מחנה אפרים - ב רצא

בא"ה סימן מ"ג: שם דק ו' מרן כ"מ ואפשר דה"ט שכל שלא וכו' מורה ואמר כיון שאנו וכו' נ"ב אינו נראה כן מדברי ר'

פי"א דין ז' אבל החשוד על דבר אינו נאמן על שלו כו' נ"ב נ"ל מההיא דסנהדרין החשוד על העריות נאמן בעדות אשה לעיולה אבל לא לאפוקה וע' במ"ש ה"ה בהלכות גירושין פרק ו' דין ז'

פי"ב דין ד' מרן כ"מ כתב הטור וכו' ומשמע דכשהחזיר וכו' וצריכים תשובה נ"ב עיין בהלכות תשובה בדבריו: פט"ו דין א' לפיכך בני העיר נ"ב אבל אחד מקרובי בעלי העיר יכול להעיד ול"ד לההיא דקרובי הערב דאינם יכולים להעיד ללוה דהתם על פי עדותם מתחייב הערב אבל הכא אינו מעיד לקרובו כלל אלא ממילא מטיא להו הנאה כך למדתי מפי' בפ' ז"ב גבי אשת חורגו יע"ש דף כ"ח

הלכות ממרים

פרק ו דין י"א הממזר חייב בכבוד אביו נ"ב כך מוכח מהסוגיא שם דקאמר כבוד שמים עדיף ומפרשי לה בשלא עשה תשובה אלמא דאפ"ה חייב בכבודו דלא חילק הכתוב במצות כיבוד בין צדיק לרשע והא דקאמר בהניח להם אביהם פרה דמחזירין מפני כבוד אביהם ואי בשלא עשה תשובה הא לאו עושה מעשה עמך התם ליכא למיחייבינהו משום כבוד אלא משום בזיון וכמ"ש התוס' בפרק הכותב דף פ"ו ד"ה פב"ח מצוה דהוי מ"ע שמתן שכרה בצדה: הלכות אבל

פרק א דין א' כתב הבעל"מ ד"ה שהוא יום המיתה ואפי' נתרץ לקושיא זאת מה שתי' הר"ן ז"ל בשב ואל תעשה נ"ב לא הבנתי זה דתשמיש המטה קום עשה הוי ודוק בהר"ן ע"ב: א"ה אחר שנתפס כל מש"ל נמצאו חידושים אלו

פ"ד מהלכות ע"ז דין ט"ו כתב הנ"מ שכן כתב בהלכות בכורים פ"ו משמע דבגבולין ממון גבוה נ"ב עיין מ"ש שם הבכ"מ: שם פ"ז דין ה' אי נמי יש לומר דתרתי בעינן משיכה ונתינת המעות נ"ב תרתי בעינן דכל דלא משך לא מיחזי כע"ז ביד ישראל ואי משך ולא נתן מעות ג"כ לא מיחזי כע"ז ביד ישראל וכן מפורש בגמרא בפ' בתרא

הלכות שבת

רפ"ק ב דין י' כ"מ כגון כוחל שהוא אסור מפני שהוא ככותב נ"ב כ"כ בפכ"ג ונ"ל דהתם איירי בבריא דליכא למיחש לשחיקת סמנין וכל היכא דליכא למיחש לאיסורא דאורייתא התירו שבות וראיה מצפורן שפירש' רובא ומפיס מורסא דכל אלו התירו משום צערא שם דין י"ד ה"ה משמע דלכל צרכיו מחללין ואע"פ שאין במניעת הדבר שעושין לו סכנה נ"ב אין נראה לי כן דאברייתא דאם היתה צריכה לנר מדליקין לה פריך בגמ' פשיטא כלומר והא הוי פיקוח נפש ואם כדבריו לימא דחידושא אשמועינן דמדליקין לה אע"פ שאין במניעת אותו דבר סכנה

שם דין ך' ל"מ כתבו התוס' ויש לתמוה וכו' ולא נשאר בהם עוד אלא א' נ"ב גירסת התוס' בספרים שלנו כן הוא ולא נשאר בהם עד א' כלומר אפי' א': שם ולשון ה"ה שכתב בענין זה הכל מבואר נ"ב ומ"ש ה"ה וא"ת פשיטא דהרי זה כתשע חניות דספיקו אסור מדין קבוע לק"מ דבעלי חיים דניידי אמרינן כל דפריש מרובא פריש וכ"כ רש"י ביומא ובהכי א"ש מ"ש הר"ן ז"ל ביומא גבי שמעתין ז"ל דאע"ג דמדינא כיון דניידי הוה לן למימר כל דפריש מרובא פריש הכא משום פיקוח נפש וכו' יע"ש: שם פ"ו דין ך' כ"מ מהצד היותר קרוב לבית ישראל דכיון שזו אינו אלא חששא נ"ב ול"נ דה"ט משום דהוי איסורא דרבנן דמיחזי כשליחותו ולא שליחות ממש

שם דין כ"ג ה"ה והרמב"ן ז"ל וכו' אפי' בשוגג המתנה נ"ב זה א"נ דכל שנעשה בשוגג לא שייך לומר כדי שלא יהנה ממלאכת שבת ודוק בפרש"י ז"ל בשמעתין: פ"י דין כ"ג ל"מ ואי מתני' ביש לו כונה וכו' זה א"א וכו' אינו אלא בשאין לו כונה נ"ב כונת הרמב"ן הכי הוא דכמו שמי שישב בבית ונמצא שהיה שם צבי אינו חייב לקום דכשצד אותו לא היה בו מחשבה ועתה כבר נצוד ועומד והמלאכה ומחשבה אינם באים בבת אחת ובעינן מלאכת מחשבת ה"נ כשהשני ישב בשעת ישיבה ליכא שום מלאכה דנצוד ועומד וכשהלך הראשון אינו עושה שום מלאכה אות' שעה כדי לחייבו דהחיוב הוא על שעת ישיבה ובאותה שעה לא עשה שום מלאכה

הלכות שביתת עשור פ"ב דין ך' ל"מ כתב ה"ה ק' כו' דהוי איסור תורה ומ"מ בעי צירוף כו' נ"ב דברים אלו צ"ע

הלכות יום טוב פ"ב דין א' ל"מ כתב ה"ה ק' דאפילו לדעת יש אוסרין איך אסור לחולה שיש בו סכנה נ"ב מיירי שיש אחרים ג"כ ואינו יכול לשוחטו דשבת דחוייה היא: שם בל"מ דין י"ד ובלבד שיהיה לה פותחת וכו' ועוד אפי' חוץ לתחום וכו' דומיא דחיה שקננה בפרדס נ"ב לק"מ ודו"ק

הלכות חמץ פ"ד דין ה' ל"מ ישראל שהרהין חמצו וא"ת לר' כשהקשו לימא לוקמא בשלא הרהינו והגיע כו' נ"ב מי לא הרהינו במאי קנאו ולא הבנתים

הלכות אישות פ"ב דין ך' ל"מ אלא שקשה טובא לזה מה שכתב ה"ה ז"ל דכן נראה מן ההלכות דבהלכות אמרו דבחליצה וכו' נ"ב אשתמיט מיניה דברי הרמב"ן ז"ל במלחמות שם יע"ש כדברי ה"ה ז"ל: פ"ד דין א' אבל האיש שאנסוהו ל"מ מהדורא ב' ועוד ק' על רבינו למה חילק בין קרבן וגיסי נשים למכירה נ"ב לק"מ דמן הדין לא בעינן שיאמר רוצה אני מכיון דהוא עושה הדבר מעשיו מוכיחין והוי כאלו אמר רוצה אני ובגיטין דבעינן רוצה אני הרי טעם דשמא מסר מודעא וה"ק בגמרא בפי' אבל בקרבנות דלא עביד שום מעשה צריך שיאמר רוצה אני: שם דין ז' ואם היתה מבת עשר שנים וכו' ל"מ שם ואין לומר וכו' אלא הכונה וכו' דחזקה דהיא יודעת לשמור וכו' דא"כ גם במכירה נ"ב לק"מ דלענין קדושין דבעי' שיודעת לשמור כל שהיא בת עשר סתמא יודעת היא לשמור אבל שיהיה יודעת במקח וממכר מסתמא לא אמרינן הכי

פ"ה דין ה' וישראל שקדש במ"ע ל"מ מ"ב נ"ל וכו' אע"פ שיש לחלק וכו' מ"מ כל כמה דלא מיפקר וכו' נ"ב ק"ק הא דאמרינן בפרק אלו עוברין גבי חלה הואיל ובעי מתשיל עליה ממוני' הוא ועובר עליה

פ"ז דין ג' ה"ה ז"ל ואם איני כדאי וכו' שהרי מצינו שיש קפידא באומר ע"מ שאני עני וכו' נ"ב ל"ד דודאי כל שהתנה ע"מ שאני עני אף על פי שאין קפידא בדבר מ"מ כל שהתנה צריך לקיים תנאו מידי דהוי ע"מ שאין עליך מומין ושום נדר דהוי אפי' מום ונדר שאין בהם קפידא אבל באו' ע"מ שיש לי בית במקום פ' כיון שאין קפידא בדבר אמרינן דאינו נכנס בכלל התנאי ושיהא דוקא במקום פ': שם דין כ"ג המקדש ע"ת וחזר מרן כ"מ בפ"ח כתב הר"ן וכו' אבל זו שמשעה א' לא היתה מקפדת וכו' שלא להנאתה התנית נ"ב לא הבנתי דאם שלא להנאתה התנית א"כ יכול הוא לבטל התנאי וכ"נ מהירושלמי גבי על מנת שביתי רחוק מן המרחץ ונמצא קרוב דיכולה לומר בעית מטרפסא אזלא וכו' אלא נ"ל דכיון דהוא התנה להנאתה והיא היתה צריכה להתנות לא מצית היא למחול התנאי דלא אמרו למחול התנאי אלא במי שהוא בעל התנאי: פי"א דין ד' אבל החרשת והשוטה ל"מ מ"ב וק' דבפרק אלו נערות וכו' וצ"ע נ"ב עיין במלחמת השם שם

הלכות גיטין

פ"ט דין מ' עושה שליח אחר בתוך ל' יום נ"ב מתוך סוגיא דשמעתין נראה דאינו יכול לעשות שליח בתוך הל':