מחנה ישראל מו

ברמב"ם ובתוספתא ועיין במכות כ' ע"ב ברש"י ד"ה דאמר) כמה יש לו להיות זהיר בה

ו ודע דאפילו אם ע"י עיכוב הגילוח יגיע לו הפסד גדול בממונו ג"כ דינא הכי כמו שנפסק ביו"ד סי' קנ"ז דעל לאו שבתורה צריך לית כל אשר לו ולא לעבור עליו

ואם אינו יכול לכף את יצרו בשלימות או במקום הדחק עכ"פ טוב לו להקטינו במספרים שזהו מותר מדינא אבל לא לגלחו בתער אפילו ע"י אינו יהודי וכנ"ל

ח ודע עוד דאם איש הצבא הוא צירולניק צריך להזהר מאד שלא להקיף פאת הזקן לשאר איש הצבא ישראלי דהלאו קאי בין על המשחית ובין על הנשחת וכנ"ל: אם לא במקום שהממשלה הרוממה מצווהו לזה ואם מטעם הממשלה די בגילוח הסנטר מתחתיו לבד בודאי אסור לו לגלח יותר

ט ואם הוא במקום איזה ממשלה שגוזרת על איש הצבא ישראלי שלא לי"ך בפאת זקן אם היא מרשה במספרים כעין תער בודאי יעשה כן ואפילו אם לאו אעפ"כ יראה למעט את האיסור בכל מה דאפשר דהיינו שלא לגלח רק מתחתיו במקום הסנטר אם הממשלה מרשה לזה וגם את זה לא יגלח בעצמו ולא ע"י ישראל רק ע"י אינו יהודי (ואם יכול בעת מעשה להזהר שלא לסייע בההשחתה דהיינו שלא להטות את זקנו ולהזמין השערות אליו בעת הגילוח רק הא"י יעשה הכל מעצמו בודאי טוב יותר דעי"ז לא יהיה רק לאו שאין בו מעשה וקיל קצת מלאו שיש בו מעשה ואפי' אם יצטרך לזה להוציא קצת הוצאות נ"ל דמחוייב ג"כ בזה אבל אם יצטרך להוציא כל ממונו לזה בפרט זה האחרון צ"ע אחרי דבלא"ה מחוייב לעבור על לאו זה ואף דאין בו מעשה מ"מ לאו גמור הוא כדמשמע בראשונים)

י ואם יכול להשיג את הזאלב הידוע שמטבעו לשרוף את השער באותו מקום שלא יצא עוד בודאי מחוייב לעשות כן כדי שלא יעבור כלל על הלאו דגילוח אך יזהר שאחר המשיחה לא יסיר את השער בסכין כ"א בקיסם של עץ וכדומה

פרק כב בו יבואר ענין מאכלות האסורות

א הנה איסור מאכלות האסורות בין איסור דם בין איסור חלב בין איסור גיד הנשה בין איסור נבילות וטריפות בין איסור בשר בחלב וכ"ש איסור חזיר ושאר מינים טמאים ידוע בדרך כלל לכל איש ישראל כקטן כגדול. והנה ידוע שכהיום הממשלה הרוממה בחסדה אינה מכרחת לאיש הישראלי לאכול מאכלות האסורות א"כ חל על איש הצבא מן התורה כל הזהירות שיש על שאר איש ישראל. ומאד צריך ליזהר בזה כי כשאדם עיבר על זה הוא רשע מן התורה ופסול לעדות ולשבועה כי על כל כזית וכזית של איסור יש לאו בפני עצמו והאלהים יביא לשם את האדם במשפט על הכל וגם בעוה"ז לא ינקה האדם לבסוף עי"ז וכאשר נבאר בסמוך. ומה שכתבנו שיעור כזית הוא רק לענין חיוב מלקיות דהי' חייב ל"ט מלקות בב"ד על כל כזית וכהיום שאין לנו רשות לזה אעפ"כ בודאי יקבל לבסוף הכאות גדולות יותר מזה בב"ד של מעלה אבל לענין איסור אי צריך לשיעור כלל דאפילו טעימת משהו מן האיסור הוא ג"כ אסור מן התורה ואפילו רק לטעום מן המרק של האיסור ג"כ הוא איסור תורה וכדאיתא בגמרא ובשו"ע

ב ואל יתפתה האדם ביצרו שזה נוגע לו לסכנת נפשות כשלא יאכל בשר. אחד כי אפילו אם היה נוגע לו לסכנת נפשות היה צריך לו לשקול במאזני שכלו ולעיין הרבה את כל כזית וכזית שהיא אוכל אם היא מוכרח לזה כמו שאנו מעיינים לענין אכילת חולה ביוה"כ דמה לי איסור כרת מה לי איסור לאו ואם די לו להמלט מסכנת נפשות ע"י כזית אחד והוא אוכל עוד הוא רשע מן התורה ופסול לעדות ולשבועה. ואפי' לענין אכילת רק מעט מן המעט מן האיסור אם יכול באיזה עצה להשיג