מחנה אפרים - ב רצב

הלכות יבום פ"ג דין ג' ל"מ כתב ה"ה ותימה דאפי' כר' נתן לא אתיא כו' נ"ב לפי תירוץ שני של התוספת לק"מ ודוק ע"כ והוא בקדושין דף ס"ד ע"ב סד"ה רבי סבר: שם בל"מ באותו דבור א"כ מה נסתפק ה"ה וכו' אלא ודאי דמאי דקאמר בגמרא דלא מחזיק וכו' נ"ב לפי דבריו קשה מאי הקשה הר"ן דאמאי לא אוקמוה מתני' במוחזק לן באתי דהא מתני' איירי דמוחזק לן דלית ליה בני עיין במהרש"ך ח"ג סי' קי"ט ומהרשד"ם י"ד סי' קצ"ו

הלכות מאכלות אסורות פ"ח דין ט"ו ל"מ וא"כ לדבריו ק' מדידיה אדידיה נ"ב נראה שהוא סבור דהבכ"מ ס"ל דר' פסק כמ"ד חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ועיין בפ"א מה' חמץ שכתב הבכ"מ דר' סבר דחולין בעזרה דרבנן ועיין פ"ב דנזיר

הלכות שחיטה פי"ג דין י"ח ולא קנה לו חצרו וכו' נ"ב יש לדקדק במ"ש כשם שאינו יכול לזכות כך לא תזכה לו חצרו דמאי כשם והכי הו"ל לומר דאין חצרו ניחא ליה דתקני ליה איסורא

הלכות שבועות פ"ד דין י' מרן הכ"מ והראב"ד כתב וכו' ואיני רואה כאן שבוש וכו' וגבי היום אין כאן תוספת נ"ב ה"ט דכיון שאכלה היום לא מצאה השבועה הב' מקום לחול וכ"נ מתשו' הרא"ש שהביא בח"מ סי' ע"ג והרשב"א סי' תקע"ח: הלכות נדרים ספ"ה כתב מרן כ"מ ובתרו' אפשר דהוי משום דהוי דבר שיש לו מתירין נ"ב תרומה הוי מגזירת ח"י דבר ובפי' אמרו בגמרא דלא הוי דבר שיש לו מתירין דבשלמא נדרים מצוה לאיתשולי עליה משום דכל הנודר כאלו בנה במה ובשבועה לא שייך ה"ט אלא כיון דיכול לאיתשולי עלה חשיב דבר שיש לו מתירין אבל תרומה לא מצי לאיתשולי עלה אלא בדוחק ע"י פתח אבל לא ע"י חרטה והא דנקט בגמר' משום דכל הנודר כאלו בנה במה לרווחא דמלתא נקטיה וכ"נ מדברי התוס' בפרק מרובה דס"ה ד"ה מעיקרא טיבלא והשתא תרומה יע"ש: פ"ח דין ג' שאיני נושא פלו' הכעורה ונמצאת נאה נ"ב אבל אם נעשית נאה אח"כ אינו מותר דאין זה כתולה נדרו דלא שכיח האי גוונא ע"כ

חידושים על טור יו"ד

דף ב ע"א כתב מרן ז"ל וז"ל ומשמע מדברי הרשב"א והר"ן ז"ל דאפילו רוב העיר כותים כיון שרוב וכו' עד ומ"מ פי' א' נראה יותר וכו' נ"ב זה אינו ראיה דהרוב העיר שאמר בגמ' קאי ארשב"א

דף ע"ב כתב מרן באמצע לשונו וכן נראה מפשט דברי הרמב"ם נ"ב וכ"נ לפי מ"ש הר"ן ז"ל שם

דף נ"ח ע"א כתב מרן ונראה שכל זה בבשר שלא נמלח שאלו נמלח אף על גב דבתר הכי אסמיק שרי ע"כ נ"ב לסברת הרמב"ם א"כ ועיין בהר"ן פ' כל הבשר גבי דגים ועופות שמלחן זה עם זה: שם ע"ד כתב מרן ז"ל ונ"ל שהוא סובר דכל שנבלע בו דם אינו יוצא ממנו ע"י מליחה וכו' נ"ב עיין לעיל גבי השובר מפרקתו של בהמה בסימן שקודם זה מ"ש הב"י ז"ל בשם הרשב"א דנראה סותר לזה

דף ע"ד ע"ב כתב מרן והא דאין נקחין ממי שאינו מומח' וכו' עד וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן בפרק אלו טריפות וכו' נ"ב אבל מדברי הר"ן ז"ל ס"פ אין מעמידין נראה דבדגים לא סגי באומר של עוף פ' וטהור הוא

דף פ"ה כתב הטור ז"ל וז"ל כתב הר' פרץ ז"ל יש רוצים להתיר בשר רותח וכו'. עד וסגי בקליפה כו' נ"ב בסי' י' הביא הטור וז"ל הא דכתב הרשב"א ז"ל דאין בית השחיטה רותח גמור הוי נראה דהרי"ף לא ס"ל הכי מדאיצטריך הכא להאי טעמא

דף צ"א ע"ג כתב מרן ז"ל וכן פסק הרמב"ם בפ' י"ג מהלכות תרומות וכו' עד ונ"ל דאפילו להרמב"ם אין ללמוד מתרומות וכו' נ"ב מהרא"ש ז"ל השיג עליו דהרמב"ם ז"ל כתב בפ' ט"ז גבי יין וע"ש ואין משם ראיה דהרמב"ם ז"ל ל' הגמרא נקט ויפרש פי' כפי' הרא"ש ז"ל וכ"כ הב"י בה' יין נסך ע"ש

דף ק ע"ג ומ"ש ר' או שאוכלם כלום אדם א' וכו' זה לא מצאתי וכו' נ"ב עיין בב"י ז"ל סי' ק"ט מ"ש בשם סמ"ג

שם דף ק"ב ע"א כתב מרן אבל אם היה חביות של ב' בני אדם וכו' עד דומיא דב' שבילין נ"ב וכן פסק הש"ך אבל אין נראה כן דכל שבא ואמר ב' קדירות היו של היתר ולפניהם ב' חתיכות א' של היתר ואי של איסור ונפלו אלו לתוך אלו ה"ז כמי ששאל על ב' בבת אחת והכי משמע במס' נדה פ' האשה וכ"כ הרמב"ם פ' י"ט מה' טומאה אוכלין ודו"ק:

דף ק"ו ע"ג כתב מרן ז"ל באמצע לשונו וכתב עוד סמ"ג ר"ח תפס שעתו כריב"ל כו' עד אבל גבינות של עובדי כוכבים וכו' נ"ב כ"כ הר"ן פ' השולח ועיין בתשו' הרא"ש ז"ל כלל ב' גבי סדין בציצית:

דף ק"ח ע"ד כתב מרן ז"ל כתב בא"ח עופות טמאים מותר לגדלן וכו' עד במציל מידן מותר נ"ב כתב פ"ח דה"ה אם שלח דורון לישראל מותר לקבלן דהוי כמציל מידו ועיין בסי' קמ"ח גבי עובד כובבים ששלח דורון לישראל:

דף ק"י ע"א כתב הטור ז"ל החשוד לאכול דברים אסורים וכו' נ"ב אם לתיאבון חייב אלפני עור וכו' כמ"ש הב"י בסי' ב':

שם ע"ב כתב מרן ז"ל התם כדקתני רוצה בתקנת בתה נ"ב עיין בהרמב"ם פי"א מה' מעשר:

דף קי"ט ע"ג כ' מרן באמצע לשונו אבל אם קבל עליו שלא לעבוד ע"ז וז' מצות בני נח אינו עושה י"נ נ"ב צ"ע דהוא כ' איפכא לקמן דף ק"ך ע"א באמצע לשונו כתב הרשב"א כבר ביארנו שגר תושב וכו' עד וחכ"א כל שקיבל עליו ז' מצות וכו' ההיא לא לענין יין נסך וכו' דף קכ"ז ע"ב נ"ב דיני חשוד עיין במהריק"ו שרש נ"ג:

שם ע"ד כתב מרן ז"ל בסוף לשונו וק"ל דבפ' האומר אמרינן מקוה כו' עד עד א' נאמן באיסורין נ"ב לק"מ דהתם הוי משום דיכול להתברר ועיין בהרא"ש ז"ל פרק הניזקין:

דף קכ"ח כתב הטור ומותר ליחד אצלן וכו' נ"ב והרשב"א כתב אצלנו ודברי הטור צ"ע דכיון שאינו מקפיד על מגע עובד כוכבים ורש"י ז"ל שכתב ולמגע עובד כוכבים דאתי מעלמא לא חיישינן דכיון דאין לו הנאה אינו מניחו היינו משום דס"ל דמקפיד הוא על מגע עובד כוכבים ואע"ג דאינו שלו מ"מ כיון דאין לו הנאה אינו מניחו:

דף ק"ל ע"ג כתב מרן ז"ל כתב הרשב"א לא התירו וכו' עד השתא מידכר לחמרא ואתי וכו' נ"ב לק"מ דהלא לא התירו מחמת טענה זאת אלא כשיצא הישראל בהול כגון ששמע קול תפלה ומ"ה א"ש דנקט הכי ולא נקט דהלך להתפלל משא"כ השתא מדעתו בלא שום טירדא לא שייך לומר עתה יזכור:

דף קל"א ע"א כתב מרן ז"ל באמצע לשונו ויש לתמוה עמ"ש שאם יש ישראל א' חשיד וכו' עד רוב גנבי ישראל נינהו נ"ב התם הוו גנבים ישמעאלים נמי:

דף קנ"ה ע"ג כתב מרן ז"ל באמצע לשונו וא"ת מ"מ אסור לעשות כן וכו' עד אפי' בסאה אחרונה נ"ב התם ה"ט משום שמשך ואפי' לא משך אינו יכול לחזור משום דמן הדין מעות קונות ואיכא מי שפרע:

דף קל"ו ע"ב כתב מרן באמצע לשונו ומדקאמר הואיל ולא נתייחד וכו' דייק הרשב"א שאם נתייחד שיעבודו אסור וכו' נ"ב ה"ט משום דסברי דעובד כוכבים קונה בין במשיכה בין בכסף:

שם כתב הטור אם לא הקדים לו דינר מותר נ"ב עיין בטא"ח בה' פסח סי' ח"ן:

שם כתב מרן ז"ל ומ"ש ר' ואינו נראה וכו' אין ספק שלא ראה דברי הרשב"א וכו' עד מנתן לה טלה באתננה וכו' נ"ב ל"ד דהכא כיון דהיין בעין מיד נקנה לו מה שא"כ באתנן. סמוך ונראה כתב אבל לעיל בדין ישראל המוכר יינו לעובד כוכבים נראה דאין העובד כוכבים קונה בדמים וצ"ל דס"ל דאע"פ דאין העובד כוכבים קונה בדמים ישראל מעובד כוכבים קונה בדמים:

שם ע"ד כתב מרן וז"ל כתב הרשב"א וכו' דאין העובדי כוכבים בקיאים וכו' עד אפי' בהמתן ואביא לך וכו' נ"ב וכן משמע בתוספות דף ס"ב ע"ב ד"ה שכרו לסתם יין לכתחלה ודאי אסור ועיין תשובת הרשב"א והביאה הב"י ז"ל בסי' שאחר זה שאסור לישראל להיות תורגמן בסתם משום. דרוצה בקיומו:

דף קמ"ז ע"ב כתב מרן ז"ל ומ"ש הרמב"ם ז"ל דע"א הנמצאים מושלכים וכו' עד ואין כאן מקום להאריך נ"ב