מחנה ישראל מז

מאכל כשר לא מבעיא אם יש לו מעות משלו אך הוא חס עליהם ומחמת זה הוא מתיר בנפשו לעבור על דבר ה' ג"כ רשע הוא ח"ו כי הלא ידוע מה שנפסק ביו"ד סימן קנ"ז) דאפילו אם אחד אונסו לעבור על איזה איסור חייב ליתן כל אשר לו ולא לעבור על האיסור ק"ו בזה שאין אדם כופהו רק חמדת הממון מעבירו על דת התורה בודאי בכלל רשע הוא והוא נקרא בפי חז"ל בשם מומר אוכל נבלות לתאבון. ואפילו אם אין לו כלל מעות של עצמו רק שיכול לבקש מאנשי עיר ישראלים שהוא עומד ביניהם או שיכול להשיג מעט מעות מביתו וכל כה"ג והוא מתעצל בזה ומחמת זה הוא אוכל מאכלות האסורות ג"כ עון גדול הוא. ואפי' אם אין לו שום עצה אם יש לו להמלט מן סכנה ע"י שיאכל רק התבשיל והוא אוכל האיסור בעין עון פלילי הוא כדמוכח ביומא (פב)

ג וכל אלו הענינים שכתבנו הוא אפילו אם נניח כטענת היצר שנוגע זה לפיקוח נפש אך אין צריך לכל זה כי אנו רואין בעינינו שיש הרבה עניים ומרי נפש והיושבין בבית האסורין שאין להם רק לחם ומים ואעפ"כ חיים זמן רב ולא תאמר לפי שהיושב בבית האסורים יושב על מקומו משא"כ בזה שהוא עמל ויגע זה אינו כידוע שהאדם העמל ויגע באיזה ענין העמל תועיל יותר לבריאות הגוף ממנוחה וכמו שתראה זה באנשי הצבא גופא שבטבען בריאין יותר משאר אנשים אשר מאכלם הרבה יותר בטוב משלהן והכל הוא מחמת זה גופא שהוא עמל הרבה בעבודה וכמו שאמר קהלת מתוקה שנת העובד וגו'. ועוד אפילו תאמר שבהמשך זמן רב נתמעטו כחותיו עי"ז ג"כ לא מיקרי זה מן התורה בשם פיקוח נפש כיון שאין מגיע זה למיתה ממש וכן איתא בט"ז או"ח סימן שד"מ סק"א עי"ש ובעינינו אנו רואין כמה אנשים שהם מסגפין עצמן כמה שבועות וחדשים ואעפ"כ לסוף הם חיים וקיימים וק"ו בזה שאין מצוי סיגוף כ"כ אפילו למי שאין לו מעות של עצמו כלל כי הקב"ה שהוא מסבב כל הסיבות מסבב שימצא קצת עזר על כל פנים והבא לטהר מסייעין אותו

ד ועבור שאני יודע שנעשה זה האיסור כהפקר בעיני איזה אנשי הצבא ההמונים בעו"ה לכן אנכי מוכרח להרחיב קצת הענין ולהעתיק לפני הקורא את גודל האיסור שיש במאכלות האסורות ואח"כ נעתיק את גודל העונש שיש עכור זה להנפש ולהגוף ואח"כ גודל השכר שיהיה למי שנזהר מזה. כי הנה ידוע דבהמה הנשחטת בסכין שאינו בדוק כדין התורה היא נבלה גמורה ויש על כל כזית וכזית לאו בפני עצמו משום נבלה. ואם היא נטרפת קודם מיתתה כמנהגם שמכין אותה במוח יש עליה לאו משום איסור טרפה שהיא נקובת המוח אפילו אם היו שוחטין אותה אח"כ וכ"ש אם מתה מעצמה אח"כ אפשר שחל ע"ז עוד איסור נבלה ג"כ וצ"ע בהפוסקים אם יש ע"ז עתה שני לאוין או לא). וגם מצוי ג"כ דהמפקיר את נפשו לאכול נבילות וטריפות אוכל מן הבא בידו ואפילו אם יזדמן בתוך זה איסור חלב ג"כ לא יקפיד ע"ז ועל איסור חלב יש לאו וכרת כמו שמפורש בתורה ואם החלב הוא מבהמת נבילה וטריפה חייב על זה משום נבילה וטריפה ומשום חלב כמפורש ברמב"ם (פ"ז מהלכות מאכלות אסורות הלכה ב) שהיה לוקה משום שני האיסורין וע' ביו"ד סי' ס"ד שיש הרבה דינים באיסורי חלב ומי שאוכל מן היורה (קעסיל) בודאי בהמשך הזמן בא לידו אחד מן המינים שחייב עליהן כרת. וגם אפילו יהיה בקי בדיני איסור חלב ויודע שהיה בכל כחו נזהר מהן עכ"פ אוכל החוטים שצריך לנקרם משום חלב וגם מצוי שאוכל האחוריים שיש בהן גיד הנשה וכל זה הוא מלבד איסור דם ראה כמה איסורים חמורים יכול לעבור בסעודה אחת וכ"ש ח"ו מי שרגיל בזה בודאי יש לו כמה מאות לאוין של נבילות וטריפות ושל חלב ושל גיד הנשה וכן לפעמים ג"כ של חזיר וגופו מתפטם מאיסור ובהמשך זמן אוכל ג"כ מיני דגים טמאים וכל מיני שקצים ורמשים אוי לו ואוי לנפשו שכל אלו הדברים מטמאין להנפש כמפורש אל