דדרשינן (בביצה ט"ו ע"ב) בענין עונג שבת מקרא דזכור דצריך תמיד לזכור שבת דהיינו אפילו מיום א' והלאה שאם מזדמן לו דבר טוב יהא מזמינו לשבת ואפילו הלל דפליג ע"ז שם ואומר ברוך אדני יום יום עכ"פ מודה בשאר כל חפצים חוץ ממאכל דצריך להכין אם נזדמן מיום א' והלאה כמו שכתבו הפוסקים כי זכור הוא מקור דהיינו שיזכור תמיד את יום השבת). ועוד זאת צריך לידע כל איש הצבא בעת תחלת חינוכו לעבודה שדרך הוא שהממשלה נותנת לו רשות לברור לעצמו להיות איזה בעל מלאכה שירצה או תחת הכל"ז (ביקס) שלא יברור לעצמו להיות כותב או אופה או רופא (צירולניק) וכל כי האי גווני כי בודאי יחלל עי"ז שבת לרוב כי אף שאם הוא תחת הכל"ז יש לפעמים ג"כ חילול שבת גדול זהו רק במקרה כי ברוב לא יצוייר רק איסור שבות דרבנן ובשאר מלאכה כגון חייט או רצען מצוי שנותנין להם שיעור מה שיעשו לכל השבוע משא"כ בזה שאינו יכול להמלט מאיסורא דאורייתא למאות ולאלפים. והנה אף ש דעתי שמלאכת הכתיבה או הרפואה קלה היא וע"כ כל אחד רוצה לבררה אבל כל ירא שמים יברח מזה מאד כי בזה שמקבל על עצמו לכתחלה המלאכה הזו מפקיר בעצמו איסור שבת בידים. וגם תדע אחי לפי מה שידוע ששנה הראשונה בלא"ה מוכרח כל אחד להיות תחת הכל"ז כדי שיתלמד לעבודה ובשאר שנים כיון שנעשה מורגל לזה אין נ"מ כל כך ע"כ צריך כל אחד לקוות להקב"ה הנותן ליעף כח שבודאי יעזרנו גם תחת הכל"ז או שארי עבודות ולא יקבל בעצמו העבודה שמצוי בה חילול שבת

פרק כט בו יבואר כמה עצות בענין זה ובענין איסור הרחיצה במרחץ וכל כה"ג. ודע עוד דגם צחצוח המנעלים והקנעפליך והכלי זיין שהמנהג בכל יום לעשותו בבקר קודם העבודה אוצעניע) יזדרז הכל לעשות בעש"ק קודם השקיעה כדי שלא יצטרך לעשות למסר בשבת. והפעולות שדרך לעשות לאחר העבודה בכל יום כגון מה שנוהגין לצחצח (הפאסין והקנעפליך וכדומה) אפילו אם אין יכול לאחרן לעשות