מחנה ישראל י

וגו' וכשם שבמזון הגשמי אם יתענה האדם כמה ימים יקרה כמה פעמים שאבד לו עי"ז תשוקה לשום מאכל ואין מרגיש כ"א חולשת הלב בין אם היה לו התענית באונס או ברצון כן הוא ממש בענין הנפש שכאשר האדם לא יעסוק בתורה וירחיק את עצמו מקיום מצות התורה זמן רב אפילו אם היה זה ע"י אונס ובודאי לא יענש על הזמן הזה עכ"פ הנפש אבדה את כח תשוקתה הטבעית שיש לה להדברים הרוחנים ויקשה על הנפש מאד אח"כ לקיים התורה והמצות בכל עניניה כמו שאר ישראל ע"כ רמז לנו הקב"ה ע"י נביאיו שנציב ציונים דהיינו שנזדרז בכל הכחות להרגיל את הנפש לעבודת ה' ולא למנוע ממנה מזונה הרוחני אפילו בעת אונסה. וע"כ אם עוזרו הקב"ה לאיש הצבא שיש לו פנאי לילך להתפלל בצבור ובפרט בשבת קודש היא מצוה גדולה כי מלבד שיש לו מצוה של ברכו וקדושה וקרה"ת ועניית איש"ר ותפלה בצבור שכל זה נקרא דבר שבקדושה והוא בכלל ונקדשתי בתוך בני ישראל כדאיתא בספרים עוד הוא מחזק בזה כחות נפשו שיהיו מורגלים לעבודת ה' בכל מנהגי דת הישראלי ולא יהיו אח"כ עליו למשא ח"ו. וע"כ בעת שהוא בא לבהמ"ד ובפרט בשבת קודש בעת קריאת התורה מה מאד צריך ליתן כבוד לתורת ה' ולשמוע מה שקורא הש"ץ וילמוד ק"ו ממה שצריך ליתן כבוד לשמוע חוקי בשר ודם. ובעו"ה ראיתי לאיזה מהם שבבואם לבהמ"ד ובפרט בעת קריאת התורה מספרים בדברי הוללות ואינם נותנים כלל לבם לשמוע קריאת התורה. ועיקר הסיבה לכל הוא שנדמה ברעיוניו שבעת זה שהוא איש הצבא איננו במדרגת שאר אנשי ישראל ובאמת טעות גדול הוא כאשר ביארנו למעלה בפרק א'. עוד רעה חולה יוצא מזה דמלבד שהוא עון פלילי שמבטלים קריאת התורה והוא עובר בזה ג"כ על ומקדשי תיראו דנצטוינו בזה לירא ממי שהזהיר על המקדש כידוע דבהכ"נ ובהמ"ד נקרא ג"כ מקדש עוד הוא מרגיל את נפשו לנהוג כן כל ימי חייו להיות קריאת התורה וקדושת בהמ"ד בעיניו כהפקר *) **(הגה"ה ובזה ניחא מאד מה שפרט הכתוב בסוף פרשת בהר אצל הנמכר לעובד כוכבים ומזלות את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו דקאי על הנמכר לו כפירש"י שם דלכאורה מה שייך לזה מורא המקדש אבל לפ"ז ניחא הכל דירדה התורה לסוף דעת האדם דבעת שהוא כבוש תחת העובדי כוכבים ונמשך בפעולותיו לרצונו מטבע האדם להיות נמשך קצת בדעותיו ג"כ אליו ונתחללו בלבו מנהגי ישראל להיות נמשך אחר בהכ"נ ובהמ"ד וכ"ש לפי מה דאיירי הכתוב לעיל מיניה בנמכר לעבודת כוכבים עצמה דהיינו לחטוב לה עצים וכל כה"ג ומחמת שהוא משמש תמיד בענינים אלו וגם הוא רואה תמיד שהעובדי כוכבים מכבדין ומרביצין לפניה הופקר בעיניו קדושת המקדש ומוראו לכך רמז לנו הכתוב אפילו בעת שהוא כבוש תחת ידי העובדי כוכבים יהיה ירא מן המקדש. אח"כ מצאתי בעז"ה כעין דברי בפסיקתא וז"ל לא תעשו לכם אלילים את שבתותי תשמרו אע"פ שגליתם בין האומות לא תעשו כמעשיהם שנאמר אל תשמח ישראל אל גיל וגו' אע"פ שפנית אליהם אל תעשו כמעשיהם (ר"ל שלא לשמוח ח"ו בשבתותיהם ובחגיהם הקבועים להם להעובדי כוכבים) שבתותי תשמרו ובבתי כנסיות ובבתי מדרשות תתקבצו אני ה' נאמן ובאמת היה ראוי להיות להיפוך שאנשי הצבא בשעה שיש להם פנאי היו צריכין להיות מזורזין יותר מן הכל לרוץ לבהכ"נ ולהתפלל שם בצבור ולשמוע קדיש וברכו ואיש"ר וקריאת התורה וכן ללמוד תורה ולקיים כל המצות הא למה זה דומה למי שמחמת איזה ענין הוכרח לעזוב את כרמו ופירותיו ולנטור כרמים אחרים עכ"פ בודאי בשעה שיש לו פנאי הוא הולך לכרמו לראות להוסיף נטיעות בכרם גם לשמור את פירותיו הנגמרין מכבר כן אנחנו בית ישראל הנחילנו ה' את עדן גנו (והוא רמז ג"כ לתורתנו הקדושה) וצונו לעבודה ולשמרה דהיינו להוסיף נטיעות בג"ע ע"י מצות התורה וגם לשמור את הנטיעות ופירות שיש בהגן מכבר ע"י שנשמור מלעבור על רצונו בכל מה שצונו השס"ה לאוין שבתורה והכל לטובתנו כדי שיזכה כל אחד ואחד להיות לו חלק בגנו של הקב"ה)**