מחנה ישראל כז

והושיבוהו כנגד המדורה אמרו ראוי זה לחלל עליו השבת. לעשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה וכו' לרשע אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה אם אמר נאה היה וטרוד ביצרו היו אומרים לו כלום היית טרוד ביצר יותר מיוסף הצדיק אמרו עליו על יוסף הצדיק בכל יום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברי' בגדים שלבשה לו שחרי' לא לבשה לו ערבית ערבית לא לבשה לו שחרית אמרה לו השמע לי א"ל לא אמרה לו הריני חובשך בבית האסורין א"ל ה' מתיר אסורים א"ל הריני כופף קומתך אמר לה ה' זוקף כפופים הריני מסמא עיניך ה' פוקח עורים נתנה לו אלף ככר כסף לשכב אצלה ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה לשכב אצלה בעוה"ז להיות עמה לעוה"ב נמצא הלל מחייב את העניים יוסף הצדיק מחייב את הרשעים וכו' עי"ש וכן נפסק (ביו"ד בסימן רמו) דאפילו בעל יסורים וזקן גדול ועני המחזיר על הפתחים חייב לקבוע עתים לת"ת וכנ"ל בתחלת פרק י"א וענין הקביעות הוא שיקבע לו זמן ידוע לתורה שלא לשנות אותו הזמן אפילו הוא סבור להרויח הרבה כמו שכתב הטור אורח חיים בסי' קנ"ה אם לא שהוא אנוס. ולא לחנם נמשלה התורה ללחם דכתיב לכו לחמו בלחמי לומר לך כשם שלחם הוא סועד הלב כמ"ש ולחם לבב אנוש יסעד ואם לא יאכל לחם יום או יומים נחלש לבו וכ"ש אם לא יאכל לחם שבוע שלם נחלש לבו מאד וקשה לו להשיג אח"כ הכחות שאבד עי"ז כן ממש למוד התורה הוא סועד את נפש הקדושה שיש באיש הישראלי ואם לא ילמוד איזה ימים וכ"ש שבוע שלם נחלשת עד מאד ע"כ צריך להזהר האדם מאד שלא לבטל הקביעות יום אחד אם לא שהוא אנוס

והנה מכל מה שהערכנו עד כה בגודל שכר לימוד התורה וגודל חיובה שהיא בכל אופן נוכל ממילא להבין שאף איש הצבא מחויב ללמוד התורה בכל זמן שיש לו פנאי שהוא שובת ממלאכתו, ולא חדש הוא זה כי כן עשה יוסף בעת שהיה נמכר לעבד ומשועבד תחת ידי אחרים וכדאיתא בילקוט בשם המדרש על הפסוק ויבא הביתה לעשות מלאכתו שביום שהיה שובת ממלאכה היה יושב ושונה מה שאביו לימדו ולכך אמר הפסוק לעשות מלאכתו שזו היא המלאכה המיוחדת לו לעצמו משא"כ שאר קניני העוה"ז הוא קנין אשר לא לו יהיה לבסוף ונכתב זה בתורה לכמה ענינים אחד להורות לנו שזו היא שהצילתו מן החטא וכמו שאחז"ל דתורה היא מגני מן היסורין ומצלי מו החטא. וגם להורות לדורות הבאים הנהגתו של יוסף והנהגת ה' אתו עבור זה שלכך היה ה' את יוסף וכל אשר עשה הצליח ה' בידו ונתן חנו בעיני הכל שאפילו בעודו בבור נתן ה' חנו בעיני שר בית הסהר כי התורה היא מעלת חן על לומדיה כדכתיב אילת אהבים ויעלת חן ומעשה אבות סימן לבנים. וכן נסיונו של יוסף בעת ההיא וגאולתו ורוממותו הוא ג"כ סימן לדורות הבאים שיעשו כן ויגאלם הקב"ה וכמו שאחז"ל אין הגליות מתכנסין אלא בזכות התורה שנאמר גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם וביאורו הוא כפשוטו כי יתנו בגוים ר"ל בעודם כבושים תחת ידיהם ולכך סיים הפסוק כי עתה להורות לנו שלמוד כזה הוא מקרב הגאולה עד מאד. ובאמת כאשר איש הצבא יראה ללמוד תורה בעת שהוא פנוי ממלאכתו יצא מזה תועלת רבה ועצומה לכמה ענינים. א) שהוא מקיים מצות לימוד התורה שהיא נוהגת בכל זמן ובכל ענין ולפום צערא אגרא ולהיפך הוא נענש ח"ו בעון ביטול תורה שעונו חמור עד מאד. ב) שעי"ז ידע איך להתנהג בכל עניניו כי אפי' לאדם דעלמא ידוע שהלימוד מביא לידי מעשה ובלתי הלימוד הוא כעור המגשש באפלה וכ"ש לאיש הצבא שמתחלפים לו פרטים רבים בכל ענין וענין בודאי לא ידע כלל בלתי לימוד התורה ע"כ יהיה עיקר לימודו בדברים הנוגעים למעשה וכאשר נבאר לקמן. ג) שעי"ז ממילא יהיה ניצול מהאיסורים שרגילים לבוא ע"י בטלה. ובפרט לאנשי הצבא כגון לשה"ר ורכילות ושקרים ובפרט אונאת דברים ומריבה איש עם רעהו שרגיל מאד בעו"ה ולפעמים ג"כ מלשינות איש על רעהו שזהו הכל בא ע"י בטלה