מחנה ישראל לג

כלכם וגו' ובא להזהירם מאד על עון ע"ז החמור נזהר מזה ג"כ שלא יעלה בלבם האיך הוא חושד ח"ו לכלל אומה הישראלית אוהבי ה' אלהי השמים והארץ וכמו שאמר בעצמו בסוף פרשת תבא ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה ופירש"י שם שביום הזה ראה והבין מהם שרצונם מאד מעתה להדבק בהקב"ה ובתורתו ועל אותו היום אמר היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך וגו' וא"כ איך עלה בלבו ח"ו באותו מאמר תו לחשדם עוד שיחפצו לסור מאחרי המקום ולעבוד אלהים אחרים אשר הוא הבל וריק הלא זו הפרשה אתם נצבים מחובר לענין של מעלה כדמוכח בקרא שקאי על מה שכתוב בתחלה ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם וגו' לכך הקדים שתי תשובות לזה ואמר אחד כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת אשר עברנו בקרב הגוים וגו' ותראו את שקוציהם וגו' פן יש בכם איש או אשה וגו' והכונה כי כל דבר הבל אף אם יתמה האדם בפעם הראשון על המתפתה אחריו וברעיוניו נחשב המתפתה לשוטה גמור עבור זה אם האדם מורגל בו לראותו זמן רב ובפרט אם עושהו הוא רב ומושל עליו לא יהיה זה שוב בעיניו לפלא ולתמהון כ"כ כמו בפעם הראשון כשראה דבר זה לכך אמר כי מצד שישבנו במצרים זה זמן רב וגם עברנו בקרב הגוים והורגלתם לראות הרבה דבר ההבל הזה. שנית שאינני חושד לכל האומה הישראלית רק פן יש בכם איש או אשה וגו' ואף אנו נאמר בעניננו כי איש הישראלי בזמן שהוא בעירו אצל שאר חביריו ישראל אין צריך להרבה מוסר בזה אבל כשהוא הולך זמן רב בין הרבה כתות אנשים ויש מהם שטופי זמה ובפרט כשהוא רווק בימי בחרותו פן יש מי אשר יפתה לבו ח"ו לילך אחר חברת הרשעים ויתיר לנפשו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך לכך אנו צריכין להעריך את גודל העון וגודל העונש שיש עבור זה בזה ובבא ואח"כ נערוך לפני הקורא את גודל השכר של איש הישראלי השומר עצמו מזה בעוה"ב וגם בעוה"ז

ואען ואומר. כמה גדול חומר העון שנפלו מישראל כ"ד אלף בשטים והסיבה היה ע"י עון זנות. ואין לך שבט מישראל שלא העמיד מלך או שופט חוץ משבע שמעון שלא העמיד מלך ולא שופט בשביל החטא שעשה זמרי בשטים עם המדינית ללמדך כמה קשה הזנות כיצד עתניאל משבט יהודה אהוד משבט בנימין דבורה וברק מהר אפרים ומקדש נפתלי גדעון משבט מנשה ואבימלך בנו אחריו תולע בן פואה משבכט יששכר יאיר משבט מנשה וכן יפתח מיושבי גלעד אבצן מבית לחם יהודה אלון משבט זבולון עבדון בן הלל משבט אפרים שמשון משבט דן עלי ושמואל משבט לוי מבנימין יצאו מלכים ומיהודה. ומאפרים ומנשה ירבעם ויהוא בן נמשי אבל שמעון לא העמיד מלך ולא שופט בשביל הזנות של זמרי וכן המדה הזאת נוהגת בכל איש ואיש שמגרע בזה לכל דורותיו הבאים אחריו כדלקמן ולא עוד אלא כל מי שהוא להוט אחר בולמוס ש עריות סוף שהוא מאבד את נפשו וטורדה מחיי עולם הבא שנאמר נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה. קשה עונשן של עריות שכך אחז"ל כ"ז שיש פרוצין בעריות השכינה מסתלקת מביניהן שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. ולא די שהוא מאבד בעון זה לעצמו אלא שעי"ז נלקים גם הטובים כמו שאחז"ל כל מקום שאתה מוצא זנות אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים. דבר קשה היא הזנות ושנאוי מאד בעיני המקום ומגרע בזה לכל דורותיו הבאים אחריו כענין שנאמר בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כי חלל יהודה את קדש ה' אשר אהב וגומר ואחז"ל (סנהדרין דף פ"ב) בגדה יהודה זו ע"א וכן הוא אומר כלכם בגדתם בי בית ישראל וגו' ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים זו משכב זכור וכן הוא אומר ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא כי חלל יהודה את קדש ה' זו זונה וכן היא אומר לא יהיה. קדש וגו'. ובעל בת אל נכר זו הנכרית וכתיב בתרי' יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער.