מחנה ישראל נ

בזוהר הק' פרשת שמיני. הנך רואה מכל זה את גודל השכר שיש לאדם עבור זה ע"כ מה מאד צריך הישראלי להתחזק תמיד שלא להתגאל במאכלות האסורות לו ועבור זה יהיה ה' אתו וירומם קרנו למעלה בזה ובבא: והנה לפי מה שבארנו את גודל האיסור של מאכלות המגועלים יתבונן כל איש הצבא כמה צריך ליתן לבו תמיד שלא יכשל בזה ח"ו ע"כ אין לו להתעצל בכל מקום בואו לילך אצל יהודים שבעיר לבקשם ולזרזם ע"ד הכנת מאכלות כשרות *). ובכגון זה מצוה שלא להיות האדם ביישן ועל ענינים כאלו נאמר באבות הוי עז כנמר ואפילו אם פעם אחת ושתים דחוהו בלך ושוב אף על פי כן אל יפול לבו ויחזור וילך אצלם ויבקשם בדברים רכים וידע כי כל זה הוא נסיון לו מן השמים שמנסים אותו כדי שיודע כחותיו הפנימיות אם הוא מהרהר אחר הנהגתו יתברך ואם יעמוד בנסיון יהיה לע"ל לנס ולתפארת **(ובאמת מצוה רבה היא לסייעם בזה כי הוא מקיים בזה מצות פתוח תפתח וגו' וחי אחיך עמך ואהבת לרעך כמוך שיבחין בעצמו אלו היה דבר זה נוגע לעצמו או לבנו באופן זה כמה היה משתוקק שימצאו אנשים שיחזיקוהו במאכלות כשרות ולא יחטא ע"י מאכלות האסורות וכנ"ל בפרק כ"ג. ומלבד כל אלה איך נשא אח"כ פנים בר"ה פני הקב"ה ונבקש מלפנו כל יחד על עצמו ואנשי ביתו שיפרנס איתנו הקב"ה בידו הרחבה והמלאה שלא יחסר לנו שום דבר, זה מבקש ה' רו"כ בכל שבוע וזה עשרה כל אחד ואחד לפי כבודו אם נתאכזר ח"ו על אחינו בשרנו ולא נחוש להם כלל עד שעי"ז יוכרחו לאכול מאכלות האסורות הלא גם הם בני ה' כמונו ואיתא בשבת (קנ"א) ר"ג אומר ונתן לך רחמים ורחמך כל המרחם על הבריות מרחמין עניו מן השמים וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים. וגם ידוע שכל ישראל ערבים זה בזה ע"כ בודאי ח"ו יחשבו עניו מן השמים כאלו הוא עצמו אוכל מאכלות האסורות כיון שהיה בכחו לסייע לחבירו שלא יבא לידי איסור. והמסייע בענין הזה יתברך מאלהי השמים כי בזכות הצדקה באה ברכה לתוך ביתו של אדם כמו שנאמר נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בכלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך

ואגב דאיירינן במצות צדקה ראיתי להעתיק כאן תשובה אחת אשר השבתי לשואלי דבר. והוא במקום אחד באו עניים ולא רצו היהודים לסייע להעניים בחשבם שאין עליהם חיוב להחזיקם והמקום ההוא היה רחיק מאד מן הישוב ועי"ז נסבב שהרבה עניים באו לידי מאכלות אסורות כי הוכרחו לילך ולאכול בבתי בני עם אחר והרבה באו לידי סכנת נפשות האם יאות עבדי היהודים שבעיר. והא לך לכון התשובה שהשבתי ע"ז. כמה גדולה היא מצות צדקה שהיא מקרבת את הגאולה כדאמרינן (ב"ב ט') תניא ר' יהודה אומר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי ובוא וצדקתי להגלות. ומה מאד צריך האדם ליזהר שלא להעלים עין מן העני שעובר עי"ז על ל"ת דאורייתא לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. וגדול עונשו מאד ח"ו עד שאמרו (ב"ב יו"ד) שמניעת הצדקה גורם לפעמים לקצר ימיו של אדם כעון ע"ז דכל המעלים עין מן הצדקה הוא כאלו עובד אלילים כתיב הכא וכו' ואיתא ביו"ד בסימן רמ"ז דמאד יש ליזהר במצוה זו כי אפשר שיבא לידי ש"ד שימות העני המבקש אם לא יתנו לו מיד כעובדא דנחום איש גם זו (תענית כ"א). והנה מה מאד יש ליזהר במצות צדקה אם יודע שדבר זה נוגע לפיקוח נפש וכמה גדול המאמץ את לבו בעת כזו שמלבד שעובר על מצות פתוח תפתח וגו' וחי אחיך עמך ו הבת לרעך כמוך עוד הוא עובר על לא תעמוד על דם רעך. והנה מכל זה אנו יכולין להבין את תשובת השאלה הנ"ל שאנו מחוייבין להחזיק את ידי העניים הנ"ל בכל האפשרי כי כיון שאנשים)**