מחנה אפרים - ב רצה

דף שב ע"ד כתב מרו אמירת אדם לגביה כמסירתו להדיוט כו' נ"ב ע' מהראנ"ח סי' ק"ג ומהרדב"ז סימן קע"ג

דף שד ע"ג כתב מרן בתחלת לשונו מ"כ מי שנדר ע"מ שיחיה בנו וכו' נ"ב הרדב"ז סי' י"א ועיין במלחמות גבי ההיא דתנן שקל לבני וישא את בתי: שם כתב מרן תשו' הרשב"א וז"ל תשובה איני רואה שיהא על האפוטרופסים וכו' נ"ב צ"ע לפי מאי דסבר הוא דהקדש בזמן הזה לא אמרינן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט מאיזה הטעם יעשו אפוטרופסים צואת המת

הלכות עבדים כנענים דף שי"א ע"א כתב מרן וכתב הרא"ש דמתוך פירש"י משמע דטבילת עבדות היא בע"כ וכו' נ"ב משמעתין לא משמע כן: שם כתב מרן ז"ל כתב ר"י גאון וכו' עד מטבילין אותו ע"ד ב"ד נ"ב בגר שייך טעמא משום דזכות הוא לו אבל בעבד שמטבילין אותו לשם עבדות חובה היא לו ונראה דס"ל להגאון כסברת רש"י שהביא הטור קודם ומן התימה על הרב בש"ע שפסק כרי"ף ופסקה לזה

דף שיג ע"א כתב מרן ומ"ש בין שנתנה לו האדון או אחר לא זכה בה כ"כ הרא"ש בפ"ק דקדושין נ"ב צ"ע דבגיטין דף י"ג קאמר היינו דקא מהדרי רבנן דאי בעי שקיל ד' זוזי מישראל וא"כ בעבד ישראל אמאי איצטריכו רבנן לטעם דזכות הוא לעבד והא אי בעי שקיל כסף ע"י אחרים: דף שט"ו ע"ד כתב בסוף לשונו ולפי דברי הרמב"ן והרמב"ם והר"ן אפי' פירשו וכתב בשטר א' וחצי נכסי וכו' נ"ב כתב בט"ז ולדעת הר"ן אם כתב בכל שטר שנותן כל נכסיו לפ' ופ' שבדין לא מהני דהא איכא שיור ולא דק דבכל א' מהשטרות מוכיח דלא שייר גבי אדון כלום: דף שי"ז ע"א כתב הטור וז"ל וכתב הרי"ף ודוקא לחזרה וכו' עד ואפילו לדבריו איכא למימר כו' נ"ב ונסתלק תמיהת הר"ן על הרי"ף

הלכות ס"ת

דף שכה. אי כתב את השם שלא בקדושה אי שרי למוחקו

וראיתי בספר פ"ח שכתב בפשיטות שאע"פ שלא נתקדש השם לוקה על מחיקתו והביא ראיה מההיא דכתב דשם שכתב על הכלי' דמסתמא לא נתקדש ואפי' הכי כתב רמב"ם דלקי ומאי דבעי' שיכתוב לשם קדושה אינה אלא לענין ס"ת עכ"ד. אבל ראיתי בהגהת מיימוני שהביא משם ראב"ד ז"ל דכל שלא נתקדש השם מותר, למוחקו ומדברי רמב"ם שכתב בפ' זה מין שכתב ס"ת שורפין אותו עם אזכרות שבו מפני שהוא אינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזהו כשאר דברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם משמע מדבריו אלו שכל שלא כתבו בכונת קדושה אין בו איסור מחיקה מן התורה ומדברי הרב ז"ל שכתב אבל כנעני שכתב את השם גונזין אותו נראה דכל שהיא יודע בשעה שכותב את השם והוא מאמין בקדוש' ה"ז נתקדש דהא ודאי כשכתבו כנעני אינו מחשב לשם קדושת השם. ולע"ד דכל שכתב את השם שלא בכונת ה' שלא היה מכוין לכתוב את השם בהא ודאי מותר למוחקו וכמ"ש הסמ"ק והרשב"ץ אבל בכתב את השם בכונה ויודע שהוא כותב את השם אפי' תימא דלענין ס"ת לא מהני עד שיכוין להקדישו לענין מחיקה אסור דכיון שכתבו בכונה ה"ז מקודש

בענין אזכרות של ס"ת אם צריך שיכתוב אותם לשם קדושת . השם איכא לספוקי ולומר דהא דצריך כתיבה לשמה היינו לומר שיכתוב אותו בכונת השם יתברך שיכוין בשמה שהוא כותב שכותב שמו של הקב"ה אבל אם לא כיון בכתיבה שהוא שמו של הקב"ה לא קדיש דלא נכתב לשמו ית' והוי כאותה שאמרו הי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וכתב את השם דאינו קדוש משום דלא נכתב לשמו או שמא צריך שיכוין כשכותבו שהוא מקדש אותו בכתיבתו ומדברי הרמב"ם שכתב ס"ת שכתבה מין ישרף מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזהו כשאר הדברים עכ"ל. משמע דטעמא דלא נתקדש השם מפני שהוא מעלה בדעתו שזהו כשאר הדברים הא כל שכותבו יודע שהוא כותב שמו של הקב"ה סתמא חשיב לשמו ואיכא למידחי דהרמב"ם לא כתב כן אלא לענין מחיקה דכל שלא כתבו לשמו לא חל עליו קדושה כלל אבל לענין ספר תורה בעינן שיכוין לשם קדושה אבל בסתמא פסול אע"פ שיודע שכותב את השם

שאלה הני זהובים שכתוב עליהם שם הוי"ה אם מות' לחתיכם

תשובה לכאורה היה נראה דשם שלא נכתב בקדושה מותר למוחקו דגרסי' בירו' דמגילה א"ר במעות מן חביבי ר"ח אם יתן לי אדם ספר תהלים של ר"מ מוחק אני כל הללויה שבו מפני שלא נתכוון לקדשו כלומר דר"מ סבר דהללויה הוי שם תיבה א' וכ"נ גם כן מדברי הרמב"ם שכתב פ"ו מהלכות יסודי התורה וז"ל ס"ת שכתבה מין ישרף מפני שאינו מאמין בקדושת ה' ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזהו כשאר הדברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם משמע מדברים אלו דה"ט דשורפן משום שלא נכתב לשמו ואין בו איסור מחיקה ואע"פ שכתב אח"כ אבל עובד כוכבים שכתב את השם גונזין אותו אע"פ שסתם עובד כוכבים אינו כותבו לשם קדושת השם ואפי' הכי גונזין אותו יראה דאינה אלא מדרבנן ומשום בזיון ולא גרע משאר כתבי הקדש שכתב אחר כך דגונזין אותם. ומ"ש בירושלמי בשם ר' חייא אם יתן לי אדם וכו' הא דשרי למוחקם היינו משום תיקון אבל בלאו הכי אסור למוחקו דאפילו בספרי מינים שלא נכתבו בקדושה אר"י בפרק כל כתבי דבחול קודר את האזכרות וגונזן וה"ט דקא' שורפין אותם אינו אלא משום דלא יזכר שם למינים ודלא כדמשמע לכאורה בספר עמודי גולה דשם שלא נכתב בכונת קדושה מותר למוחקו

וראיתי מי שר"ל דאפילו נכתב שלא בכונת קדושה אסור למוחקו מן התורה ולוקה עליו ומשתמע ליה הכי מההיא דשמות הכתובים על הכלים שכתב הרמב"ם דאם התוך הכלי לוקה וסתם שם הכתוב על הכלים לא נכתב לשם קדושת השם ומ"ש דצריך כתיבה לשם קדושה אינו אלא לענין קדושת ס"ת אלו דבריו ז"ל. ואינם נראה לי וכמ"ש. וההיא דמייתי משמות הכתובים על הכלים דכתב הרמב"ם דסתמא לא נכתבו לשם קדושת ה' לכאורה היה נ"ל מדברי הרמב"ם דקדושה האמור' באזכרות היינו לומר שיכוין בשעת הכתיבה שכותב השם ובכה"ג חל עליו קדושה כיון שכותבו לשמו ית' כ"נ ללמוד מדבריו שכתב דמין שכתב ס"ת ישרף מפני שאינו מאמין בקדושת השם אלא שמעלה בדעתו שזהו כשאר הדברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש ומדהאריך כ"כ בלשונו וכתב דאינו קדוש משום שמעלה בדעתו שזה כשאר הדברים ולא סגי במ"ש משום שלא כתבו לשמו משמע דמ"ש דכל שהוא כותב לשמו ית' אע"פ שלא נתכוין לקדש ה"ז קדוש ומ"ש אזכרות שבו לא כתבתים לשמן היינו לומר שכתבם שלא בכונת השם וכ"נ מדבריו בהלכות תפילין וכ"כ התוספות בפרק התכלת לחד תירוצא

ודאתן עלה לידן בהנהו זהובים שאתה שואל עליהם אם נעשו ע"י עובדי כוכבים אף ע"פ שלא נעשו לשמו ואסור להתיכן מ"מ שרי ליהנות מהם כיון שלא נעשו לשמו אבל אם נעשו ע"י ישראל דאיכא למימר דנעשו לשם קדושה בכונה ואפי' תימא סתמא כבר כתבנו דספק' הוי אי סתמא קדיש כיון שכתבם לשמו ית' נראה דאסור ליהנות מהם דהוי ספק איסור תורה דשמא קדשו ואסור ליהנות מהם וכמ"ש התוס' בפ"ק דערכין גבי יגוד וישתמש דמותר ע"ש

שאלה על ס"ת שנמצא בה טעות שבמקום שהיה לו לכתוב יהוד' כת' את השם מהו לגרור את השם ולכתו' שם יהוד'

תשובה נראה לע"ד דאם נכתב השם בכונה אינו יכול למוחקו ולגרר השם דעובר משום מוחק את השם ואם נכתב שלא בכונה יכול למוחקו כדי לתקן את הספר כדאיתא במס' סופרים. וכהנה הוגד לי כי הסופר ברוב אומנותו נפל