מחנה ישראל מא

מפני שמגרה בעצמו יצה"ר. ועוד אמרו חז"ל מאי דכתיב ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה שלא יסתכל באשה נאה ואפילו פנויה בא"א ואפילו מכוערת ולא בבגדי צבעונין של אשה ולא בכל בהמה חיה ועוף בשעה שנזקקין זה לזה וכ"כ למה כדי שלא לגרות יצה"ר בעצמו וכתבו בספרים הקדושים שיש כמה וכמה מכחות החיצונים שעומדים מסביב לעין האדם ומפתים אותו שיפתח עיניו ויסתכל במקום האסור כדי להכשילו אח"כ בעצם האיסור או להביאו עכ"פ לידי טומאה בלילה השם ישמרנו מכתותם הרעות אוי להם לרשעים שמתפנקין אחר יצרם ואחר תאות לבם ואחר מראה עיניהם שטורדין את עצמן מחיי עוה"ז וסופן יורשין גיהנם, אשריהם לאלו שמכניעין את לבם ומשברים את רוחם לפני בוראם וזוכרין את יוצרם ומתגברים על יצרם ומשתדלין להתרצות במעשיהן הנאים לפני מי שאמר והיה העולם ועוצמים עיניהם כדי שלא ליהנות מדבר עבירה בעוה"ז ומתוך כך זוכין בעצמן להקביל פני השכינה כמו שלמדו חז"ל מקרא דכתיב עוצם עיניו מראות ברע וכתיב בתריה הוא מרומים ישכון וגו' מלך ביפיו תחזינה עיניך. והאלהים יסלק יצה"ר מקרבנו ויטהרנו מכל טומאותינו ויחדש בנו לב טהור ורוח חדשה ברחמיו הרבים אמן. ואם אירע שנכשל ח"ו פעם אחת בענין העריות יראה לעשות תשובה ע"ז ועיין לקמן בפרק כ"ו כ"ז שדברנו שם מענין התשובה

פרק יט בפרק זה יבואר גודל שכר האדם ששומר עצמו מזה העון בכמה וכמה ענינים בזה ובבא: ועתה נתחיל בעזה"י לבאר את גודל שכר האדם ששומר עצמו בחייו מזה העון. כל מי שהוא גדור מן העריות ופרוש מהן נקרא קדוש לה' כמו שכתוב דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו ופירש רש"י (והוא מהתורת כהנים) הוו פרושין מן העריות ומן העבירות שכל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה אתה מוצא בו קדושה והוא ממשיך על עצמו עי"ז הקדושה מלמעלה כדאמרינן (ביומא ל"ח) ח"ר והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה מעט מקדשין אותו הרבה בעוה"ז מקדשין אותו לעוה"ב. ובאמת כמה צריך האיש הישראלי להתקדש במעשיו ובפעולותיו אחרי שאנחנו נקראים על שמו של הקב"ה שהוא קדוש בכל מיני קדושות וכדאיתא בתנחומא על הפסוק קדושים תהיו וז"ל לפי שהדבקתי אתכם למתני שנאמר כי כאשר ידבק האזור על מתני איש וגו' לפיכך קדושים תהיו כי קדוש אני אמר הקב"ה לישראל הואיל ונתקדשתם לשמי עד שלא בראתי העולם היו קדושים כמו שאני קדוש וכו' עי"ש. ובפרט מי שבא ח"ו דבר עבירה לידו וניצול ממנה כמה זכותו גדול כדאמרי' בקידושין (ל"ט) ר' חנינא בר פפי תבעו ההיא מטרוניתא לזנות וכשראה שאין לו מקום להנצל ממנה ערק ונטמן כל הלילה בההוא מרחץ שהיה מצוי בו מזיקין הרבה דכי הוו עיילין ביה אפילו בשנים וביום היו נזוקין ולמחר אמרו ליה רבנן מאן נטרך א"ל שני נושאי קיסר שמרוני כל הלילה (פי' מלאכי השרת נדמו לו כנושאי קיסר ועל שם הכתוב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו' ומה שנדמו לו כנושאי קיסר להורות שבמצוה זו נעשה מרכבה כביכול להקדושה העליונה) אמרו ליה שמא דבר ערוה בא לידך וניצלת הימנה דתנינא כל הבא דבר ערוה לידו וניצול הימנה עושין לו נס. גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו כגון רבי צדוק וחביריו רבי צדוק תבעתיה ההיא מטרוניתא (ואשה חשובה היתה שאין יכול ליפטר ממנה ומסור בידה להרגו, רש"י שם) אמר לה חלש לי ליבאי ולא מצינא איכא מידי למיכל אמרה ליה איכא דבר טמא אמר מאי נפקא מינה דעביד הא אכיל הא ופירש"י מאי נפקא מינה דהא מילתא דלא נזדמן לי אלא מאכל טמא יש לי ללמוד מכאן דעביד האי הבועל ארמית ראוי למאכל סמא) הסיקה התנור לצלות שם המאכל טמא וסליק רבי צדוק