מחנה ישראל כח

ד) שעי"ז יתקדש בו שם שמים לעיני הכל כי ממנו ילמדו חבריו אנשי הצבא להתנהג ג"כ בדרך ה' ויהיו ישרים במדותיהם ובמשך הזמן בודאי יבקשו מאתו ג"כ שילמוד עמהם וכ"ש ששאר כל ישראל ילמדו ק"ו ממנו בלימוד התורה ובקיום המצות

ואף שיוכל להיות שבתחלה יקשה לו הדבר הזה מאד מפני האינם יהודים וגם איזה אנשי הצבא יהודים שילעגו עליו אבל כבר ידוע מה שכתב הרמ"א שאל יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודתו ית"ש ובפרט איש הצבא אם יבוא לחוש ללעג ח"ו יתבטל מכל התורה כי בודאי ילעגו עליו ג"כ ממה שמתפלל וממה שמניח תפלין וממה שאינו אוכל עמהם אכילת איסור וממה שנוטל ידיו לאכילה ומברכת המזון וממה שיושב בסוכה ותוקע בר"ה וכן משאר כל התורה תרי"ג מצות שצונו הבורא יתברך וכי בשביל זה ח"ו יפרוק מעל עצמו עול מלכות שמים ויבטל כל התורה ויהיה רשע גמור לפני המקום אלא כלל אמרו לנו חכמינו ז"ל מוטב לו לאדם להקרא שוטה כל ימיו ואל יהי רשע שעה אחת לפני המקום *) ומה טוב הוא לאדם לנצח אם קבל בימי חייו עלבון עבור מצות הש"י שעבור זה הוא נחשב לעתיד מאוהבי הש"י ובפרט אם היה שמח בזה יזכה עבור זה להיות פניו מאיר כאור השמש וכמו שאמרו חז"ל הנעלבין ואינם עולבין שומעין חרפתן ואין משיבין עושין מאהבה ושמחין ביסורין עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ואפילו בעוה"ז לא יהי' ללעג רק בתחלה אבל לבסוף כשיורגלו בזה לא ילעגו ממנו כלל והעיקר שלא ישיב להם בדברים קשים רק בדברים רכים וטובים ובזה יתן ה' שימצא חן בעיני הכל. גם הלעג ההוא אשר ישנו בתחלה על איזה ימים לא יהיה אלא בין ההמונים אבל בין שרי המלוכה האצילים בודאי יהיה חשוב בעיניהם איש הצבא ישראלי השומר דת תורתו כי נבחן ביניהם שמי שהוא שומר דת תורתו איננו לא גנב ולא שכור ולא בעל מחלוקת. ושמעתי מאיש אמונים מעשה **(ואיתא בתנא דבי אליהו כשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וישבו יחד משום שהיו כולם באגודה אחת וכרתו ברית יחד שיעשו גמ"ח זה עם זה וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב ולעבוד את אביהן שבשמים לבדו ושלא יניחו לשון בית יעקב אביהן ושלא ילמדו לשון מצרים מפני דרכי ע"א כיצד כשהיו ישראל עובדין אביהם שבשמים לבדו במצרים ולא היו משנים לשונם היו המצרים אומרין להם למה לא תעבדו את אלהי מצרים ויקל עבודתו מכם משיבין ישראל ואומרין להם וכי שמא עזבו אבותינו אברהם יצחק ויעקב את אלהינו שבשמים שיעזבו בניהם אחריהם אותו וא"ל המצרים לאו וכו' ומלין את בניהם במצרים וא"ל המצרים אם לא תשמרו ולא תמולו שמא תקל עבודה הקשה מכם היו ישראל משיבין ואומרין שמא שכחו אבותינו את ברית אלהינו שבשמים שישכחו בניהם אחריהם וא"ל לאו וא"ל ישראל כשם שלא שכחו אבותינו כך לא נשכח אנחנו לעולם. ד"א כשהיו ישראל מלין בניהם במצרים היו המצרים אומרים למה אתם מלין את בניכם והלא לאחר שעה יהיו משליכין אותן בנהר ואומרים להם ישראל אנחנו נמול אותן ואח"כ עשו להן כרצונכם. וכשהיו ישראל עושין ז' ימי המשתה היו המצרים אומרים להן למה אתם עושין ז' ימי המשתה והלא לאחר שעה מוציאין אותו לעינוי (עבודת פרך) א"ל ישראל אנחנו נעשה ז' ימי המשתה ואח"כ עשו לנו כרצונכם המת ימות והנהרג יהרג והבא בחיים יחיה בכל אלו הדברים היו המצרים מחרפין את ישראל ומכין אותם ופוגעין בהם וסוערין להם ואין לישראל מנוס מפניהם שנאמר תשימנו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו וגו' כ"ז באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך עכ"ל. נשית לבנו להמסלה ההיא ונשמור את ברית אברהם יצחק ויעקב לעבוד את אלהינו שבשמים לבדו ולא נטה לבנו לדרך אחרת כמו שלא הטו ישראל אזנם לטענת המצרים אף שבזה היו המצריים רוצים. להקל עולם מעליהם:

)**