מחנה ישראל יא

**(לשלם שכר עכ"ל. הרי שפירש בפסיקתא ג"כ הקרא דומקדשי תיראו לענין שבעת שהישראלי נגלה באיזה מקום אעפ"כ צריך שלא יפןל ממדקגתו ויראה אז להתקבץ לבתי כנסיות ולב"מ ולהיות ירא מן המקום המקודש הזה כדכתיב ומקדשי תיראו)** הם הנטיעות שנטע האדם במעשיו שהאוכל מפרים חי חיי נצח וכמו דכתיב בקרא ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ותרגם אונקלוס וחי בהון בחיי עלמא ר"ל בעולם הנצחי וכמו דתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה בברכת התורה שלאחריה וחיי עולם נטע בתוכנו ובעו"ה טולטלנו הרבה והוכרחנו לנטור כרמים אחרים ולא זכינו לנטור כרמינו וכמו דכתיב בשיר השירים שמוני נוטרה וגו' א"כ עכ"פ בשעה שיש לו איזה פנאי בודאי מן הראוי להיות זריז בכל כחו לרוץ להתעסק בכרמו ולתקן הענינים שנתקלקלו במשך הזמן שלא עיין בו. ויותר מזה שבזה שיהיה זריז בכל כחו לקיים מצות התורה בשעה שיש לו פנאי כגון לילך לבהכ"נ ולבהמ"ד ולקיים כל המצות התלויות בזה וכנ"ל וכן כל כי האי גוונא יחשוב לו הקב"ה בחסדו הגדול בחשבון המצות גם כל העתים הרבים שלא יכול לילך לבהכ"נ ולקיים הכל כאלו הלך וקיים כיון שגלוי לפני הקב"ה שבכל יום היה מצפה ומביט לקיים והמניעה היה מחמת אונס וכמו שאחז"ל חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה *) **(ואגב נבאר פה מה שפירשתי הכתוב התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי ה'. מה שלא אמר עובדי ה' או אוהבי ה' או יראי ה' רק מבקשי ה' משל למה הדבר דומה לראובן שהיה איש נכבד מאד והציעו לפניו שיתחתן עם שמעון שהיה ג"כ עשיר ויישר הדבר בעיניו והושוו ביניהם שבר"ח ניסן ישליש כ"א נדוניא חמשה אלף רו"כ ואח"כ יעשו תנאים במז"ט. ויהי בהגיע הזמן שלח ראובן לשמעון אודות הנ"ל ואמר שמעון להשליח לך אמור לו בשמי שיגעתי ולא מצאתי כעת ואני מבקש שירחיב לי הזמן עד ר"ח תמוז ונתרצה ראובן ויהי בהגיע חודש תמוז שלח עוד ראובן לשמעון אודות הנ"ל והשיב גם עתה יגעתי ולא מצאתי ע"כ אבקש לו עוד שירחיב לי הזמן עד חשוון ואף אז אין בכחי ליתן כל החמשה אלף רו"כ רק מחציתו ואף ע"ז נתרצה ראובן כי היה איש טוב מאד. ויהי בהגיע ר"ח חשוון שלח לו ראובן עוד הפעם מה יהיה סוף הדבר והשיב שמעון יגעתי בכל כחותי ולא מצאתי מאומה ע"כ אם ברצונו לעשות עמי בלא כלום אעשה עמו ולא נתרצה ראובן לזה ויתחתן עם לוי ובמשך הזמן נולד לו בן במז"ט וכשהגיע הברית מילה אמר להשמש שיקרא לו על השמחה כל קרוביו וקרובי מחותנו לוי ויאמר לו השמש אולי אקרא להסעודה גם המחותן שלכם שמכבר ויען ראובן ויאמר מי היה מחותן שלי מכבר ויען השמש ויאמר לו הוא שמעון הנ"ל שבקש להתחתן עמכם ויען ראובן ויאמר אלו הייתי רוצה לקרוא לכל מי שביקש להתחתן עמי אין קץ לזה כידוע שהכל מבקשים להתחתן עם העשיר. ויען השמש ויאמר הלא אין דומה זה לאחרים כי המניעה לא היה כ"א מחמת אונס שלא היה יכול להשליש הנדוניא לזמן הקבוע. ויען ראובן ויאמר אין דרך בני אדם לקרוא בשם מחותן בני אדם רחוקים ולשמח עמם בעבור שבקשו להתחתן עמו ואין מוטל עלי כ"א לקרוא אותם אשר הם מחותני באמת ולשמח עמם. זהו דרכיו של בו"ד אפילו אם הוא איש טוב ולא כן דרך הש"י שמי שחושב להתחתן עם הש"י ולעשות רצונו באחת ממצות התורה שהיא נקראת בתו של הקב"ה כידוע במדרש ומחמת איזה אונס נמנע מהמצוה גם אותו משמח הש"י כיון שעכ"פ ביקש להתחתן עם הש"י ולעשות רצונו וזהו שאמר הכתוב התהללו בשם קדשו שצריך איש הישראלי להתהלל תמיד בשם ה' שיש לו אלהים טוב כזה ישמח לב מבקשי ה' ר"ל שהוא משמח לב מבקשיו אפילו לא אסתייע להו מיל שיקראו בשם אוהביו או עובדיו רק מבקשיו גם להם הוא משמח:

)**