מחנה אפרים - ב רצז

והעכו"ם מכירו נ"ב מדברי התוס' לא משמע הכי בד"ה מחלפו אהדדי והכי מוכח משמעתין דאע"פ שהעובד כוכבים מכירו שרי ול"ד לשבת דאם העובד כוכבים הוא מכירו אסור וכן גבי בכור דאם אתה אוסרו לית ביה קנסא משא"כ הכא דאם אתה אוסרו הרי אתה קונסו דצריך למוכרו ועיין בהרמב"ם ז"ל הלכות כלאים בעובד כוכבים שהרכיב בשל ישראל

דף כט ע"ב כתב הטור ז"ל וסתמא נמי שאין ידוע מי הלך וכו' נ"ב עיין בפ' עשרה יוחסין דבר תורה אסופי כשר: שם ע"ד כתב מרן ז"ל באמצע לשונו. ומ"ש ר' ונראה דאפי' אם נתעברה בעיר וכו' עד דה"ל קבוע נ"ב זה תימא דהטור לא קאמר אלא בדאיכא רוב העיר ורוב סיעות ומדברי הרמב"ם דכל שנבעלה בעיר אפילו איכא תרי רובי לא תנשא וכ"נ בכ"מ ומדברי רש"י ותוס' נראה כסברת הטור

דף כ סוף ע"א כתב מרן והיא ובעלה לא מהימני אפילו במסיחים לפי תומם נ"ב והא דאמרינן לעיל סי' ג' גבי תרומה דנאמן במסיח לפי תומו אפילו הכהן עצמו כבר כתבו התוספות דמעלה עשו ביוחסין ובס' פרישה אישתמיטתיה דברי התוס' ולכך הקשה מה שהקשה

דף לב ע"ד כתב מרן באמצע לשונו ויש לתמוה עליהם דהא כיון וכו' נ"ב הרמב"ם לטעמיה אזיל דבמעכשיו לא צריך לכפילת התנאי

דף לו ע"ב כתב הטור ז"ל ולא ישא אדם מעוברת חבירו וכו' נ"ב עיין מהראנ"ח ז"ל ח"א סימן צ"ה וריא"ז ז"ל סביבות פ' החולץ דף תי"ז ע"ב

דף לז ע"ב כתב מרן בשם הרשב"א תשובה נ"ל שלא נאמרו דברים אלו בגרושה כו' נ"ב מכאן נראה הפך ממ"ש מהראנ"ח ז"ל סי' צ"ה

דף מ כתב מרן באמצע לשונו וכתב הר"ן בפ' שבועת העדות שאם עד אחד אמר וכו' נ"ב עיין מהראנ"ח ז"ל ח"א סימן נ"ז ועיין בפ' מ"א סי' קי"ג. שם באמצע לשונו שאפשר לדחות ראית הרמב"ן ז"ל ע' תשובת ב"י בדיני מל"ת סי' ד'

דף נה ע"ב כתב הטור ז"ל וכתב הרמ"ה דוקא דשקלתינהו וכו' נ"ב משמע דסבר הטור כהרמ"ה ואלו בסי' ל' כתב ואפי' זרקו לתוך חיקה בשתיקה כיון שגלתה דעתה שאינה רוצה להתקדש יכולה לומר במתנה קבלתיו משמע משום דגילה דעתה הא לאו הכי מקודשת: שם כתב הטור ז"ל וכתב א"א הרא"ש ז"ל דוקא שאינה יודעת סכום הפקדון וכו' נ"ב וכה"ג כ' כי נשתייר ש"פ מקודשת ופקדון בעי למלוייה ניהליה וכתב הב"ח דאיירי היכא דאמר לה בכל מה שהפקדתי בידך וצריך להבין דאמאי היא מקודשת כי אמר לה היינו היכא דאמר לה מנה ונתן לה דינר דכיון דקבלתו הוי כאלו אמר לה השאר לתנאי אבל הכא היא לא יודעת בשעת הקידושין אם חסר או לאו ומ"ש הרא"ה דאינו חייב להשלים כיון שלא הזכיר סכום לא הבנתיו דאם הוא אינו רוצה גם כי ידע לא יהיה חייב לקיים התנאי בע"כ. שם ע"ג כתב מרן באמצע לשונו. וכתב הרא"ש והא דלא חש לה מדשמואל וכו' נ"ב משמע מדברי הרא"ש דהוא לא כיון לקדשה אלא באגודה לבד ולא בד' זוזי דאית בה וא"כ קשה מאי קשה בה ואמרו הכא בתורת קדושין יהבא ניהלה והלא לא כיון לקדש אלא באגודה. וי"ל דכל שלא נטלם בתורת פקדון כאלו נתנם לקידושין דמי. גם לא הבנתיו מ"ש דשאני הכא שחזר בו ממה שרצה לקדשה בפחות מש"פ מה יהנה חזרתו ובקידושין תוך כ"ד לאו כדיבור דמי ומה שהיא לא נתרצית ואחר קבלה ממנו מי נאמנת לומר לא היתה דעתי אלא שהיה שוה כאן. שם בסוף לשונו מביא לשון הרמב"ם נתן לה אגודה של הדס א"נ וכו' עד שמא תשוה פרוטה במ"א נ"ב מדברי הרמב"ם משמע דהני ד' זוזי כי נתנם מעיקרא לא לשם קידושין כיון כסברת הרא"ש ועדיין בהריטב"א ז"ל דף נ"ו ע"א כתב הטור ז"ל והרמ"ה כתב דוקא כשהחזיר לה המשכון נ"ב צ"ע לדעת הרמ"ה במשכונה בשעת הלואתו אם יהיה מקודשת ועיין בהר"ן פ"ב דקידושין שם ע"ב כתב מרן ז"ל באמצע לשונו בשם התוספות וז"ל וא"ת כיון דמקדש בהנאת מחילת מלוה וכו' נ"ב מדברי הסמ"ג נראה דאפילו לא אמר בהנאת מחילה מקודשת: שם ע"ג כתב מרן בתחלת לשונו ומכל מקום יש לתמוה וכו' עד שאינה מוכרח וכו' נ"ב עיין בפ"י מהלכות שכירות שנראה משם שבכל ענין קאמר שם סוף עמוד זה כתב מרן דכיון דתקינו רבנן וכו'. נ"ב עיין בחידושי הרמב"ן פ' הספינה דף ע"ז. דף נ"ח ע"ב כתב הטור ז"ל ואם אמר לה דינר החסר וכו' נ"ב נראה דקאי למנה זה או למונה והולך וזה אינו דבמנה זה או מונה והולך בכל המנה קידשה שם נ"ב ל"נ דאמר כן בשעת נתינת המנה. שם כתב הרמ"ה ז"ל ואם אמר לה וכו' עד הוי ס' קידושין נ"ב צ"ע דהוי שתיקה בלאחר מתן מעות

דף נט ע"א כתב מרן באמצע לשונו ז"ל ומשמע דקידושין למתנה דמו וכו' נ"ב (זה אינו דבקידושין א"א לחזור מדין שליחות דאין האשה מתקדשת שלא מדעתה משא"כ במתנה דזכין לאדם שלא בפניו: שם ע"ב באמצע לשונו אבל הר"ן תמה עליו מפני שהוא כו' עד אלא בסמטא נ"ב זה תימא דהכא לאו מדין ד' אמות הוי אלא משום קרוב לה ובהא מודה הטור והר"ן כיון דהיא יכולה לשומרו ולא הוא מה שא"כ בד' אמות דכל שקדמה היא תחלה אפי' מחצה על מחצה קנתה היא והא דהכא לא צריך לומר זרוק והפטר עיין בהריטב"א בריש קידושין

שם ע"ב כתב הטור ומפרשי' התוספות דמיירי שנתנו לתוך חיקה וכו' נ"ב טלי הקידושין מעל קרקע אי מהני מהריב"ל ח"ב ומהראנ"ח ז"ל ומהרח"ש ז"ל. ול"נ דבמחלוקת שנויה דלהרמ"ה ז"ל שכ' הטור מקודשת והתוספות והרא"ש חולקים ומדין ערב וליכא למימר דליהוי קידושין כיון שלא אמרה ואתקדש אני לך ודלא כמהראניח ז"ל. שם כתב הטור אבל אם אמרה תנהו על הסלע וכו' עד לתוך חיקה מקודשת נ"ב כתב הרב בעל עצמות יוסף מנ"ל להטור בסלע שלה בעינן לתוך חיקה ולא דק דמדכתב הרא"ש ז"ל דבסלע של ב' דינר היינו בזרקם לתוך חיקה

שם סוף ע"ג כתב מרן בשם הר"ן כתב הרמב"ן דמאי דאמרינן תנהו על הסלע וכו'. נ"ב באמרה לו תנהו ע"ג הסלע ואתקדש אני לך כבר עלתה דעתה שחפצה בקידושין וסמכה דעתה וכדמוכח מדברי התוס' והפוסקים

דף ס' ע"ב כתב מרן באמצע לשונו אבל היכא שבא עליה הב' טרם תתגרש הא' נ"ב עיין תשובת הרב בצלאל סי' ז'

דף סו ע"ב כתב מרן בשם הר"ן ז"ל אבל היכא שהוחזקה וכו' עד דלא הימניה רחמנא בגירושין נ"ב עיין בירושל' לא משמע הכי ודו"ק: שם סמוך ונראה לו כתב מרן אבל מתשובת הרשב"א לא משמע הכי נ"ב ל"ד דהתם אינו טוען גרשתיה אלא שטען אינה מקודשת ובהא הימניה רחמנא וכ"ת הא כבר הוחזקה מקודשת על פיו אפ"ה נאמן דהפה שאסר הוא הפה שהתיר. ועיין בסי' קנ"ב ומשמעתין מוכח דהתורה האמינתו לומר לאב גרשתיה דקאמר לזה התורה: שם כתב מרן בסוף לשונו וראי' מההיא דכתובות ההיא איתתא וכו' נ"ב צ"ע דהכא מאי אמתלא איכא: דף ס"ט ע"ב כתב הטור אבל כנסה מקודשת וכו' עד כניסתה לחופה נ"ב עיין הרד"ך בית ט': דף ע"ח ע"א כ' הטור פנויה וכו' נ"ב מהריב"ל ח"א סי' כ"ג וח"ג סי' ל"ז

דף עט ע"א כתב מרן באמצע לשונו ורבי' כתב דברי הרמב"ם כאלו חולק עליו נ"ב לסברת הרמב"ם לא בעינן שיתברר הדבר שהוא שקר אלא באמת לא לבד מבטלי' קלא

דף כתב מרן וכך הם דברי התוספות והר"ן נ"ב מהריב"ל ח"א סי' מ"ז כלל ו': דף פ"ב ע"ג כתב מרן באמצע לשונו דכל תנאי שהוא בשעת קידושין וכו' עד ואע"פ שאין בידו נ"ב נראה דבלשון חיוב אפשר דמהני דאדם מתחייב עצמו דבר שלא בא לעולם: שם ע"ד כתב מרן באמצע לשונו וכ"כ המפרשים בפרק הזהב נ"ב מהר"א ששון סימן קל"ב: דף פ"ד ע"ב כתב הטור המשיא לבנו גדול נ"ב מהרש"ך ח"ג סי' פ'

דף צט ע"ג כתב מרן באמצע לשונו ואין הפרש בין שכתב לה וכו' עד ומיפק לא יהיב לה נ"ב עיין בטור זה סי'