מחנה ישראל לט

נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה ובודאי אם יתן עיניו ולבו על השמירה בודאי הקב"ה יעזרנו כמו שכתוב צופה וגו' ה' לא יעזבנו בידו *)

ועיקר הכל בענינים אלו שבא ברוב ע"י חברים רעים לברוח ממסבתם כבורח מן האש כי אנשים כאלו כבר קבע היצר את דירתו אצלם בשלמות ועושה אותם שלוחים לירות בחצים גם בנפשות חבריהם והחצים הם נבלות הפה וליצנות שהם מדברים כי בזה מיפים כל איסור ומגרים יצה"ר בנפשם ובנפש חבריהם ומסבבים כל רע וכמו שאחז"ל הרבה חברים רעים עושים ואפילו אם ייעצוך ויפתוך שרק תלך בדרך אתם ולא תעשה כמעשיהם אפ"ה ח"ו לא תשמע להם כי זהו הסתת היצה"ר גופא וכאשר נעתיק לקמן מאמר חז"ל בזה וכמו שאמר הכתוב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכבר צווח שלמה ואמר בני אם יפתוך חטאים אל תבא. אם יאמרו לכה אתנו וגו' בא וראה אומנתו של יצה"ר בזה האיך הוא מסית לאדם שכך אחז"ל שהוא עומד באמצע פלטיא ובשעה שהוא רואה אדם שהוא ממשמש בעיניו ומתקן בשערו ומסתלס בעקיביו הוא אומר הדין דידי ובא לו מאחריו כהלך זה העובר ממקום למקום ומספר שמועות וחידושים ואומר יש במקום פלוני קורת רוח בשחוק וליצנות ותפלות אוי לו לבן אדם שסופו רמה ואינו מוצא קורת רוח בחייו ואמרו חז"ל שם ע"ז דמי שהקב"ה חפץ בו אוטם את אזנו ועוצם את עיניו ממנו ואינו משגיח עליו אלא מניחו והולך לו אף הוא (ר"ל היצה"ר) כיון שרואה שאין האדם משגיח בו מניחו והולך לו אבל מי שאין הקב"ה חפץ בו כשהוא שומע את דבריו (ר"ל של יצה"ר המסיתו) מחזיר ראשו לאחוריו ואומר לו אחי מה אתה אומר אף הוא כיון שהוא רואה שהאדם משגיח לדבריו מתקרב אצלו ונושא ונותן עמו כאורח זה הרגיל עמו לפעמים ואומר לו אחי שמא עברת במקום פלוני ראית שם שחוק וליצנות צורות נאות ובריות מפוארות שהאדם משתדל בהן חיי ההבל הזה אשרי מי שעובר לשם ורואה את מעשיהן וממלט נפשו מהן כמה הוא זוכה לנפשו וכן הוא הולך ומשתדל עמו בדברים הללו עד שהוא מסיתו לילך לשם ואף הוא הולך עמו ואינו מניחו (ר"ל לילך לבדו) כיון שהוליכו לשם מחליק אליו בעיניו למצוא עונו לשנוא והרי הוא נעשה כבעה"ב הנעשה סרסור בין ב' תגרים הוא מתחיל למתק לפניו את העבירות ואומר לו ראה הממון הזה כמה הוא חביב זונה זו כמה היא נאה העון הזה כמה הוא מתוק ממי אתה ירא אין מי רואה אותך ואין מי יודיעך לבריות שמא תאמר אבינו שבשמים רואה אותך עזב ה' את הארץ וכי אפשר שלא ירחם על כמה בריות שברא בעולמו מה שדי לאלו יהיה די גם לך והולך ומסיתו בדברים הללו עד שהוא נכשל בעבירה ומאבד חייו מן העולם ולאחר שהכשילו ולכדו במצודתו יושב ומתהולל עליו וכן הוא אומר כי הלל רשע על תאות נפשו זה יצה"ר שהוא יושב ומתהולל על הבריות ומתהלל בעצמו על שעלה בידו להטעות את הבריות עכ"ל ובדברי המדרש הזה ניחא לי מאד מה שאנו רואין בחוה שאחר שעשה אדם איזה עבירה מצוי מאד שמתחרט ע"ז והסיבה לזה כי היצה"ר המטעה את הבריות מתנהג בזה כמו אחד מאנשי לצון ומרמה שרצה להטעות לאחד ולהושיבו עד הצואר בלילה במקום טיט ורפש מה עשה **(הגה"ה ונ"ל לאמר עוד שכונת הכתוב כמו הצופה שצופה ומביט בכל רגע כדי שלא יבוא מי ללכוד העיר ואם הוא רואה האויב בא תיכף הוא רץ ומגיד לאנשי העיר כדי שיתאספו להלחם אתו כ' היצה"ר הוא צופה מרחוק ומפיל על האדם בי רגע סרדא ועצלות מלמוד התורה ומקיום המצות כדי שיתחזק הוא בכל כחותיו ואם הוא רואה שהיצ"ס בא לאדם ומיעצהו ללמוד התורה וקיום המצות תיכף מאסף לכל מחנותיו והוא החומר וכל עניניו (דהיינו מאכלו ומשתהו ומלבושי ודירתו וכדומה) כדי שגם המה יעוררו להאדם ויסייעוהו בפיתויו שלע"ע אין עת לקיום התורה ומצותיה באשר שלא השלים עדיין את חוקם וכן כחותא הרוחנים הוא מעיררם שגם הם יחטיאו את האדם ככה הוא מתנהג עם האדם כל ימיו השם ישמרנו ממנו:

)**