מחנה ישראל לב

אבינו שקירב את הבריות תחת כנפי השכינה ולמדם דרך ה' כדאיתא בספרי וברמב"ם: פרק טו בו יבואר דין אם מוכרח לעבור על איזה דבר מן התורה (יו"ד סי' קנו וחכ"א)

א באהבת ה' עמו וחפץ לזכותנו בתורה ומע"ט לעוה"ב הזהירנו על בריאותנו להיות מקויימים לפניו בגוף חזק ובריא לעבדו בעוה"ז. שנאמר ושמרתם את חקותי וחי בהם וקבלו חז"ל שנתנו המצות לחיות בהם ולא שימות בהם ולכן כל האיסורים שבתורה נדחים מפני סכנת נפשות בגווני דנבאר לקמן חוץ מע"ז וג"ע וש"ד דעל אלו אם רוצים לאנסו שיעבור על אחד מהן מחוייב למסור עצמו למיתה ולא לעבור ועל זה נאמר בתורה ונקדשתי בתוך בני ישראל וח"ו העובר ולא מסר נפשו ביטל עשה זו וגם עבר על לא תעשה ולא תחללו את שם קדשי ועונשו גדול מאד. וג' מיני מסירות נפש הוא, א) ע"ז. ג"ע. ש"ד. אפי' בצנעה ואפי' אם המציק לו בזה מכוין להנאת עצמו ולא להעבירו על דת מחוייב למסור עצמו למיתה. ב) על שאר מצות שבתורה אם הוא בצנעה א"צ ליהרג ומותר לו לעבור אבל אם הוא בפרהסיא שיודעין בו עשרה ישראלים וגם הכונה להעבירו על דתו ולא להנאתו חייב ג"כ ליהרג ולא לעבור. ומ"מ אפי' בצנעה ואפי' אם המציק מכוין להנאת עצמו מחויב האדם ליתן כל אשר לו ולא לעבור על לאו דאורייתא וזהו מה שכתבה לנו התורה ואהבת את ה' אלהיך וגו' ובכל מאודך בכל ממונך אבל לקיים מ"ע אינו מחוייב לפזר רק חומש נכסיו ג) עי' ביו"ד. ונגד ג' מסירות נפש א אנו אומרין בכל יום בפרשה ראשונה דק"ש ואהבת את ה' אלהיך וגו' ובכל נפשך ובפרשה שניה שני פעמים נפשכם הרי שלשה פעמים לרמז על ג' מיני מסירות נפש אלו שחייב כל אחד מישראל לקדש שמו של הקב"ה למסור נפשו כשיזדמן לו. ודע לפי מה שידוע דעל אביזרייהו דג' עבירות מחוייב למסור נפשו א"כ היכא שאיש הישראלי הוא משרת אצל עובד כוכבים צריך ליזהר מאד שלא ליתן כבוד לעבודת אלילים שלו כגון לכבד ולרבץ לפניה או להדליק נרות לפניה שעל כל אלו יש ל"ת בתורה כדאיתא ברמב"ם

ב מה שכתבנו דמחוייב למסור נפשו על העריות לאו דוקא על הבעילה לבד אלא אפי' על חיבוק ונישוק של כל העריות או נכרית או נדה אפ"ה הדין דיהרג ואל יעבור דכל דבר שהוא אסור משום ע"ז וג"ע וש"ד אפי' אין בו מיתה אלא לאו בעלמא מחוייב למסור עצמו למיתה ובכל זה הלא עובר בלאו דלא תקרבו לגלות ערוה שדברים אלו מביא לידי גילוי ערוה ומזה ימלאו רתת ופחד הפושעים בנפשותם ומזנים עם נדות ועריות ונכריות ועוברים ברצון נפשם על עבירה חמורה כזה שהדין דצריך ליהרג ולא לעבור אפילו אם רוצים לאנסו. וגם חייב כרת על איסור זה אפי' אם הזונה היא פנויה כמו שמבואר ביו"ד בסי' קפ"ג דאין חילוק בין פנויה לנשואה לענין איסור נדה כי כל הבא על הנדה חייב כרת ומבואר שם דכל הפנויות שלנו הם בחזקת נדות. ודעתנו להאריך קצת בגודל עון איסור זה כדי שלא יתפתה האדם ח"ו ליצרו המסיתו בענין זה בהיותו רווק כמה שנים וכבוש תחת ידי העובדי כוכבים ומזלות הפרוצים בעריות וכבר העתקנו למעלה בפרק א' לשון הספרא שהזהירה התורה לאיש הישראלי אפילו בזמן שהוא נמסר תחת ידי עובדי כוכבים שלא יאמר הואיל ורבי עובד אלילים אף אני כמותו הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו וכו' ומסיים ע"ז אני ה' נאמן לשלם שכר פרק טז בו יבואר גודל גנות העריות וגודל עונשו

ואל יתמה הקורא על המחבר הזה על מה הוא מאריך כ"כ בעון החמור הזה אשר הוא מפורסם לכל ישראל כקטן כגדול כי מאריכותו נראה ח"ו שהוא חושד לכלל ישראל בזה, אף אנו נאמר לו כי לא כן הדבר וכעין זה נמצא כתוב בתורתנו הקדושה בפרשת נצבים בעת שכרת משה רבינו בשם ה' ברית עם ישראל ואמר אתם נצבים היום