מחנה ישראל יח

פרק שמיני בו יבואר ההנהגה לענין תפלת מנחה וערבית (משו"ע או"ח סימן ק"ה ורל"ה)

א והנה לענין תפלת המנחה פשוט הוא דלא מיבעי אם העבודה השניה דרכה להמשך עד אחר עבור זמן המנחה בודאי חייב הוא להקדים להתפלל מנחה קודם שילך להעבודה ואפילו אם דרכה להפסיק מקודם כמו בקיץ בימים הגדולים ג"כ צריך לו להתפלל מקודם דמי גריע העבודה שנמשכת כמה שעות מסעודה גדולה דקי"ל בשו"ת או"ח (בסימן רל"ב ס"ב) בהג"ה דבמקום שאין השמש קורא לבהכ"נ להתפלל דצריך להתפלל מנחה מקודם שיתחילנה ואפילו אם הוא מתחלה תיכף אחר חצות וכ"ש בזו שמתחיל אותה שתים וג' שעות אח"כ

ב ועוד יותר נראה דאפילו אם הוא יודע שהיום לא יקראוהו עוד להעבודה כלל אפ"ה מהנכון שתיכף משיגיע זמן המנחה בצהרים אחר שיאכל סעודתו וינפש מעבודתו יתפלל תפלתו ולא ימתין כלל כי פן יוטל עליו אח"כ איזה שירות אחרת או איזה שליחות ולא יהי' לו שהות להתפלל וכענין שאמרו בשבת קנ"א תניא רשב"א אומר עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידך. ומה מאד צריך האדם להיות זהיר בתפלת המנחה שלא להפסידנה בשום פעם ברצונו שזכותה יותר גדול כמו שאחז"ל שאליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ענני ה' ענני וגו'. ודין תפלת התשלומין לענין אם עבר זמן המנחה יתבאר בסעיף ח' עי"ש

ג ועתה נבאר קצת לענין ק"ש של ערבית ותפלתה. מה מאד יזהר איש הצבא שאחר שכלה עבודת הממשלה הרוממה ביום יתחיל בערב להתעסק בעבודת מלכו של עולם והוא מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר מפקיד נשמתו בידו וכל ארחותיו מסורות אליו. והוא, שיקרא ק"ש של ערבית וברכותיה כדין שיש בה קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול המצות ואמונה לגאולה העתידה כי ברכת אמת ויציב שאנו אומרים בשחרית הוא על החסד שעשה עם אבותינו שהוציאם ממצרים ובקע להם הים וברכת אמת ואמונה שאנו אומרים בערבית הוא מדבר בה אף על העתידות שאנו מצפים שיקיים לנו הבטחתו ואמונתו לגאלנו ולשום נפשנו בחיים וכמו שאנו אומרים בה מלכנו הפודנו וכו' הגואלנו וכו' וע"ז נאמר בכתוב להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות (וכדאמרינן בברכות י"ב ע"א עי"ש ברש"י]

ואח"כ יתפלל שמ"ע של ערבית ג"כ כדין ולא יישן באמצע התפלה ח"ו אף שהוא יגע מעבודתו של כל היום ויתבונן בעצמו אלו היה צריך עוד להוסיף מעט בעבודה לשרת לפני אחד מהשרים בודאי היה מזדרז בכל כחותיו שלא יראה שום תנועת השינה על פניו א"כ כמה יש לו לעשות למלך הכבוד הוא אלהי השמים והעושים ח"ו בהיפוך נאמר עליהם בכתוב כי יגעת בי ישראל ואחז"ל כל היום טרי ולא לעי ופי' שיגע ואינו עמל) צלי ולעי

ה ולענין זמן ק"ש של ערבית ותפלתה פשוט הוא דמכיון שבא הזמן צריך תיכף לקיים דאפילו בשאר כל אדם מצותה לכתחלה מיד בצאת הכוכבים כ"ש באיש הצבא פן לא יהיה לו שהות אח"כ מאיזה סיבה ועכ"פ אסור לאחרה יותר מחצות עבר ואחרה אפילו במזיד לא נפטר עי"ז וקורא ק"ש עם כל ברכותיה ומתפלל עד עלות השחר

ו ואם היה שיכור או חולה או שהיה עומד על המשמר וכדומה לזה שאר אונס קורא לאחר עמוד השחר קודם הנץ החמה ואז לא יאמר רק ק"ש וב' ברכות שלפניה ואמת ואמונה אבל השכיבנו לא יאמר דלאחר עמוד השחר אין זמן שכיבה וכן ברכת יראו עינינו לא יאמר וכן שמ"ע של ערבית לא יתפלל דלאחר עמוד השחר הוא יום: