מחנה ישראל יב

מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה משא"כ אם ישליך ח"ו עבודת ה' אחרי גוו אף בשעה שיש לו פנאי הוא מאבד בידים את כל הימים הרבים הנשארים. מכל זה ידע איש הצבא את גודל הזריזות שיש לו להיות בענין לימוד התורה וקיומה בשעה שיש לו פנאי ועבור זה יזכהו הש"י לבסוף לקיים התורה מעושר וכמאמר התנא באבות כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר

פרק ד בו יבואר גודל מעלת התפלה וחיובה

ועתה נתחיל בעזה"י לבאר את מצות התדיריות כי להן משפט הקדימה ונבאר תחלה גודל מעלת התפלה וחיובה ואח"כ נבאר מצות ק"ש ותפלין וציצית ושארי דברים התדירין ואח"כ יתר הענינים הנצרכים לו

כתוב בתורה ולעבדו בכל לבבכם ואחז"ל איזוהו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה. וגודל מעלת התפלה דרך כלל הובא בגמרא הקדושה (ברכות ל"ב) א"ר אלעזר גדולה תפלה יותר מן מעשים טובים שאין לך גדול במעש"ט יותר מן משה רבינו ואעפ"כ לא נענה אלא בתפלה שנאמר אל תוסף דבר אלי וסמיך ליה עלה ראש הפסגה. ואר"א גדולה תפלה יותר מן הקרבנות שנאמר למה לי רוב זבחיכם וכתיב ובפרשכם כפיכם וגו'. וכמה גדול כח התפלה שהרי אחז"ל יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד ובין לאחר גזר דין ואיתא במדרש רבה פרשת תצוה על הפסוק קחו עמכם דברים ושובו אל ה' לפי שישראל אומרים הנשיאים חטאו ומביאים קרבן ומתכפר להם אנו אין לנו קרבן א"ל הקב"ה דברים אני מבקש ואין דברים אלא תורה א"ל אין אנו יודעין אמר להם בכו והתפללו לפני וכי אבותיכם לא בתפלה פדיתי אותם שנאמרו ויאנחו בני ישראל מן העבודה ובימי יהושע וכי לא בתפלה עשיתי להם נסים הוי אין אני מבקש לא זבח ולא קרבנות אלא דברים שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ואיתא במדרש תנחומא אין הקב"ה חפץ לחייב כל בריה אלא מבקש שיתפללו לפניו ויקבלם ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפלתו ולעשות עמו חסד כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו ואיתא במדרש אגדת תהלים כשהיה דוד במערה בעת צרה ידע וראה שאין אדם עומד לא בממונו ולא בגבורתו ומהו עומד עליו תפלתו שנאמר קולי אל ה' אזעק. ועוד במדרש שם על הפסוק ה' אלהים צבאות שמעה תפלתי וגו' אמר להן הקב"ה לישראל הוו זהירין בתפלה שאין לך מדה אחרת יפה הימנה שהיא גדולה מכל הקרבנות שנאמר וכו'. וראה עוד את גודל מעלת התפלה שאפילו בעת הגזירה שגזר דריוש המלך שלא להתפלל ולבקש שום בקשה כ"א ממנו ואם יעבור אדם ע"ז ישליכוהו לגוב אריות היה דניאל טומן עצמו בעליתו והיה מתפלל ג' פעמים ביום כדכתיב בקרא. ע"כ צריך ליזהר כל אדם שלא לבטל ח"ו שום תפלה. ואיתא בגמרא מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל ק"ש של ערבית או של שחרית או שביטל תפלה וכו' ומכ"ש איש הצבא שצריך לרחמי שמים יותר בכל עניניו כי הוא עומד כמה פעמים בסכנה בעת המלחמה וכדומה לזה וידוע הוא שבעת הסכנה מתעוררים כמה כחות הדין על האדם בודאי צריך ליזהר מאד תמיד בענין התפלה שלא יחסר לו בשום פעם כי זכות זה תועיל לו הרבה וכדאיתא בסנהדרין (מ"ד) א"ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שנאמר וגו' ר"ל אמר כל המתאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה שנאמר וגו' עי"ש עוד. וכל דברינו הוא ליזהר אפילו שלא לבטל תפלת המנחה וכ"ש תפלת ערבית ושחרית מה מאד יזהר בם איש הצבא שלא לבטל אותן ח"ו בשום פעם ברצונו כי לבד שמצות תפלה היא בעצמה מצוה גדולה עוד תלוי בה מ"ע גמורה והיא מצות ק"ש (כי מי שמתפלל ש"ע קורא ג"כ ק"ש עם ברכותיה) ובבקר גם מצות תפלין שאם ח"ו יתרפה