מחנה ישראל מ

נדמה לו כאחד ממכיריו ואוהביו ונתן לו כמה מיני מעדנים עד שפתהו שילכו ביחד לטייל בחוץ להעיר וגם שם נתן לו כמה מיני מתיקה ונשתהו הרבה בהטיול עד שבין כך ובין כך חשך השמש ולבסוף אמר לו ידידי אני מתבונן בך שאיש אמונים אתה ולא תגלה הדבר לאחרים אם תקבל על עצמך שלא לגלות דבר סתר שבדעתי לספר לטובתך וקבל עליו ויען ויאמר לו תדע אחי שבזו הבקעה הנראה למרחוק אף שבתחלתה הוא טיט ורפש שכל אנשי העיר משליכין שם אשפותיהן אבל בסוף הבקעה אני מקובל מזקני ששם יש אוצר עמו שטמנו אויבינו בעת שברחו מן העיר בעת המלחמה וע"כ ידידי לא נתעצל ונבוא יחד דרך הטיט והרפש עד מקום האוצר הגדול שעי"ז נהיה מוצלחים נצח ובאמצע היום לא נכון לחפש אחר אוצר פן יראה מי ויבין אבל עתה העת מוכשר לזה וזה השוטה נתפתה לדבריו וילכו יחד וזה האיש מרמה ידע ששם יש מקום אחד עמוק מאד ונשמר שלא לבא בעומק הטיט זה כ"א טבל קצת רגליו בטיט ורפש באיזה מקומות וחבירו השוטה ברוב החשק להאוצר רץ בבהלה ונכנס עד צוארו באותו עמק הטיט וכראות האיש לצון את זה תיכף נשתמט מהבקעה והשאירו לבדו והוא רץ ממנו ויצעק רעהו הטבוע בטיט אליו מרחוק ויתחנן לו במר נפשו הושיעה לי ידידי והוציאני שלא אטבע בטיט כי נכנסתי בו כבר עד צוארי ולא פנה האיש לצון אליו כלל ויאמר לי אי שוטה כמה יגיעות היה לי עליך וכמה מיני מעדנים נתתי לך עד שפתיתך להושיבך במקום הנחמד הזה ועתה תאמר לי שאוציאך ולא כן אעשה לך כשאבוא להעיר אספר לפני כל יודעיך ומכיריך שידעו הכל את גודל חכמתך שחשבת שבמקום המאוס המלא טיט ורפש והוא המקום הבזוי מכל המקומות שם ימצא אוצר נחמד. והנה כשהלך האיש מרמה מעיניו והוא נשאר לבדו בלילה בבקעה שקוע עד צוארו במקום טיט ורפש והוא צועק ווי ווי ואין מושיע לו כמה מהחרטה והתמהון היה לו על עצמו איך נתפתה מתחלה לילך אחריו במקום ציה ושממה באישון לילה ואפלה עבור דמיונות של שוא והבל שפתהו ונדמה לו כידידו. כן הדבר אחי בענין היצר שרוצה להכניסו לאדם במקום טיט ורפש באישון לילה ואפלה שלא יוכל לצאת ממנה והוא בעומקא דתהומא רבא ששם הוא מקום תהו וחשך מקום שבו נאסף הזוהמא מכל העונות מקום ציה וצלמות מקום המזיקין רחמנא ליצלן ע"כ הוא ממתק לפניו את העבירות מעט מעט בכמה מיני פיתויים כמו שמצייר המדרש הנ"ל עד שלבסוף הולך עמו היצה"ר יחד ומפתהו בדרך שאינו רוצה שיעשה העבירה אדרבה עי"ז ימצא אוצר נחמד שם דהיינו שיתחזק על יצרו שם ויהיה שכרו גדול עבור זה והולך אחריו כשור לטבח ולבסוף כשבא לשם מתגבר עליו היצה"ר בכל כחותיו עד שהאדם מתיר לנפשו לעשות העבירה ונכנס ברפש וטיט עד צוארו ותיכף אחר עשיית העבירה מסתלק היצה"ר ממנו כי הוא עולה למעלה לקטרג עליו ונשאר האדם לבדו והוא מתפלא על נפשו איך נתפתה אחר יצרו לדבר שטות כזה שיהיה מוכרח אח"כ לילך עבור זה במקום ציה וצלמות מקום המזיקין והקליפות ומי יוכל לשער את גודל אכזריות שעושין עם הנפש השם ישמרנו מהם. והנה מדברי המדרש הנ"ל למדנו שעיקר הסתת היצה"ר להאדם הוא רק שילך בדרך את חבורות הרשעים שלו ולבסוף ממילא נלכד במצודתו ע"כ השומר נפשו יתן אל לבו שלא ליתן לו ח"ו שום פתח בזה ויברח ממסיבת רשעים אלו כבורח ממדורת אש. גם ישמור האדם את עצמו מכל דבר המביאו לידי הרהור עבירה שכך אמרו חכמינו זכרונם לברכה שכל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה שנאמר וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע וכל מי שמגרה יצה"ר בעצמו נקרא רע שכך אומנתו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר עשה כך עד שאומר לו לך עבוד אלהים א אחרים או לגילוי עריות והולך ועובר ואחז"ל כל המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי