מחנה ישראל קג

ואהבתו ולא לישב בטל מן התורה ולעסוק בדברי שחוק והוללות כזה. ורבו המתפרצים אשר אומנותם בכך לאבד כמה לילות וכמה ימים בשחוק בבתים ובגנות ומשקעים כמה ממון וכמה נפשות עד שיש שמכלים את ממונם אף אם כביר מצאה ידם וסוף שגוזלים וחומסים ובני ביתם מוטלים ברעב ועבירה גוררת עבירה שמבטלים תפלות ומצות כי בעידנא דיצה"ר תוקפם ועומדים בשחוק קשה להם עד מאד לפרוש הימנו ועל חייהם אינם חסים ואין מפנים עצמן מן השחוק אפילו לאכול בשעת אכילה ולישן בשעת שינה ומי שהורגל במנהג רע של השחוק גם כי יזקין לא יסור ממנו אם לא שבכח יגבר איש ועזר הש"י יבקש ע"ז ויעור משנת אולתו ויאמר ליפשו איך אני מאבד גופי ונפשי וממוני ומכלה הזמן יקר הערך לריק ולבהלה וגורם לגופי ונשמתי צרות רבות ורעות בעוה"ז ובעוה"ב האם חסר משוגעים אני שלא אחוס על נפשי ועל כבודי (כי עושה אלה הוא נבזה ונמאס גם בעיני אדם) ועל כבוד קוני ולמה לא אהיה מושל ברוחי הלא בידי לתקן עד אשר לא תחשך השמש, כזאת וכזאת יתן החי אל לבו לתקן את מעוותו ובפרט על כל דברים הרעים שהורגל בהן עי"ז כגון השכרות ושאר מעשים רעים שדש בהן ונעשה לו כהיתר וילך אצל חכם שיתקנהו בעצה טובה אם ראוי והגון לו לאסור אסר על נפשו ע"ד דכתיב נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך כי לא כל הרוצה לישבע יוכל לישבע אלא לפי ראות עיני החכם אם יש גדרי' אחרים יותר טובים ואם ראוי לסמוך שכשישבע יוכל עמוד ולא יעבור על שבועתו ואם ראוי שיניח שיעור וזמן להיתר או שיאסור על עצמו אותו הדבר לגמרי מכל וכל ולא יסור מן הדבר אשר יגיד אליו החכם ימין ושמאל כי אז יצליח את דרכיו ואז ישכיל: