מחנה ישראל קא

לידי מחלוקת והכאות אחד לחבירו וש"ד ופעמים בא עי"ז לגנבה ג"כ. כללו של דבר בעת שהוא משתכר יוצא הדעת ממנו ועושה הכל כרצון יצרו המתגבר עליו יש שיצרו נוטה לחמדת ממון שהוא כו ל גניבה וגזילה וחמס ויש שיצרו הוא כעסני ונוטה לקנאה ומחלוקת וש"ד ויש שיצרו הא תאוני למאכל ולמשתה וכה"ג דברים שהוא מתאוה לו ובעת שהדעת בלבו הוא מתגבר על יצרו בכל אלו הדברים וע"י השכרות יוצא הדעת מלבו ונשאר על טבע יצרו בלבד ועלול לכמה עונות עצומים עי"ז וכדאיתא בתנחומא פ' שמיני אמר הקב"ה הזהרו מן היין כי היין מביא את האדם לכל העבירות שבעולם לזנות ולשפיכות דמים ולגניבה והלא משמח את לב האדם שנאמר ויין ישמח לבב אנוש והשור בעוד שהיין בתוכו הוא בשמחה כמי שיושב בג"ע מ"מ אפילו לפי דמיונו לא כשמחת היין הוא הפקדים והתורה כי היין כשיוצא מגופו היגון בא בלבבו זה יוצא וזה בא והתורה והמצוה הוא העונג והשמחה בעוה"ז ובעוה"ב שנאמר כי הוא חייך וארך ימיך בעוה"ז ובעה"ב שכולו ארוך. ועי"ש בתנחומא שמאריך מאד בגנות של שתית יין הרבה כי מביא את האדם לידי חטא ולצרה גדולה ולחסרון כיס וכל השותה יין הרבה חבורות ופצעים ובושת וחרפה באות עליו ורוח הקודש צווחת ואומרת למי אוי למי אבוי למי מדנים וגו' למאחרים על היין וסופו למכור כל חפצי ביתו ואת כל כלי תשמישו ואין לו לא בגד ולא תשמישי הבית כלום. גם ע"י השתיה מבטלים תפלות וברכות וכהנה רעות רבות והשותים בעצמם מכירים ויודעים ברעת השתים אשר מנפש עד בשר יכלה והם מלאים חרטות אלא שאומרים שיצרם תקפם ולא יוכלו להניח הרגלם אבל שקר ענו דכולי עלמא ידעי שכל אשר יחפוץ האיש יעשה כי ה' נתן לאדם דעת ובינה שיוכל להתחזק על יצרו ולמשוך ידו מעשות כל רע ולהניח הרגלו הרע ולילך בדרך טובים. והנה אף שלכל אדם אין נכון לגדור את עצמו לגמרי מלטעום יין שהרי אמרו זכה ששותה כשורה משמחו ונעשה ראש לא זכה משממו ונעשה רש אבל כ"ז הוא למי שלא הורגל ברעת השכרות אבל אם הורגל בה ראוי לגדור בעדו בכל תוקף למשוך ידו מן השתיה לגמרי זמן וזמנים לא תגע בו ידו חוץ מקדוש והבדלה וד' כוסות כי מאחר שהורגל הוא עלול לה מ המעט יביאהו אל המרובה וכמו שדרך איש לשנוא את אויבו ומבקש רעתו ואינו רוצה לפגוע בו כלל כן ביותר מזה צריך לשנוא את השתיה אשר היא גורמת לו בזיון וכלמה בזה ובבא. וכ"ז שכתבו בפרק ששי ובפרק זה הוא אפילו בשאר איש ישראל ובפרט כשהוא איש הצבא אם ימצא אפילו רק פ"א באיזה גנבה או שימצא שהוא שכור מלבד שיוכל לבוא עי"ז לידי הכאות ושארי צרות עוד יש חילול השם גדול עי"ז שאומרים אוה"ע ראו אנשים עברים הם גונבים וחומסים יום ולילה כדי:

לשכר את עצמם ומדבר ם עי"ז על אלהי ישראל ועל עמו ועל תורתו וכמה גדול הוא עון חלול השם דאמרינן בקידושין (דף מ') שאין מקיפין בחילול השם ועוד אמרינן (ביומא ד' פ"ו) שאפילו תשובה ויוהכ"פ ויסורין אין בכחן לכפר כפרה גמורה על חילול השם אלא כולן תולין להגן עליו במקצת ביני וביני ומיתה ממרקת שנאמר ונגלה באזני אמר ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמיתון. גם הוא היזק גדול לענין קיום התורה בדרך כלל שכשימצא אותו פ"א בעי ה של גנבה או שכרות או הכאה אחד לחבירו עי"ז נמאס בעיניהם ולא יתחסד עמו בשום ענין להניח לו איזה דבר לעשות כרצונו ועי"ז בא הרבה לידי חילול שבת ועוד כמה עינות עצומים משא"כ אם היה הולך בדרך הישר לא גנב ולא חמסן ולא בעל מחלוקת ולא שכור היה מוצא חן גדול בעיניהם והיה מפורסם בעיני הכל לאיש תמים ועי"ז היה נק לו לקיים הרבה והרבה מדיני התורה וגם היה מתקדש שם שמים על ידו. ועל כולם הוא זוכה עבור מדה טיבה הזו להיות מאהובי הקב"ה כמו שאחז"ל שלשה הקב"ה אוהבן מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר ומי שאינו