מחנה ישראל נא

וכענין שנאמר במן ויענך וירעבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת וגו' למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך וגו' ופירש בזוהר הקדוש דהאי לנסותך הוא להגביה אותך על הכל כמו נס. ואפילו אם בשביל עצמו אין צריך לזה כגון שהוא עשיר אף עפ"כ מצוה רבה שישתתף עם חביריו העניים וילך עמהם לאנשי העיר לבקשם אודות זה. ואם אירע שקבל עי"ז חירופים וגידופים מאיזה אנשים סכלים אעפ"כ אל ישים לבו לזה וידע כי עבור זה שסבל בזיונות עבור מצותו של הקב"ה יגדל שכרו בשביל זה יותר ויותר לבסוף וכה"ג איתא בירושלמי דפאה פרק בתרא לענין גבאי צדקה וז"ל ר' אלעזר הוי פרנס חד זמן נחית לבי יה אל מאי עבדיתון א"ל אתא חד סיעה ואכלין ושתין וצלין עלך א"ל ליכא אגר טב נחית זמן תנין א"ל מאי עבדיתון א"ל)** עברים הם ולא ירצו לכנס נפתחי בני עם אחר ואכול מאכלות אסורות בודאי יחלשו ויתעלפו ויבואו לידי סכנה וכבר נצטוינו בתורה לא תעמוד על דם רעך *). וכ"ש שיענשו מן השמים על אלו העניים שהוכרחו לאכול עי"ז מאכלות האסורות. עוד עובר בזה על עשה דואהבת לרעך כמוך שיבחין בעצמו אלו היה דבר זה נוגע לעצמו או לבנ באופן זה כמה היה משתוקק שימצא אנשים שיחזיקוהו במאכלות הכשרות ולא יתטמא ע"י מאכלות האסורות שמטמא את הנפש כדאיתא ביומא על הפסוק אל תטמאו בכל אלה ונטמתם בם ואם יעזור לעניים בודאי יעזור הש"י לדורותיו הבאים אחריו ולא לחנם כתבה לנו התורה בפרשת שמות ותחיין את הילדים דהיינו שהיו מספיקות להם מים ומזון וכדפירש"י שם וכתב אח"כ מעשה דמרע"ה ואני אתן שכרך להורות לנו את גודל הענין שיש בזה וכדאיתא במדרש רבה שם שזה היה עבור מים ומזון שהספיקו לאחרים ולכך נמדד להן מדה במדה וכן נמי בעניננו יהיה נכון לבו בטוח בה' שיסבב שלא יבואו בניו ג"כ לעולם לידי מאכלות אסורות כשם שהוא מנע את אחרים מזה וכדאמר ליה ר' חייא לדביתהו אקדימי ריפתא לעניא כי היכי דליקדמו לבנייכי אמרה ליה מילט קא לייטת לי אמר לה לא גלגל הוא שחוזר בעולם. ואיתא בתנא דבי אליהו ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה' אלהיך ותלך בדרכיו שהם דרכי שמים ומה הם דרכי שמים שהוא רחמן ומרחם אפילו על הרשעים ומקבל אותם בתשובה שלמה וזן **(הגה"ה

ואולי יאמר המתפתה ביצרו מה לי לדאוג כ"כ ולהצטער בצרתו בענין זה ילך בבתי בני עם אחר ויאכל מאכלות אסורות ולא יבא לידי סכנה אף אתה השב לו (א) הזה רצון ה' שנאמץ את לבבנו ונקפוץ את ידינו ממצות צדקה, עד שעי"ז יוכרחו אחינו העניים שבהם לאכול מאכלות האסורות, (ב) שכל ישראל כשקבלו עליהם ברית התורה על מנת כן קבלו שיהיה כל אחד ערב על חבירו בקיומה ולכך הדין שכל אחד מישראל מוציא את חבירו בקיומה אע"פ שיצא כבר (כגון קידוש וכדומה וכדאיתא ברא"ש ברכות פרק ז') דאם יחסר לחבירו איזה מצוה כאלו חסר לו וכן נמי שיפריש כ"א את חבירו מאיסור ל"ת ולכך נפסק הדין ביו"ד סימן ש"ג דאם רואה לחבירו שהוא לבוש כלאים צריך לפשוט ממנו אפילו בשוק ואפילו לבשם בשוגג שלא ידע שהוא כלאים ואפילו לדעת הרא"ש המובא שם בהג"ה שא"צ לפשוט ממנו בשוק כשהלובש אינו יודע שהוא כלאים משום כבוד הבריות עכ"פ כשיגיע לביתו צריך להודיעו כדי להפרישו מהאיסור וכן נמי כהן שהוא ישן ומת עמו באהל צריך להקיצו ולהודיעו כדי להפרישו מהאיסור ואע"ג דלא ידע מ"מ איסורא קעביד בשוגג ולאחריני דידעי מצוה להפרישו (וכדאיתא ביו"ד סי' שע"ג בהג"ה ובש"ך שם) וכן נמי לענין ת"ח אע"ג דאינו חייב להעיד במקום דאינו לפי כבודו לאפרושי מאיסורא חייב להעיד (וכדאיתא בשבועות ל' ע"ב) ואם לא יפרש את חבירו מאיסור במקום שיש ביכלתו יענש גם הוא וכדאיתא בויקרא רבה על הפסוק שה פזורה ישראל ישראל נמשלו לשה מה דרכו של שה לוקה באחד מאבריו וכולם מרגישים אף ישראל אחד חוטא וכולם נענשים תני רשב"י משל לבני אדם שהיו באים בספינה נטל אחד מהם קודח והתחיל וקדח)**