מחנה ישראל יז

דאפשר הצריך לאכול מפני חולשת הלב מותר. וכ"ש אם הוא אוכל אכילתו אחר התפלה רק שמפני חולשת לבו קיצר הפסוקי דזמרה דשפיר דמי ע"כ אם האיש הצבא הוא אדם חלוש שקשה לו להמתין מלאכול עד אחר העבודה וצריך לאכול קודם העבודה ואם יתפלל כל התפלה לא ישאר לו פנאי כגון שנתאחר בקימתו מעט יקצר תפלתו ולא יתחיל רק מברוך שאמר ויאמר אשרי והללו את ה' מן השמים ואח"כ ישתבח ויוצר אור עד אחר שמ"ע כדי שישאר לו מעט זמן על האכילה. ואם נתאחר יותר יקצר ולא יתחיל רק מברכת יוצר אור עד אחר שמ"ע וישלים השאר ביום מתי שיהיה לו פנאי אחר שיבוא מן העבודה אך לא יאמר אז ברוך שאמר וישתבח כמו שכתבנו למעלה

ב ואם הוא חלש גדול שיכול לבוא מזה לידי חולי יראה דאין צריך לצמצם בכל זה ויקרא קריאת שמע עכ"פ פרשה ראשונה ויאכל מקודם ואם ישאר לו זמן יתפלל תפלתו. אך באמת מה טוב לאיש הצבא שיקום בבוקר זמן מה קודם עלות השחר שעדיין לא הגיע זמן התפלה ואז מותר לכ"ע לאיש הצבא לאכול ואין בזה שום חשש. ועיין בדרך החיים שכתב דוקא אם הוא יותר מחצי שעה עד עמוד השחר. ובקיץ בימים הגדולים שאי אפשר לעשות כן עכ"פ יקום זמן הרבה קודם העבודה כדי שיהיה לו זמן להתפלל וגם לאכול אח"כ ויקיים בזה גם המצוה דשמירת הנפש

ג ודע דלפי דברי החיי אדם הנ"ל לכאורה יראה דה"ה אם בא מהעבודה קודם חצות וצריך לו לאכול מפני חולשת הלב דמותר לו לאכול אף שעדיין לא התפלל אם אחר האכילה ישאר לו פנאי להתפלל קודם חצות אבל באמת זה אינו דבעניננו בלא"ה אסור משום שלא הניח תפלין עדיין דהוא חיובא דאורייתא וקי"ל דבזה אפילו התחיל לאכול פוסק ואפילו אם חלש לבו כדמוכח בח"א כלל קמ"ח בדין ט"ז עי"ש והח"א מיירי בעניננו במי שקיים כבר ק"ש ותפלין רק משום תפלה נגע בה. ואפילו אם כבר קיים מצות תפלין נראה דאסור דחיישינן שמא ימשך עד חצות ויאבד התפלה (דומיא דמאי דקי"ל בסימן רל"ב דבמקום שאין קורא השמש לבהכ"נ אסור אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה דילמא אתי לאימשוכי ולא דמי להא דח"א הנ"ל דהוא מיירי בבוקר דאיכא שהות טובא קודם שיעבור הזמן משא"כ בזה) אך מי שלבו חלש מאד ויש חשש לפיקוח נפש פשוט דאין לדקדק בכל זה

ד ואם בא מהעבודה אחר חצות ועדיין לא התפלל לכאורה פשוט דצריך להמתין עד חצי שעה שאחר חצות ולהתפלל מנחה ואח"כ תפלת שחרית להשלמה ואח"כ יהיה מותר לאכול דלא מיבעי אם לא קיים עדיין מצות תפלין בודאי אין לו לאכול כ"ז שלא קיים ואפילו אם קיים תפלין מעוכב עדיין לאכול מחמת תפלה וכמו שאחז"ל לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם והוא קאי על מנחה אם לא התפלל שחרית וכמו שכתב הפמ"ג בסימן ק"ח אות ג'. מיהו מי שרעב הרבה וחלש לבו נראה דמותר לסמוך ולהקל לאכול אחר חצות אם קיים מצות תפלין אף שלא התפלל עדיין (כי באמת יש לי ספק בעצם זה הדין דאפשר כיון שלא הגיע עדיין זמן מנחה עד שיעבור חצי שעה שאחר חצות ואפילו בדיעבד לא יצא וכמו שכתב המ"א בסימן פ"ט הוי כמו קודם עמוד השחר לתפלת שחרית דמדינא מותר אז לאכול וה"נ דכוותיה עד שיגיע הזמן ואפילו לדה"ח שכתב דחצי שעה קודם עמוד השחר אסור היינו משום ק"ש דאורייתא כמו שכתבנו שם משא"כ בענינינו ואולי יש לדחות זה דהלא הטעם דאין אנו מתפללין מנחה אחר חצות הוא משום שאין אנו בקיאין מתי הוא חצות וא"כ בעצם הוא זמן תפלה או שחרית או מנחה ושייך בזה לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם ואכ"מ להאריך וצ"ע) ומ"מ נראה שאחר שאכל קצת ונתיישב דעתו יפסיק באמצע ויתפלל כשיגיע זמן תפלת המנחה (וכמו שפסקו האחרונים כפסק הדעה הא' שבשו"ע סימן פ"ט ס"ה עיי"ש במ"א):