מחנה ישראל קב

מעמיד על מדותיו הש"י יזכנו להשמר ממדות רעות ויאמר עלינו הפסוק ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר

פרק שמיני בפרק הזה יבואר גודל גנות השחוק ובפרט אלו המשחקים בקוביא ועתה נבוא לבאר עוד ענין אשר נכשלין בו הרבה מהמונים ובפרט מאנשי הצבא ידוע מה שאחז"ל באבות דשחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה והן בעוה"ר יש בני אדם שמתענגים בשחוק ושמחה הוא להם כשמוצאים לדבר איזה דבר שיהיה לשחוק רב להשומעים ומחטט ומחפש בקרבו מה יוסיף עוד לדבר ולעשות דברי הוללות ושחוק וקלות ראש כדי שירבו לשחוק ולשמוח ודבר זה מצוי ביותר בין הטפשים וכל דבריהם גחלי רתמים שמרבים לדבר דברי נבלות הפה ולהתלוצץ על הבריות ואוי להם למדברי השחוק ואהה להשוחקים יחד כולם יעברו בעמק הבכא מעין ישיתוהו וכמו שפירשו חז"ל וכבר אחז"ל שהליצנות תחלתו יסורין וסופו כליה וכמו שנבאר עוד בסמוך ע"כ שומר נפשו ירחק ממסיבתם וזהו שאמר הכתוב אשרי האיש אשר לא הלך וגו' ובמושב לצים לא ישב. ויש מין שחוק רע ומר מראשון והוא המשחקים בקוביאות (קארטין וכל מיני שחוק) והם רעים וחטאים מאד שעי"ז באים לכמה מכשולים א) עון דברים בטלים שמדברים כל עת השחוק ש בורים אלה אינם בכלל דברי עסק אלא דברי הבאי כמו שנבאר לקמן ואמרו חז"ל ביומא (ד' י"ט:

) כל השח שיחת חולין עובר בעשה. ב) עון ליצנות והוללות שמתגלגל בעת השחוק ולפעמים גם דברי נבול פה וידוע מה שאמרו חז"ל (בע"ז י"ח) דכל המתלוצץ נופל בגיהנם וגורם כליה עוד אחז"ל דכל המתלוצץ יסורין באין עליו ומזונותיו מתמעטין. ובעון נבלות פה צרות רבות מתחדשות ובחורי ישראל מתים ויתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים שנאמר על כן על בחוריו לא ישמח ה' ואת יתומיו ואלמנותיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה. עוד אחז"ל כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גז"ד של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה. גם מעמיקין לו גיהנם עבור זה שנאמר שוחה עמוקה פי זרות. ואף השומע ושותק יסבול העונש כמו שאמרו חז"ל:

ג) בעצם השחוק יש חשש גזל דאסמכתא לא קניא ולפעמים הם פסולים לעדות (עי' סנהדרין ד' כה):

ד) על ידי זה רגיל לבוא לשכרות ולפעמים ג"כ למחלוקת והכאות אחד לחבירו ועי"ז רגיל לבוא לעוד שאר איסורין כאשר ביארנו בסמוך ובפרט באנשי הצבא יכול לבוא עי"ז גם כן למאכלות אסורות כי ברוב הולך המעות של הרווחת השחוק לכולם ביחד על אכילת ושתיות וכשאינו מצוי מאכלות כשרות יוכל לבוא ח"ו לידי אכילות אסורות ולידי שתית סתם יינם שהוא ג"כ איסור גמור וידוע מה שכתבו הספרים דכל השותה סתם יינם של עו"ג סוף בא לידי ביאת זנות עמם (וזהו רמז מה שאמרו בגמרא ועל יינם משום בנותיהן). גם עובר בזה הזמן על מ"ע של לימוד תורה שהיא מ"ע גמורה כמו שמפורש ברמב"ם בהלכות ת"ת ואין קץ לשכר מ"ע זו שהיא שקולה כנגד כל המצות כמו שמפורש בירושלמי דפ"א דפיאה שכל המצות אינם שוות לדבר אחד מן התורה ולהיפך עונש ביטולה חמור עד מאד כמ"ש חז"ל. ובעת שעוסק באיזה עסק להחיות את נפשו יצא האדם נקי מזה העון מדין של מעלה אבל בעת הזה של שחוק ידוע שהמורגלים בזה מכלים ממונם עי"ז כי אף אם ירויח עי"ז ממון ההרוחה הולך על אכילה ושתיה ושכרות ושארי דברים של הבל ומה יענה בזה על עון ביטול תורה בעת הזאת כי באמת באיזה אופן שהוא יכול לקיים מ"ע דתורה אם הוא למדן גדול לפי לימודו ואף אם הוא איש שאינו למדן אם הוא יכול ללמוד ספרים קדושים המועתקים ללשון אשכנז במדינתנו כגון חובת הלבבות ומנורת המאור וכיוצא בזה המכניסים בלב האדם יראתו של הקב"ה