מחנה אפרים - ב רצח

צ"ע נראה הפך מזה: דף ק' ע"ב כתב באמצע לשונו ונראין דברי אחרונים עיקר נ"ב ק"ל הוא דחה דברי המפרשים דההיא דכלתיה דרב זביד דאיירי דמאיס עלי: דף קט"ו ע"ד כתב מרן באמצע לשונו נ"ל דראובן מקבל מתנה היא נ"ב עיין בסימן ק"ו והריב"ש ומהריק"ו: דף קט"ז ע"א כתב מרן באמצע לשונו וכתב הר"ן כו' נ"ב וצ"ע: דף קי"ז ע"ד כתב מרן אבל אין נראה כן מדברי רש"י שכתב מכרה בטל וכו' נ"ב שם איירי כשהיא אמרה אחזיר את הדינר ומכאן נראה דבטענה כזה מצי השליח לומר אני אתקן את מה שעויתי וכ"נ מדברי הרשב"א בס' תולדות אדם סי' רנ"ה אבל מדברי הראב"ד פ"א מה' שליחות: שם סמוך ונראה לו אבל בטעתה מכרה כו' נ"ב אנ"כ ממ"ש בח"מ גבי שותפין שחילק שלא מדעת חבירו

דף קיט כתב מרן בתחלת לשונו משום דאימור צררא אתפסי' וכו' נ"ב לא ידעתי מה שייך הכא כל זה דכיון דהכא איירי כשמתה היא בחייו עדיין לא נתחייבה שבועה ולא שייך לומר אין אדם מוריש שבועה ולא שייך הכא ההוא דאין נזקקין דהוי לגבי יתומה: שם ע"ד כתב מרן באמצע לשונו וזה שלא כדברי הרשב"א צ"ע היכן נראה כן בדברי הרשב"א: שם כ' מרן בשם הירושלמי עד שישמעו את קולו א"ר מונא היא שמיעת הקול היא הרכנת הראש נ"ב ונראה דה"ה אם השביע את אחרים ופשט ידו ונשבע דהא גבי גיטין הוי הכי יעו"ש ומכאן נ"ל דאם כתב בכתיבה אני נשבע לעשות דבר פ' ה"ז שבועה שמ"ש בכתיבה ה"ז כמי שהוציא מפיו וכן ראיתי כתוב בשם הרשב"א

דף קכ ע"א כתב הטור וא"א הרא"ש ז"ל מביא דבריו בפסקיו וכו' נ"ב מהרש"ך ח"ב סימן א' ומהרימ"ט א"ה סי' מ"ד יע"ש: דף קכ"ט ע"ד כתב מרן סוף עמוד לפי דין התלמוד כתב כן נ"ב עיין בהרשד"ם א"ה סי' קל"ו חולק על זה ועיין בעצמות יוסף בפרק מי שמת גבי שייר קרקע כ"ש נראה כסברת הב"י: דף קל"ח ע"ב כתב הטור מכל מה שימצא מעזבונה וכו' נ"ב עיין במהרש"ך בנוספות סי' ח': דף ק"מ ע"ב כתב הטור בשאלתות דא"א הרא"ש בשאלת אלמנה שהיתה אמודה בממון וכו' תשוב' אין בדבריהם וכו' עד אין שיעבוד חל על גופו של אדם בשום ממון. נ"ב לפי מ"ש א"א והביאו הטור בסי' ע' דחייב אדם להשכיר עצמו כדי לפרוע חיובו וכ"כ בתשובת מהר"ם ויהיב טעמא משום דגופו של לוה משועבד למלוה דעבד לוה לאיש מלוה ובח"מ סי' צ"ט הביא הב"י דברי הרא"ש וכתב דלא נ"ל כן וכאן סי' קנ"ד הביא דברי הרא"ש ז"ל שכתב בתשובת דלא חל השבועה הב' ונראה דהתם שנשבע לתת כל מה שירויח לעניים ה"ז כנשבע לבטל את המצוה דודאי קא עקר אבל הכא אין זה ודאי קא עקר דאפשר דיספיק חצי מה שירויח כדי לזון את אשתו: דף קמ"ב ע"ב כתב מרן דגרושת ישראל י"א שהיא כגרושת כהן נ"ב עיין מהראנ"ח ח"א סי' ו'

שם ע"ד כתב מרן ונראה דאיתא לדין זה של הרמ"ה וכו'. נ"ב דברים אלו לא הבנתים כי מדברי הרא"ש ז"ל שהביא לעיל משמע דצריך דגם בשעת כתיבה בענין שיהיה שלו איברא דצ"ע בההיא דהאשה כותבת גיטה דבשעת כתיבה עדיין אינה שלה וע' בתוספות ועוד הוי מחוסר הקנאה ונתינה ולפ"ז בשל נייר גם כן בשעת כתיבה עדיין אינו שלו. דף קמ"ג ע"א כתב מרן וכ"כ בנמ"י והרשב"א והריטב"א נ"ב עיין בהריב"ש סי' קפ"ב

דף קמד ע"ב כתב מרן באמצע לשונו וא"כ משמע דפסול דקתני בתוספתא לאו וכו' עד בטל נמי הוי נ"ב הרד"ך בית כ"ג האריך בזה. שם ע"ד כתב מרן בתחלת לשונו אבל לפי מ"ש התוספות בשם ר"ת משמע כו' נ"ב עיין הרימ"ט ח"מ סימן ע"ג וע"ז

דף קמ"ה ע"א כתב מרן בשם הנמ"י ולענין גט שכיחא וכו' נ"ב וכ"ש אי חתמו באמצע דכשר כמ"ש הרא"ש אבל בתחלה פסול כמו שאר שטרות ופסק כלישנא דפסול. דף קמ"ו ע"ב כ' מרן בשם הרשב"א באמצע לשונו ואותו רגע א"א לבודקו נ"ב לפי מ"ש התוספות דכל דלא חזינן דנטרף דעתו צלותא הוא לק"מ

דף קמז ע"ב כתב מרן סוף לשונו אבל מתוך בוריו מודה דבעי בדיקה נ"ב זה אינו דדעתא צלותא הוא אמאי בעי בדיקה לפי מ"ש העיטור והביאו הרב לעיל

שם באמצע לשונו ומדברי ר' אין להכריע נ"ב מדברי בעל העיטור נראה דבעי בדיקה ואפילו בחרש גמור נראה דבעי בדיקה וכ"נ מהרי"ף ויש לתת טעם

דף קמח ע"א כתב הטור אמר לסופר ולעדים וכו' ותנו לשליח וכו' נ"ב אם לא אמר לסופר תנו לשליח להרמב"ם כל שכתבו גט אחד אפילו פסול שוב אינם יכולים לכתוב גט אחר ואם כתבו גט אחר אינה מגורשת דלא עשאוה שליח אלא לכתיבת גט זה לבד משא"כ בשאמר תנו לשליח מספקא לן דילמא עדיין לא עשה שליחותו: שם ע"ג כתב מרן באמצע לשונו ומדברי תשובת הרמב"ן ז"ל נראה שמפרש להני בעיי וכו' נ"ב מדברי הטור נראה דאם יאבד מיד בסופו חוזר וכותב גט אחר אבל מדברי הרמב"ם ורמב"ן לא משמע הכי דלא אמר אטו מי אמר כתובו ואנחנו בכסייכו אלא כי אמר ותנו לה דעשאן שליח לגירושין אבל כשאמר ליתן ביד שליח לא עשהו שליח אלא לכתיבת זה הגט בלבד. שם שטה זאת כתב מרן מיהו לא נתברר דבריו כו' נ"ב זה איפכא הוא (א"ה בס' גט פשוט שעמד ע"ז ובסוף דבריו שם צידד בכונת הרמב"ן דמטעם ס"ס כתב הרמב"ן מה שכתב ועל צד הדוחק אפשר דהב"י הבין כן וכן יש לדקדק ממ"ש הרמב"ן ולא ליתן פסול או מסופק כו' דבפסול אמאי צריך ליתן ב'). דף קמ"ט כתב מרן באמצע לשונו והאיכא לספוקי דילמא כותב לשמה וכו' נ"ב זה אינה דבגמרא קאמר עובד כוכבים ודאי אדעתיה דנפשיה קא עביד ובגי' שלנו בדברי ה"ה ליתא בלשון י"ל. שם ע"ב כתב מרן בסוף לשונו יש לחוש כדברי הירושלמי נ"ב לפי מ"ש התוס' שהיו כותבין כמה לשונות דהוי כמו הרי את מותרת לכל אדם ודאי היו כותבין כולה לשמה וליתא לירושלמי. שם ע"ג כתב מרן באמצע לשונו כל היכא דכתוב על דבר המזדייף הורע חזקתו וכו' נ"ב כשנכתב על דבר המזדייף הוי כאלו ליכא עידי חתימה בגט זה מידי דהוה אשייר ב' שיטין ואנן בעינן או עידי חתימה או עידי מסירה והכא ליכא עידי: חתימה אלא ע"פ מעידים הם ולא מהני דף ק"נ ע"ג כתב מרן באמצע לשונו ודע דהא דאמרינן שאם יהיו מוחזקים וכו' נ"ב דין זה אינו נ"ל. שם סוף עמוד זה באמצע לשונו ופירש"י ז"ל כותבת גיטא ומקניא וכו' נ"ב כתב מהרש"ך דלשיטת רש"י ור' בעי' שהאשה יקנה לו לבעלה בפי' וכ"נ מדברי בעל התרומות שהביא ב"י בסי' ק"כ. דף קנ"א ע"ב כתב מרן באמצע לשונו ואע"ג דגבי תפילין שרי לגרור וכו' נ"ב היינו טעמא משום דליכא שם כתיבה עליה כל שלא תקנה כמ"ש בהגה"מ אלא דגרירה לא חשיב כתיבה כמ"ש ב"י בא"ח וליכא משום כתבן שלא כסדרן

דף קנח ע"ד כתב מרן באמצע לשונו כתב הגהת מיימון בפ"א דלר"א דאמר עידי מסירה וכו' נ"ב ומדברי הרמב"ם משמע דסובר דעדים מפקי' לקלא והא דכתב דגט שאין בו זמן פסול היינו משום דחיישינן שמא יתן לה בצינעא אבל אי לית ביה עדי מסירה ליכא למיחש דבעי לאתויי עידי מסירה דף קנו ע"ב כתב מרן באמצע לשונו וכדאשכחן גבי המקום דאין כותבין נ"ב והכי כתב הרשב"א פ' כל הגט דבכה"ג מיחזי כשקרא ופסול וכ"כ הר"ן שם וזו היא ס' בעל התרומות וכן פסק הטור בח"מ ודלא ככ"מ שכתב דלא חיישינן למיחזי כשקרא והא דכתב הרשב"א ולפ"ז אפילו גט מוקדם אם נתנו ע"י שליח כשר היינו כשנכתב ביום ונחתם בלילה ובגט מאוחר לא חיישינן למיחזי כשקרא דהתם איכא למימר שכתבו לתת לה באותו זמן הכתוב בגט

דף קנז ע"ג כתב מרן באמצע לשונו ואפשר דתנן קנה בית דירה וכו' נ"ב עיין מיוחסת להרמב"ן סי' רס"ז

דף קנח ע"ד כ' מרן בסוף לשונו בשם הר"ן ודברי הראב"ד נ"ל יותר נ"ב עיין מה שאכתוב לקמן: דף קנ"ט ע"ב כתב מרן באמצע לשונו וליחוש דילמא נולד אחר בכאן נ"ב היכא דלא הוחזק לא חיישינן וכן כתבו התוס' והכי מוכח סוגיא דפרק האשה שלום ודפ' כל הגט דף ק"ס ע"א כתב מרן בשם הרשב"א דבעי שיהא ניכר מתוך הגט נ"ב צ"ע דבגט מאוחר כתב הרשב"א ז"ל דמגורשת