מחנה אפרים - ב רפט

המשכון: שם דין ה' וכן המראה דינר אם בשכר הראהו נ"ב בתוס' דפרקין משמע כדברי רבינו ע"כ: פי"א דין ד' ואם לא א"ל כ' ה"ה והטעם שכל שלא אמר שכרן עליו נ"ב כפי' רש"י ז"ל וכ"נ מהרי"ף ובר"פ האומנין קאמר אי דאמר שכרכם עלי וכו' לא באומר שכרכם על ב"ה ואמאי לא משני לא סתמא

הלכות שאלה פרק ב' דין י"א ה"ז נכנס תחתיה נ"ב היינו משום דסתמא נתרצית שישתמש בה בעלה והיא מתחייבת לשלם כיון דאיכא פסידא לדידה וכשלא הודיעתו היא הפסידה אנפשה ועיין בתוס' שם: שם כתב ה"ה ז"ל ס' הרב ז"ל היא נכונה דודאי כיון שהוא כלוקח נ"ב ולע"ד נראה דכל כה"ג שאין לאשה אלא פירות בלבד אין לבעל זכות בהם ועיין בה' אישות: פ"ג דין ד' כתב הבל"מ והר' הנמקי דחה ס' זו מההיא דב' עבדים נ"ב לא הבנתי זה דהתם שאני דבעיקר השבוע' אינו יכול לישבע ודו"ק: פ"ה דין א' כתב הבל"מ ז"ל ואיכא לאקשויי דמאי מקשה דמציל עצמו ותי' נ"י וכו' נ"ב ר' סבירא ליה דאפי' נתנו לשמור ה"ז פטור מטעם דהוי ממון שאין לו תובעין ולא קרינן ביה לשמור כמ"ש ה"ה ז"ל מ"ה אם אכלו חייב דהגבאי שואל ממנו שרוצה לקיים המצוה: שם דין ז' והוא שיטעון דבר שהוא אמוד כתב ה"ה ז"ל ממה שנתבאר וכו' שמי שלקח כיס וכו' נ"ב נראה מדבריו דכמו שעשו תקנה במזיק ה"נ עשו בשומא משום דפושע מזיק היא דלפי הטעם שאמרו דהכא ה"ט משום דאית ליה דררא דממונא ק' א"כ אמאי איצטריכו בההיא דבטש בכספתא דחבריה לטעמא משום דעשו תקנה במזיק תיפוק ליה מהאי טעמא: שם כתב ה"ה על הראב"ד וכו' וז"ק על דברי ר' שלפי דבריו היה לו למזיק נ"ב נראה לי לתרץ דהכא כיון דברי בחיובא הוא אלא שבא לפטור עצמו מטעם טענו חטים והודה בשעודים אי הוה טעין ברי לא כי אלא שעורים היה פטור כיון דטעין ברי שאינו חייב לו חטים משא"כ בטוען איני יודע אם חטים היו נמצא דהוו ברי בחיובא וספק בחזרה ול"ד לשוורים דהוי ספק בחיובא שאין התם משתלם אלא מגופו וליכא חיובא גבי מזיק: פ"ו דין ה' טוען שנגנב נראה מדברי ר' שאם טענו יודע אני שפשעת בה וזה אומר לא פשעתי שנשבע שבועת התורה אבל מדברי ה"ה בפ"ב מהלכות שכירות אין נראה כן: פ"ז דין י"א כתב ה"ה שאינו יכול להכריחו לקבלו ממנו תוך הזמן נ"ב נ"ל דה"ד בש"ח אבל לא בש"ש וה"ט דש"ח כל ששמר כדרך השומרים ה"ז נפטר אבל בש"ש דצריך שישב שם לשמור כמ"ש שם המפרשים גבי ש"ש ה"ז כפועל וכ"כ ת"ר שכל השומרים בשכר דמו לפועלים וקי"ל פועל חוזר בחצי היום

הלכות מלוה

פרק דין ד' עבר בעל חוב ונכנס נ"ב ר' כתב בהדיא בה' גזלה דהוי גזלן ונלע"ד לישב דבריו דאבד או נשרף דקאמר היינו שלא באונס ומ"ה מתחייב אדמיו משום דהוי ש"ש דהרי קנאו למשכון כדמוכח בתמורה ואין חיובו של ש"ש אלא בשעה שנאבדה כדמוכח ההוא דהיתה לו פרה שאולה

שם כתב ה"ה ז"ל וכבר נתבאר פ"ג מה' גנבה שאין אדם לוקה ומשלם בבת אחת נ"ב ונ"ל איפכא דעל הלאו אינו עובר אלא עד שנשלף אבל משעת תפיסה נתחייב באונסין ודו"ק: פ"ד דין ג' ומוציאין אותה מן המלוה נ"ב מדברי ר' נראה דיורדין לנכסיו וכ"נ בר"פ הגוזל ומאכיל ובתמורה בפלוגתא דאביי ורבא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד יע"ש דלא כהריטב"א ז"ל בפ"ק דקידושין שכתב דרבית אינו גזל וקנאו המלוה ואם קידש בו את האשה מקודשת וכ"כ בפ' א"נ גבי יהיב ליה גלימא ודלא כהריטב"א שכתב בפ"ק דקידושין אההיא דמקשה תלמודא רבית מעליא ופרש"י ז"ל ואמאי קרי ליה הערמת רבית משמע דלא קש' ליה אלא אלשון אבל מקודשת מיהא הויא ולדידי נראה לדקדק איפכא משום דס"ל דאפי' לא יהא אלא אבק רבית אינה מקודשת דכיון דאינו יכול להוציא בדין מיד' לאו מידי קא יהיב לה כדמשמע בפרק מרובה גבי אתנן אסרה תורה יע"ש: שם דין י"א בד"א כשהוסיפו עליו על חמישיתו כתב ה"ה וכו' יוצא במקום אחר כמתחלה נ"ב אפי' אינו יוצא כמתחלה כל שיוצא במקום אחר שם מטבע עליו ונותנו לו והוי כמטבע שהוזל וכ"כ התוס' שם ע"כ: שם וה"ה למלוה על המטבע ופחתו ממנו נ"ב מדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות אישות נראה דמלוה על המטבע ר"ל שפיר' לו מטבע ידוע ובזה אם פחתו ממנו יותר על חמישיתו מנכה לו מינה נשמע דכל שלא פי' מטבע ידוע אע"פ שפחתו ממטבע הראשון כיון ששניהם שוין כאחד נותן לו כי השתא וההיא דכתב הרמב"ם פי"ז איירי כששוה יותר ולפ"ז אין מקום למ"ש הר"ן שם דאם שוה יותר מה מועיל השעבוד: שם דין י"ג י"ל שאין הוראה זו נכונה כתב ה"ה ז"ל זה הלשון מורה וכו' נ"ב צ"ע דלמ"ד בטלו ולא בטלו עדיין לא נגמר הלאו דלא תקח נשך ואפי' לסברת ר' דפסק כמ"ד קיימו ולא קיימו מ"מ ס"ל דעדיין לא עבר הלאו כמבואר בה' שחיטה גבי שילוח הקן ומדברי התו' בפרק הגוזל בתרא נראה דכל שלא נתן בתורת רבית אלא בתורת מתנה לא עבר אלאו ומש"ה כתוב בהג"א דת"ח מותר כל שהתנ' ליתן בתורת מתנה והשתא א"ש דלא אסרה תורה אלא כשנותנו בתורת רבית ומכל מ"ש יש תשובה לדברי הריב"ש שכ' דגבי רבית אין יורדין לנכסיו דליכא אלא עשה לבד דוחי אחיך וזה אינו כמ"ש: פ"ו דין ב' לפי שלא התנה שילוהו וידור בחצירו נ"ב כלומר ואפילו בחצר דעביד לשכר וכ"נ מדברי הראב"ד

שם דין ד' כתב ה"ה ז"ל ולא ראיתי לאחד מהמפרשים ז"ל מסכים עמו נ"ב התוס' סברי כסברת הראב"ד אבל לע"ד נר' עיקר כדברי ר' דהסוגיא דערכין מוכח דצד אחד ברבית הוי מן התורה ודו"ק שם שם דין ז' הורו רבותי וכו' ע"מ שיאכל פירותיה נ"ב קשה דמדבריו משמע דאע"ג דקצץ לא שיאכל פירות בשכר ההלואה דשרי ואלו בגמרא משמע דמאן דשרי במשכנתא ה"ט משום דלא קצץ ונראה מכאן דצד א' ברבית מותר מן התורה וכ"פ רש"י ז"ל דאפשר שלא יעשו הכרמים ול"ד למוכר באסמכתא: שם והקנהו גוף זה לפירותיו נ"ב קשה א"כ אמאי איצטריך שיגביהם המלוה לקנותם כמ"ש בפ"ז

פ"ז דין ג' ה"ז צריך לקנות מידו על כך נ"ב ה"ד כשאמר להסתלק לכשיביא לו אבל אם א"ל נסתלקתי מעכשיו דיו דלשון סילוק מהני אפי' היכא דגופו קני כדמוכח פ"ד מה' זכיה ועיין מ"ש בה' עבדי' פ"ח וכ"נ מחידושי הר"ן פ' השולח והרא"ה כתב דאם החזיר השואל תוך ימי שאלתו דפטור מאונסין

שם דין י"ב כתב ה"ה ז"ל וכתב הרשב"א ז"ל כו' דהא יכול לחזור בו נ"ב כלומר דפועל יכול לחזור בחצי היום ולעד"נ דשאני הכא ששכרו לימים וכל יומא ויומא הוי שכירות בפני עצמו ונמצא דעדיין לא חל השכירות אבל אם שכרו לכל ימות הקיץ בסך מה חל השכירות מעכשיו ולא הוי מלוה ואף על גב דפועל חוזר בו בחצי היום מיהו כל שלא חזר גופו קנוי

פ"ח דין א' וכן אם מכר לו מטלטלין כתב ה"ה ז"ל אבל הרשב"א ז"ל וכו' קצוב עכשיו נ"ב וכן נ"ל דעת רבינו מדכתב בראש הפרק אסור להרבות על המכר כיצד מכר לו קרקע או מטלטלין וכו' שזה דומה כמו שנותן לו עשרים בשביל שנותן לו מאה כדי להשתמש עד זמן פ' משמע דבסתמא שרי וע"כ צ"ל דאיירי בשאין לו שער ידוע: שם דין ה' קודם שיגמר וכו' נ"ב נראה דה"ד שהפירות באו לעולם הוא דאסור אבל אם לא באו עדיין לעולם שרי שאפשר שילקה ונמצא שאינו קרוב לשכר: שם נ"ב אף על גב דכל שהוא סמדר יכול להקנותו כמ"ש רש"י ז"ל בפ' הרבית גבי פירות דקל מיהו כיון שהמוכר צריך לעבוד את השדה מיחזי כי אגר נטר מה שאין כן בזמורות שא"צ שום עבוד' אלא כיון שאם לא החזיק בקרקע עדיין לא קנה נמצאו המעות הלואה והוי אגר נטר ממש וכן נראה מדברי ה"ה סוף פרק ט' ולפ"ז נ"ל דאם עבר ולקח פירות סמדר המקח קיים כיון דאין כאן אלא