מחנה ישראל נד

וי"א דיכול לבדוק כי של פשתן כבה מהר ושל קנבוס הולך ושורף ושל משי נכרך וי"א סימן אחר שכאשר ימשוך החוט כמין שערות ארוכות הוא קנבוס וי"א דאין מועיל שום בדיקה

ועתה נבוא לעניננו לענין מלבושי איש הצבא דבודאי חל עליו כל הדינים שיש באיסור שעטנז כמו על שאר איש ישראל כי הממשלה הרוממה אינה מכרחת להאדם שילך בכל היום דוקא במלבושים של קאזאנע ויוכל לעשות לעצמו בגדים בתמונה זו של הקאזאנע בלי שעטנז. ורק בזמן העבודה אם חק המלוכה שילך דוקא באותן הבגדים או מותר לילך בהן ותיכף אחר העבודה ילך לביתו ויפשיטם וילבש שלו כידוע דבכל רגע שמשהא על עצמו כלאים ברצונו עובר בלאו. גם יש ליזהר בבגדי שעטנז שלו שלא יציעם אפילו תחתיו וכ"ש שלא לכסות עצמו בהן דעובר בלאו גמור. גם ליזהר מלתנם לחברו לכסוי או הצעה וכנ"ל בדין ה'. ובמקום שיש חשש גניבה אפשר דיש להקל לו להציע תחתיו אבל לא להעלותו על גביו שהוא ל"ת דאורייתא

ח ודע עוד דעל כל מלבוש של שעטנז הוא איסור בפני עצמו ע"כ אם אין לו שום עצה לתקן כל בגדיו בשלמות שלא ימצא בהן שעטנז עכ"ז יראה להמעיט האיסור בכל מה שיוכל ויתקן עכ"פ איזה בגד שיוכל. גם יראה בכל כחותיו להמעיט זמן לבישתו בהן וטוב יותר לילך כל היום בגילוי הראש מלילך בכובע של שעטנז וכ"ש לענין שאר בגדים אם לא בעת שהוא צריך ללבשן מצד דינא דמלכותא. וכל הזהיר בעוה"ז שלא ללבוש שעטנז יזכה ללבוש לע"ל בגדי ישע ומעיל צדקה

פרק כו בפרק הזה יבואר ענין התשובה

והנה לפי מה שהערכנו בחבור הזה לפני הקורא בגודל עונש העבירות ובפרט בעונש העריות ובעונש מאכלות אסורות וחלול שבת וכדומה אם חטא אדם בהן אל יתייאש ויאמר כבר אבד סברי ותוחלתי מה' ונדחיתי מחיי העוה"ב אל יאמר אדם כן אלא אשתדל לעשות תשובה וישוב לפני בוראו ויכנע לפניו ויתחרט על עונותיו והקב"ה ימחול לו על כל עונותיו שכן מצינו באנשי נינוה שעלתה רעתם לפני המקום ונחתם גזר דינם לרעה וכיון ששבו בתשובה שלמה לפני הבורא קרע גזר דינם ומחל להם כענין שנאמר וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ומן החמש אשר בכפיהם וינחם ה' וגו' ואחז"ל באגדה כי הנה רחקיך יאבדו וגו' כלומר מי שמתרחק מן הקב"ה מעשות תשובה יאבד מן העולם ואני קרבת אלהים לי טוב שכל מי שמתקרב לאל אשרי וטוב לו ומה היא התשובה ובאיזה הענין ישוב האדם לפני בוראו להכנע אחרי שידע האדם שחטא ויודע גנות מעשיו וחרפתם יהא מתגבר על יצרו ונלחם עמו וישתדל להכניע תאותו ולהכריח נפשו להסירה מתאות הבהמיות והבלי העוה"ז ויחשוב בעצמו מתיקות העבירה לפי שעה כנגד מרירותה ואבדן נפשו מחיי העוה"ב ויתמיד לחשוב בעצמו על העבירות שעשה ויהיו נגד עיניו תמיד כענין שנאמר כי פשעי אני אדע וגו' ויהיה ירא מבוראו ויבוש ממנו ויחשוב בעצמו נגד מי המרה בעונותיו. ויתחרט על עונותיו ולא ישנה עליהם ויבקש מחילה מאת הבורא כל ימי חייו כדי שיקבלנו וימחול לו על כל עונותיו. וצריך לו לבעל תשובה לידע גנות מעשיו וחרפתם על הבירור כי אם יסתפק לו בהם א"א להתחרט עליהם חרטה גדולה וגמורה וכן צריך שיתברר אצלו מתחלה שאם לא ישוב בתשובה שלמה מחטאיו לפני המקום שבודאי הקב"ה יפרע ממנו על מעשיו הרעים ועוד צריך לו לידע שהקב"ה מבין ויודע כל מעשיו נסתריו ונגליו וכל מעשיו נכתבין ונחתמין בספר ואין דבר נעלם ממנו ואין שכחה לפני כסא כבודו כענין שנאמר וביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו ואם השב בתשובה לא יתן לבו לזה אי אפשר לו לשוב בתשובה לפני בוראו. וצריך לו לבעל תשובה להתחזק בעצמו ולמנוע מן העבירות אשר היה רגיל בהן ויסכים לסור מהם לגמרי בכל לבו ובכל נפשו ואל יחזור עליהן כלל שנאמר