מחנה ישראל נו

עד שיתחילו לענשו עבור זה מלמעלה. גם יזהר האדם מאד מן הדברים הנועלים דלתי התשובה ואלו הן. מי שמסכים בלבו לעשות העבירה ולא נכשל בה במקרה אבל מסכים לעשות העבירה ומחזר אחריה לעשותה בכל יכלתו עד שבא לידו והמתמיד עליה ומתאחר מהניחה ומי שאומר אחטא ואשוב בין כך ובין כך משלים תאותו הבהמיית וסבור לרמות את יוצרו ע"ז אמרו חז"ל האומר אחטא ואשוב אי מספיקין בידו לעשות תשובה. ע"כ אם הרגיש בנפשו שחטא לפני ה' באיזו עבירה אפילו היא קלה שבקלות יזהר מאד שלא להתמיד עליה. ההתמדה על העבירה מורה על חלול השם ועל ביזוי מצותיו וביטול דבריו והוא הנקרא מזיד ועליו נאמר והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' ולא עוד אלא שההתמדה על העבירה אפילו היא קטנה הולכת ומתגדלת בהתמידו עליה כמו שאחז"ל יצה"ר בתחלה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה לעבות העגלה שנאמר הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. ואמר חכם אחד אין קטנה שבעבירות עם ההתמדה ולא גדולה בהם עם בקשת המחילה כלומר אם עבר אדם אפי' הקטנה שבעבירות ומתמיד עליה אינה נחשבת קטנה אלא גדולה ואפי' אם עבר אדם גדולה שבעבירות ומבקש עליה בכל לבי ומתחרט עליה ושב לפני המקום אינה נחשבת גדולה אלא קטנה והקב"ה מוחל עליה. וצריך לו לבעל תשובה שיתודה על עונותיו וירבו בעיניו פשעיו ויגדל חטאתיו בלבו כענין שנאמר כי רבו פשעינו נגדך וגו' וצריך לו לפרש בפיו לפני המקום על העבירות שעשה שנאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב, ואלהים ברחמי ישיבנו בתשובה שלמה לפניו למען חסדיו הרבים אמן

פרק כז בפרק הזה יבואר עוד דברים שצריך לו לבעל תשובה ליזהר בהן

והנה מלבד העיקר הראשון של התשובה שכתבנו למעלה שהיא החרטה גדולה על העבר והקבלה בכל לבו ובכל נפשו על להבא להזהר עוד מזה החטא עוד נכתוב בפרק הזה איזה דברים שצריך לו לבעל תשובה ליזהר בהן שבזה יהיה תשובה שלמה וינקה מעונותיו ולא תזכרנה לו עוד. כתבו הספרים שעיקר גדול הוא בתשובה שיתבונן בנפשו גודל חסדי ה' אשר עשה עמו מעודו עד עתה בכל עניניו ולעומת זה יערוך רוב העונות והחטאים שגמל לו להקב"ה. גם צריך לו לבעל תשובה לילך בהכנעה ובשפלות לפני המקום ולפני הבריות שאם היה רגיל בקומה זקופה ישפיל עצמו ויכניע ויסתכל למטה במקום שנברא ממנו ועתיד לחזור שם בסופו כענין שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב וכן אם היה רגיל ללבוש מלבושים נאים ותכשיטים נאים והדורים ישנה מלבושיו ותכשיטיו כדי שישבור לבו לאביו שבשמים. וכן אם היה רגיל בתפנוקים ובמעדנים ובמאכלים ערבים יפחות מהן ויסגף עצמו בתענית מפני שהתענית משבר לב האדם למקום ומכניע את יצרו. (אך באמת ענין התענית שכתבו הספרים בחלקי תקוני התשובה לא שייך לאיש הצבא כי הוא צריך שיהיה לו כח לעבודת הצבא ואין לו להתענות אז רק שיסכים בדעתו שכאשר יושלם זמן עבודתו ויבא לביתו יתענה אז איזה תעניתים כפי כחו ולפחות בכל ער"ח אם לא יזיק לו התענית. אך לכל הפחות ירגיל א"ע לע"ע להתרחק מחברת מריעות ומתפנוקיהם). וכן אם היה רגיל לעמוד בעזות מצח ולדבר גדולות ירגיל עצמו למדת הענוה ולדבר רכות ויעשה עצמו כאסקופה התחתונה שהכל דשין בה. וכן אם היה רגיל להכות אנשים בכעסו ירגיל עצמו שאף אם חרפו אותו אחרים כל היום שיסבול מהם ולא יתנקם. גם צריך לו לבעל תשובה למחול לכל אדם שחטא וסרח לו כרי שימחול לו הקב"ה על כל עונותיו כענין שנאמר נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע. גם צריך לו לבעל תשובה לפרוש עצמ' ולהזהר מכל מה שהזה ר הבורא עליהן ולהתרחק בתכלית ההרחקה ובפרט מדברים שנכשל בהן כבר. גם צריך לו לפרוש עצמו מן הדברים המסופקין אם אסורין או מותרין כדי שלא