מחנה אפרים - ב רצד

היו לפניו פשיטא דמיתסר בהו וכ"פ הרא"ש שם ודלא כהר"ן ז"ל

שם ע"ג כתב מרן באמצע לשונו וה"ה לאיסור הבא מעצמו וכו' עד וחזר ואמר ככר זה עלי וכו' נ"ב צ"ע מהירושלמי שהביא הר"ן בפ"ב דנדרים: שם דף רנ"ד ע"א כתב מרן ז"ל בסוף שונות שאין דעת הר"ן אלא וכו' נ"ב דברים אלו צ"ע: שם כתב למרן ז"ל באמצע לשונו וז"ל ופסקו שם הרי"ף והרא"ש דמספקא לן אי תפסינן לשון ראשון או לשון אחרון נ"ב אין כאן ספק דכל שמפרש דבריו לא שייך לומר תפיס לשון אחרון אלא היכי דסתרי ואפי' היכא דסתרי תפסינן לשון אחרון ועיין בתוס' פ' בית כור ובפ' השואל: שם ע"ב כתב מרן באמצע לשונו וז"ל ואפשר ליישבו וכו' עד או דילמא משום זה אתה תופסו וכו' נ"ב אם אמר קונם פירותיו של פ' עלי אפי' אם מכרן לאחר ה"ז אסור דמה שאמר של פ' מראה מקום הוא כ"נ מדברי הר"ן בפ"ב גבי מתני' דקונם שאני נהנה לבריות: שם באמצע לשונו וכתב הרא"ש ז"ל ומיירי דאמר לבית זה וכו' נ"ב הירושלמי לשיטתיה אזיל דס"ל בנכסי אלו אסור לעולם דתפסינן לשון אחרון וכ"כ הר"ן פרק אין בין המודר

שם ע"ב כתב הטור וז"ל מת ונפלה לו בירושה וכו' עד שלא אמר אלא ככרי וכו' נ"ב וכ"כ הרמב"ם ז"ל וגרסינן בגמרא ס"פ אין בין המודר רב ושמואל איירי בנכסים אלו ור"י איירי בנכסי אלו אבל הר"ן כתב דאפילו בנכסי אלו אסור דתפסינן לשון אחרון והכי איתא בירושלמי ונראה דמטעם זה כתב הר"ן ז"ל והביאו הב"י ז"ל לעיל בסי' זה דהאוסר פירותיו של פ' ה"ז אסור בחילופיהן: שם ע"ג כתב מרן ז"ל באמצע לשונו אלא ודאי נכסי דידיה נינהו נ"ב עיין בהר"ן גבי מתני' דקונם כהנים ולוים עלי וכו' באים ונוטלים בע"כ: שם עמ"ש הטור שלא אמר אלא ככרי וכו' נ"ב פי' שלא פי' ואחר שיצא מרשותי: שם דף רנ"ו ע"ד כתב מרן באמצע לשונו וז"ל ויש לפרש דתמרים וכו' עד ומהסתוניו' דבר בפני עצמו, נ"ב צ"ע דביין מבושל ג"כ דהוי כתמרים וחומץ ואפ"ה אמרו שם אביו קרוי עליו: שם דף רנ"ז ע"ב כתב מרן ז"ל בתחלת לשונו וז"ל ומ"ש דנודר מהמזון אסור בה' מינים וכו' עד חוץ ממים ומלח נ"ב ק"ל דבפרק כיצד מברכין איתותב שמואל ומסיק שם דאורז נמי מזון ומסעד וכן פסק הטור בא"ח

דף רנ"ח ע"א כתב הטור אסור ללבוש ולכסות וכו' נ"ב לא ידעתי זה דה"ה מותר לכסות: שם ע"ב כתב הטור ומותר גם באכילה ושתיה כיון וכו' נ"ב ולפי מ"ש רש"י שם שזה שהיה מסרב בחברו שישתה טיפת צונן ודאי לאכילה ושתיה מרובה אכוון וכי א"ל האי טיפת צונן איני טועם אותה טיפה שאתה רוצה ליתן לי דהיינו אכילה מרובה קאמר לא הוו דברים שבלב: שם ע"ד כתב מרן וכתב הרשב"א שנשאל וכו' ובסוף לשונו כתב ולעולם אין לו הפסק וכו' נ"ב ונראה דכיון דהפליג כ"כ נדרא הוי ועיין בפ"ג דנדרים וצ"ע שם מש"ל בשם ר"י שכתב על התוס' דהוי מסרב ואמר קונם ביתך וכו'

שם דף רס"א ע"ד כתב מרן אבל דבר שיכול לעשותו בלא דעת בעלים וכו' נ"ב צ"ע דגבי מזונות אשתו יכול לעשותו שלא מדעת הבעלים ואפי' הכי אינו יכול לומר בלשון שליחות

שם דף רס"ב ע"א כתב מרן ז"ל באמצע לשונו שאותו שכר כבר היה מצוי בידו וכו' עד כדעת הרא"ש כו' נ"ב זה אינו דאמר בפרק השוכר את הפועלים דשכר יין נסך אסור כיון דחליפין אסורין וה"ה בנדרים נמי מה"ט: דף רס"ה ע"א כתב מרן בסוף לשונו ומיהו אפשר דכיון דקי"ל כופין על הצדקה וכו' נ"ב לע"ד אינו כן דנהי דכופין שיעבוד נכסים אין כאן וראיה מההיא דפותחין בדברים שבין אביו ואמו דאיתא בסי' רכ"ח ואע"ג דחיוב הצדקה הקרוב קרוב קודם

דף רסט ע"א כתב מרן בשם מהריק"ו ז"ל באמצע לשונו וז"ל וכתב עוד דכי היכי וכו' עד לפני שלוחו וכו' נ"ב עיין בחידושי הרשב"א בפ' השולח דנראה דלא כתהריק"ו ז"ל: דף רע"א ע"ד כתב מרן ז"ל באמצע לשונו וז"ל ומעתה ההסכמות שלא אמרו בהם כו' עד וכן שמעתי שיש בתשו' וכו' נ"ב מדברי הר"ן בתשו' נראה שכל המקבל עליו דבר בכח חרם ה"ז כנשבע עליו דארור בו שבועה: דף רע"ה ע"א כתב מרן בתפלת לשונו כתב הרשב"א ז"ל נשבע או. נדר וכו' נ"ב עיין מהרשד"ם י"ד: סי' צ"א

דף רע"ו ע"א כתב מרן ז"ל באמצע לשונו וכתב הר"ן ז"ל בפ"ג דשבועות נ"ל שהתולה איסור פירות בדבר שיש בו גוזמא וכו' עד אסורים עליו נ"ב ל"ד דהנודר ואמר אם לא ראיתי דבר שהוא נמנע אנן סהדי שלא אמר זה לנדר אלא כדי לקיים דבריו וכל האומר דבר גוזמא כיוצאי מצרים שמותר ה"ט משום שכונת דבריו אינה אלא להפליג שראה אנשים הרבה והלכך כל שלא ראה אנשים הרבה ה"ז אסור: שם ע"ג כתב מרן בתחלת לשונו וכתב הר"ן איכא מ"ד וכו' נ"ב עיין בהר"ן פ"ג דנדרים: שם באמצע לשונו כתב ולפי"ז נ"ל שמ"ש ר' וכו' נ"ב עיין מהרשד"ם ז"ל בי"ד סי' צ"א

שם בתחלת לשונו וכתב הרא"ש ז"ל צ"ע אדם שנדר מן ב' דברים כו' עד אלא היכא שמחליף נ"ב עיין במהרי"ט בח"א סי' ס"ט דף פ"ו ע"א וצ"ע

דף רע"ח ע"א כתב מרן באמצע לשונו לפי שהורע כח הבעל וכו' עד אלא בשהיה האב וכו' נ"ב דברים אלו צ"ע: שם ע"ב כתב מרן באמצע לשונו ומיהו מ"ש ר' ומיהו אין הבעל מיפ' וכו' נ"ב ע' בירושלמי פ' נערה שנתפתתה דנראה כסברת ר'

דף רע"ט ע"ג כתב מרן בסוף לשונו וכתב ר"י דאפי' לדעת הרא"ש ז"ל וכו' נ"ב אמת דהני משמע בגמרא דקאמר לכי שמע אבל זה הוא לר"א

דף ר"פ ע"א כתב הטור אבל קיום הוי בכל לשון וכו' נ"ב ע' בשלטי הגבורים פ"א דשבועות

שם ע"ב כתב מרן ז"ל בסוף לשונו וכדברי הרמב"ם והרא"ש נראה דלא חש לה וכו' נ"ב לא ידעתי מאי ק"ל מהתוספתא דקאמר אין זה נדר ודאי לא מהני והכי כתב הרמב"ם מה שאין כן באומר אין נדר זה כלום: שם ע"ב כתב הטור וז"ל ומיהו נראה כיון שאינו יכול להפר הוי כמו וכו' נ"ב ק"ל הא יכול להפר עכשיו ואחר כך ישאל על ההקדש וכמ"ש הרשב"א והביאו הב"י לעיל: שם ע"ג כתב מרן באמצע לשונו ואיני יודע למה כתב ר' שמסקנת הרא"ש וכו' נ"ב עיין בהרא"ש בפירו' שם

דף רפ"ב ע"ב כתב מרן באמצע לשונו כלומר שאין פדיון לדבר הנאסר וכו' עד אף על דבר שלא בא לעולם נ"ב בפ' השותפים ל"מ הכי

הלכות שבועות

דף רפ"ד ע"ד כתב מרן באמצע לשונו אמר שבועה שאוכל היום וכו' עד יצא ידי שבועה נ"ב זהו לפי גירסת הרמב"ם אבל לפי גירסת הטור מנ"ל

דף רפ"ה ע"ב כתב הטור וז"ל שבועה שלא אוכל ככר זו השבועה חלה וכו' נ"ב בפ"ב דנדרים אמרו בלישנא אחרינא חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא ומטעם זה כתב הרמב"ם דמצי מיתשל על הב' תחלה: עוד שם נ"ב הרדב"ז סי' צ"ח ושלטי הגבורים פ"ג דשבועות: שם ע"ג כתב מרן בתחלת לשונו כתב ר"י בשם המפרשים וכו' נ"ב הריב"ש ז"ל סימן שמ"א

דף רפ"ו כתב מרן בשם תשוב' הרא"ש מדאמרינן מיין ושכר וכו' עד וכן נמי עבירה דרבנן נ"ב ע' בכלל ז' סי' ט"ז היפך מזה ועיין מהרדב"ז סימן רע"ח: שם כתב מרן באמצע לשונו ומטעם זה בא לומר דכיון וכו' עד ואפי' על הרבית נ"ב עיין תשו' בס' מקור ברוך סימן מ"ו ועיין תשובת הרשב"א והביאה הב"י סימן ק"ס ומהרדב"ז והמבי"ט ח"א: עוד שם נ"ב עיין תשו' הריב"ש בסימן צ"א וצ"ח: שם ע"ב כתב הטור ואין נפקותא במחלוקתן וכו' עד לרש"י פטור ולר"י חייב נ"ב הר"ן כתב בשמעתין בפ' ר"י ובפ"ד דנדרים: כ' כפי' רש"י: שם כתב הטור אבל האיסור אסור לאכול שמא ישכח ויאכל וכו' נ"ב מ"ש שאל ישכח ולפי"ז מה בכך כיון ששכח א"כ לא חלה השבועה: