מחנה אפרים - ב רצט

משעת נתינה ואע"ג שאינו מוכיח מתוכן ובפרק גט פשוט כתב הרמב"ן גבי ההיא דאמר אבא שאול כר"א ס"ל

דף קסא ע"א כתב מרן בשם הנמ"י והריטב"א ז"ל ולא הבנתי וכו' עד שיסמוך על אחרים בשמות נ"ב כלו' פב"פ מה דקוראים לו אחרים. שם באותו עמוד כתב מרן ופירש רשב"ם אין חוששין לו דכ"כ לא היה מחליף שמו זמן מרובה וכו' נ"ב כלומר וליכא למיחש דילמא אזיל למתא אחריתי אבל אה"נ דאם החליפו שמו כשר כיון דאתחזק בשם זה ועיין במהריב"ל ח"ב בסוף הספר. דף קס"ג ע"ב כתב מרן בשם ר"י דין זה בח"ב והתימה מרבינו נ"ב עיין בסימן קמ"ד כתב יוסף עד או בן יעקב עד שם ע"ג כתב מרן באמצע לשונו וז"ל הרמב"ם בפ' הנזכר ה' שכתבו גט וכו' עד אלא טופס א' לכולן נ"ב הרי אמרו בירושלמי אבל אי כ' טופס לכל אחד ואחד לא מהני ודלא כסברת הטור והרמ"ה דף קס"ד ע"ג כתב מרן באמצע לשונו וע"כ הא בקורין לפניהם וכו' עד הדיינין חותמין נ"ב ע' בהר"ן פ' בתרא דכתובות וצ"ע: דף קס"ה ע"ב כתב מרן ז"ל באמצע לשונו ומאי דאיתמר עלה חתם וכו' עד אלא להכשיר בדיעבד נ"ב ק' דמדכתב הרא"ש דאם חתמו בו ב' והסופר שכשר בדיעבד נראה דבחתם סופר ועד אחד אפילו בדיעבד פסול ועוד ק' דכיון דהרא"ש סובר דבאומר אמרו אינו גט כלל כדעת הרי"ף וכ"מ ר' בסי' ק"ב אם כן אמאי פסל חתם סופר ועד ודברי הגהות פ"ט צ"ע דף קס"ו ע"א כתב מרן באמצע לשונו דא"כ באין עליו עדים כלל וכו' נ"ב וכ"כ הרא"ש דכל הני גיטי נ"מ לר"ע כמו לר"מ ואם נשאת לא תצא וחד מהן הוי שאין עליו עדים אבל כתב הסופר בפי' כתב הרא"ש שהולד ממזר דהוי הלכתא שם ע"ד כתב מרן באמצע לשונו מעביר עליו קולמוסו ומקדשו נ"ב ק' דבי"ד סי' רע"ו כ' ר' ז"ל ואם יש דבוק באותיות השם יש לגרור וא"צ אח"כ להעביר הקולמוס כדי לקדשו

דף קסז ע"ג כתב מרן ז"ל בסוף לשונו כיון שאח"כ מצאו הוא עצמו נ"ב הכא איכא חשדא דשמא משקר מפני הפסד שכרו דף קע"א ע"ב כתב מרן בסוף לשונו ואין דבריו מובנים לי עד וכל ספק מגורשת וכל ספק מגורשת וכו' נ"ב ומיירי שאחר זמן גיטה יוצא מתחת ידה ואע"ג דלא קראו אותו לא בתחילה ולא בסוף בשעת הנתינה ושמא גיטא אחרינא הוא אפ"ה אם נשאת לא תצא דמדינא הבעל מהימן כמ"ש הר"ן וההיא דכתב הר"ן גבי ההוא גברא דזרק גיטא דהוה ספק מגורשת כשלא קראו אותו היינו כשנאבד דבהני איירי שם ע"ג כתב מרן על תשובת מהר"י ודברים תמוהים הם וכו' עד לא נפקא לכתחילה מינה נ"ב לא הבנתי זה דהכא איירי בשכבר נתגרשה

דף קעג ע"ב כתב הטור ז"ל וכתב הרמ"ה דוקא שלא אמר להו לעדים וכו' נ"ב מדברי הר"ן נראה דחולק אסברת הרמ"ה שם ע"ג כתב מרן ז"ל וכן משמע מדברי רש"י וכו' עד והיא לא שמעה נ"ב מ"ש רש"י והיא לא שמעה דוקא דאם היא שמעה הא איכא דעתא. דף קע"ד ע"ב כ' מרן ז"ל דבין להרשב"א בין להר"ן לא בעי שתהא סמוכה וכו' נ"ב להרשב"א אין ראיה דהרשב"א איירי באומר תזכה לי חצרי דלאו משום יד אתינן עליה אלא מדין שליחות אבל כל שלא אמר תזכה לי חצרי דמדין יד קא אתינן עליה בעינן ונתן בידה בעינן נתינה ובעידן נתינה לא היתה ידה משא"כ כשנתנה בתורת פקדון דגם בשעת נתינה ידה היתה. דף קע"ו ע"ב כתב מרן בשם ה"ה שכתב דהר"ן ורשב"א מסתפק אם צריך שיטלנה וכו' נ"ב מדברי הרמ"ה שכתב הטור בריש סי' זה שכתב עד שתטלנו משם נראה כסברת הרמב"ם ז"ל: שם ע"ג כתב מרן בשם הר"ן שאין האשה עושה שליח להולכה וכן דעת הרמב"ן נ"ב צ"ע דבסמוך הביא דסברת הרמב"ן בהיפך דף קע"ז ע"ג כתב מרן בתחלת לשונו וז"ל וטעמו משום דבפרק האשה שלום איבעיא לן וכו' נ"ב כתב מהריק"ו דלהרי"ף כי איבעי לן. שם כתב מרן באמצע לשונו מהו לזכות גט במקום יבם וכו' נ"ב עיין בטוי"ד ודלא כמהריק"ו בה' עבדים

שם באמצע לשונו ואע"פ שנאמר שלא נתגרשה וכו' עד מ"מ יועיל לגבי וכו' נ"ב וכן הוא דעת בעל העיטור ובירושלמי בעי לשיהיה מגורשת מיד ובהא איכא למימר שמא חובה הוא לה ואי חבין לאדם שלא מדעתו אבל הכא מזכה לה לענין שאינו יכול לבטל ואם תרצה היא יקבל ואם לא לא ומצינו הכי כה"ג גבי עבד ומ"ש מהריק"ו

דף קעח ע"ג כתב מרן ז"ל באמצע לשונו ואלו היה גורס כפרש"י ה"ל לפרושי וכו' נ"ב ולפרש"י מבחנת בין גיטה לדבר אחר לא הוי צרור וזרקו אלא שתבחין בין צרור לדברן אחר שאינה דומה לגיטה וכ"נ מדברי הר"ן בפרק בית שמאי ומהריב"ל ח"ב סי' ד' ודלא כמהרשד"ם חא"ה סימן מ'

שם באותו עמוד בסברת בעל העיטור דכל היכא שבא במקום בעל דבר אינו עולה לעד נ"ב עיין מ"ש לקמן דף קע"ט ע"א כתב הטור וא"א הרא"ש ז"ל הביאו לפסק הלכה וכו' עד שהרי הוא במקום הבעל נ"ב הא דכתב הרא"ש ז"ל אין השליח משם השנים אינו לומר דהיכא שיתננה לה צריך ב' להחזיקה גרושה לפניהם ומ"ש הטור ז"ל הא קי"ל אמר לב' גרשו את אשתי הן הן שלוחיו הן הן עידיו ל"ק דהתם משום דלהוי נאמן קאמר וכיון דשנים הם נאמנים במגו מה שאין כן הכא דלאו משום נאמנות אתינן עלה אלא דצריך להחזיקה גרושה לעלמא וכן כתב הרמב"ם פרק ו' דין י"ד: שם ע"א כתב הטור וכ"כ הרמב"ם שהשליח הוא עד א' וכו' עד והשני שחותם עמו על השליחות נ"ב עיין תשובת הריב"ש סימן שי"ח: שם ע"ד סוף העמוד וקי"ל שכתב הרא"ש וכתב ר' בסוף סימן זה ראובן עשה לבנו וכו' נ"ב ההיא איירי שאמר הבן בפ"נ ובפ"נ ואע"ג דמודה הבעל וליכא למיחש למזויף מ"מ הוי ספק אם מינוהו שליח או לא ועיין בה"ה פרק ט' דין ל"ב דף ק"פ כתב הטור ואם אין הנשים יודעות וכו' צריך ריבוי שערות וכו' נ"ב עיין בסי' קס"ט

דף קפא ע"א כתב הטור וכיון שעשו תשובה וכו' עד וסופן בכשרות נ"ב עיין בריש סי' י"ז תשובה להרא"ש והביאה הב"י. שם ע"ב כתב מרן בתחלת לשונו אמר לשליח הולך גט זה וכו' נ"ב עיין מהראנ"ח סי' נ"ה. שם כתב מרן וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ' ט' נ"ב עיין בפ' האומר בקידושין וצריכא דאי אמר לחברו משום דלא סמכא דעתא בפי' רש"י ובפ' כל הגט גבי נפקא ונ"ל: שם כתב מרן ז"ל באמצע לשונו שאלה לגאון אשה שעשתה שליח וכו' עד אבל לשתתגרש בקבלתו של ב' לא וכו' נ"ב צ"ע דא"כ לא אתי שליחותו מכח האשה אלא מכח הבעל והיכי כתב האשה עושה שליח ושליח שליח הא כיון דאינה מתגרשת בקבלתו דף קפ"ב ע"א כ' הטור בשם הרמ"ה וכתב עוד בין אם עשתה שליח וכו' עד ואין כאן דעת א"א הרא"ש נ"ב עיין בסי' ל"ז בטור זה: שם ע"ב כתב הטור באו ב' וערערו וכו' נ"ב נראה מדברי התוס' והרא"ש דאיירי בטענו מזוייף שכך כתבו סמוך אהני שפוסלים חתמינן ואפי' נתקיים בחותמיו ודלא כבעל דרישה ופרישה בסי' קנ"ב שרצה לפרש דלא איירי בטענו מזוייף

דף קפד ע"ב כתב הטור ונ"ל דלא דמי וכו' עד יכול להתקיים על הגט נ"ב צ"ע דלשון יהא בטל יכול להתקיים על הגט ואינו יכול לבטלה מעתה. דף קפ"ה ע"א כתב מרן באמצע לשונו וגרסי' התם נהי דבטליה לשליחותא וכו' נ"ב עיין חידושי הרמב"ן פרק חזקת הבתים ד' מ' ע"ב: דף קפ"ז ע"א כ' הטור וכתב הרמ"ה ז"ל אם יש לו עדים שהבעל מסר לו זה הגט לגירושין וכו' נ"ב לא ידעתי מאי צריך שתי עדים בהוא ואחר עמו סגי. שם ע"ב כתב הטור וכי מטית להתם שוי שליח להולכה וכו' נ"ב לא היה צריך לזה לפי מ"ש בריש סימן קמ"א

דף קפח ע"א כתב מרן ז"ל באמצע לשונו ויש לדקדק אמאי מצריכנן לשליח וכו' נ"ב עיין בהר"ן ריש מסכת גיטין. שם ע"ב כתב מרן ז"ל באמצע לשונו וכ"כ בעל ההלכות ז"ל ואפשר שאף הם לא נתכוונו וכו' נ"ב עיין בהרמב"ם פ"ט דין ל"ב נראה הפך זה: שם באמצע לשונו כתב ואע"פ שמדברי הר"ן אפשר לדקדק וכו' עד ערערו ערעור נ"ב זה אינו דבפי' כתב הר"ן רפ"ק כדעת הרא"ש ז"ל: שם ע"ד כתב מרן ז"ל ותשובתה בצדה וכו' שיש בין רישא וכו' נ"ב לק"מ דא"ה אמאי אצטריך ר"י לומר כן ואפי' יוצא מתחת עדי חתימה דכבר אמרו ברישא והל"ל