מחנה אפרים - ב רפו

דכיון דהשליח כיון לקנות לעצמו לא קנאם המשלח דאמרינן מי הודיעו למוכר אבל מדברי אלו המורים דאיצטריך לפזקפן עליו במלוה מקודם ולא סגי בשיאמר לעצמי כיוונתי לקנות נראה דטעמייהו דכשזקפן עליו במלוה מעיקרא ה"ז נעשה גזלן על המעות ואח"כ קנאם בשינוי אבל אם לא זקפן עליו במלוה מעיקרא אע"פ שכיון לזכות לעצמו אין לחייבו משום גזלן כיון שאין שולח יד בפקדון לתשמיש המחסרו שהרי אדעתא דהכי נתנו ליה הבעלים

פי"א דין ב' שזו אסמכתא היא נ"ב ומ"מ אם תפס לא מפקינן מיניה דלא הוי אלא גזל דרבנן וראיה מההיא דמשחק בקוביא וכ"נ מדברי הרמב"ם והרי"ף ורש"י בההיא דפ' א"נ גבי הלוהו על שדהו וא"ל אם לא אחזיר לך עד ג' שנים דהא דמפקינן מיניה משום דהוי איסורא והתוס' כתבו דמשחק בקוביא דלא הוי אלא גזל דרבנן משום דבעיניו לא חשיב ליה איסורא כיון דמדעתיה קא יהיב אבל זה אינו לפי מ"ש הרמב"ם ז"ל דאינם פסולים אם לא שהתרו בהם תחילה והודיעו להם איסורא ודוק ועיין ב"י בה' שבת: שם דין ג' אבל אם התנה וא"ל אם תלך עמי וכו' או אמכרנו לך וכו' נ"ב משמע משום דאמר בלשון דאי וז"א דלשון אמכרנו להבא משמע ואפי' אם קנו מידו לא מהני והויא קנין דברים ועוד ק' דהא קי"ל דהאומר לפועל עשה עמי מלאכה ואתן לך טלה זה אע"ג דקי"ל דשכירות פועל בדיבור לבד קנה אפ"ה מצי לחזור ולומר לו לא אתן לך הטלה אלא שיוייו כמ"ש הרא"ש והר"ן ז"ל בפ"ב דע"ז. איברא דאני דקדקתי מפרש"י דחייב ליתן הטלה. גבי פועל והכא נמי מן הדין היה חייב ליתן לו הבית אם לא אמר בלשון דאי כיון דבשכר פעולתו הוא נותן

שם דין ט' כחב ה"ה ז"ל כתב הרשב"א דכל היכא דאין המכר קיים והוה לי' כאותה שנתבארה למטה וכו' נ"ב ל"ד דהתם אין מקח כלל אלא המעות הוו הלואה ונמצא דבשכר הלואתו קא אכיל אבל הכא אדעתא דמקח נחית ועיין מ"ש פי"ו מה' אלו: שם דין ח"י ואחר שחייב עצמו קונין מבטל חובו נ"ב נר' דאפי' בלא קנין כל שא"ל הרי החוב זה מחול לך מעכשיו ע"מ שתעשה לי כך וכך: פי"ב דין ד' אבל המונה אותו וכו' כ' ה"ה ז"ל ואפשר שדעת המחבר כדעת קצת הראשונים וכו' נ"ב נראה דכל שנתרצה המקח קיים למפרע וראיה מההיא דקידושין גבי מומין דקאמר נכנסה לחופה חזקה אין שותה בכוס אלא א"כ בודקו וראה ונתפייס וחלו קדושין למפרע ועיין הרא"ש ז"ל מ"ש בשם ה"ר יונה ז"ל ודע דהא דאמרינן דביטול מקח אינו יכול לתבוע אונאתו היינו היכא שהמקח קיים אבל אם כבר אכלו צריך להחזיר כל מה שנתאנה וכן מוכח מדברי ר' פי"ג דין י"ז בשכירות כלים: שם דין י"ב ואם היה אפשר להוציאה על ידי הדחק וכו' נ"ב דכל היכא דלא נפיק ע"י הדחק ה"ז מקח טעות והכי משמע בקידושין פ"ק גבי נמצא דינר רע ה"ז מקודשת ויחליף והכי אמר בשמעתין דינר כיון דלא סגי ליה לא מחיל ורבא לא פליג אאביי בהא אלא דמוקי מתני' בדסגי ולפי זה יש תימה על הטור שפירש דמתני' איירי בדסגי ופסק כאביי והא אביי מוקי מתני' בדלא סגי ועיין מהרש"ך בח"ב

שם כתב ה"ה ז"ל אבל מלשון המחבר וכו' ביכול להוציאה נ"ב ע"כ הצ"ל מדקאמר ונותנה למ"ש ואינו חושש שאינו אלא נפש רעה וכן פרש"י: פי"ג דין א' המחליף כלים בכלים וכו' נ"ב כתב רדב"ז ז"ל סי' רס"ט דאפי' בנמצא בו מום אין לו טענה ואנ"ל כן דאי איירי בשראה המום הא ודאי פשיטא דראה ונתפייס ואי לא ידע ביה מעיקרא פשיטא דמצי טעין: שם בהשגת הראב"ד ז"ל ואם לא קנה אונאה היכן היא נ"ב לא ידעתי מק"ל דנהי דלא קנה בתורת חליפין מ"מ ר' איירי בשהחזיקו כל אחד בשלו דאז ודאי קנה: שם כתב ה"ה ז"ל ומתוך דבריו אתה למד דבכלים אפי' מקפיד נ"ב צ"ל שהרי כ' רבינו שזה רוצה במחט יותר מן השריין ואי בששמו אותם ליכא למימר הכי: שם דין ב' וה"ה ללוקח פירות אכסרה נ"ב נראה מדברי רבינו דוקא לוקח מחזיר אונאה אבל לא מוכר שכבר נתרצה לוקח וכ"נ מפרש"י: שם דין ג' ע"מ שאין לך עלי אונאה נ"ב משום דהוי מתנה עמש"ב מכיון דלא ידע דמחיל וכפרש"י וכ"כ הנ"י וכו מוכח פרק הכותב איברא במה שפירש דהוי כאלו אמר ע"מ שתמחול לי האונאה נראה לי דבה"ג לא הוי מעמש"ב והתוס' בפ' אע"פ פי' דהוי כאלו אמר ע"מ שאין לך עלי דין אונאה אב' ע"מ שתמחול שרי ונראה לי בהתנה על מנת שכשתדע שיש בן אונאה שתמחול לי לכ"ע תנאו קים: שם דין י"ח נ"ל שהקבלן יש לו אונא' נ"ב אף על גב דקבלנות לא חשיב מכר נראה דטעמו של רבינו דממכר לאו דוקא ואביי לא פשיט ליה האי אלא בשכירות הוא דקא פשיט ליה דאפי' תימא ממכר דוקא שכירות נמי ממכר הוי

פט"ו דין א' אבל בחשבון חוזר נ"ב נראה דאפי' באגוז שאינו מקפיד עליו וכמ"ש בפ"ה מה' אישות דין ח' אעפ"כ חייב להחזיר: שם כתב ה"ה ז"ל וסובר הראב"ד וכו' ומ"מ אין קדושין דומין למקח כו' נ"ב ל"ד דהתם המעות באים לקנות והוי קני' בטעות והכא נמי אם נתן מעות ולא משך ונמצאו הדעות חסרים לא קנה: שם דין ג' אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום נ"ב צ"ע בנמצא מין אחר כיון דשניהם יכולים לחזור כי נשתמש נמי דמוכח דנתפייס עדין יכול לחזור כיון דהמוכר יכול לחזור שם כתב ה"ה יצא לו וכו' חזקה אין אדם שותה בכוס נ"ב צ"ע דהתם משמע דה"ד בששהה כמה ימים אחר שבא עליה ונראה דהתם שאני משום דבא להוציא

פט"ז דין ח' כתב ה"ה פשוט בא"נ שאם המקח בטל וכו' נ"ב' התם ה"ט משום רבית אבל הכא ליכא משום רבית ודמי ללוקח קרקע גזיל ולא הכיר בה אלא הכא ה"ט משום גזל וכ"כ הסמ"ע: שם דין י' ולא היה יודע שזה אינו אוכל נ"ב ק"ק כי ידע נמי נימא ליה מידע הוי ידעת כיון דלא הוי ספסירא והכי אמרו בגמרא: שם דין י"א מפני שהיה על הלוקח לבדוק נ"ב עיין בהרא"ש מ"ש בשם הראב"ד

פי"ז דין ב' ונמצא לבנה נ"ב צ"ע אי איירי בשידע המוכר מעיקרא ואפ"ה יכול לחזור א"ד איירי היכא דלא ידע ומדברי רשב"ם בשמעתין נראה דה"ד בדלא ידע וה"ה בפ"ז דין י"ז מה' אישות כתב דלשון נמצא הכי משמע: פ"כ דין ד' כתב מרן כ"מ ועי"ל עליו שכ' שלדעת רבינו ע"א המסיימו וכו' ואין שום גילוי וכו' נ"ב ע"כ הצ"ל דאל"כ למאי מהני עדותו אם לחייב לחברו שבועה דאורייתא בלאו הכי נשבע שבועת המשנה ועב"י סי' ע"ה

פכ"א דין ב' אע"פ שאין מדת וכו' ולא מנין הקנקנים כו' נ"ב ואע"פ שבאומד דעתו היה לכך וכך קנקנים מ"מ כיון שלא הזכיר לו כך וכך קנקנים אני מוכר לך לא מצי טעין משום דבר שבמנין זולת אם יש בו אונאה דאז מצי טעין סבור הייתי באומד דעתי שהיו כך וכך ומ"ה הסכים הטור כאן לסברת ר' אע"פ שבמכור לי באלו חולק עליו וס"ל דאין בו אונאה דלא מצי טעין כך וכך היה באומד דעתי שאין אדם יכול לידע מה שיש בחפצו של חברו וקיטרא דחייתא קביל עליה כמ"ש הריטב"א בחי': שם אע"פ שנמצא חסר או יתר על האומד וכו' נ"ב ולא מיקרי מקח טעות דעבידי אינשי דטעו בכך וכפרש"י ז"ל בשכרו לזרוע לו קרקע: שם כתב מרן הכ"מ אך ק"ל דקנה אפי' יהי' יהיה יותר על דמיו מותר נ"ב כן הוא עד שימצא שיעור אונאה. ובצד האחר כתוב אין אונאה אלא במוכר חפץ ידוע כמ"ש הרא"ש בתשו' במכירת הגבינה וה"ט משום דבמזלא תלייא מילתא והכא נמי במזגא תלייא שאין כל החלב עדין בעולם

פכ"ג דין ה' ובסוף תחזור לבעלים נ"ב ובממון לא אמרי' כיון דפסקא פסקא כדמוכח בהר"ן פ"ד דנדרים: פכ"ד דין י"ג כ' מרן כ"מ וא"ת מ"נ אי הוו כדבר שלא בא לעולם וכו' נ"ב לק"מ דכיון דאמר לו קרקע ודקלים אין משמעותו שיהיו הדקלים כקרקע ולפיכך חל קנין אקרקע כל שזה רוצה ליתן לו ב' דקלים

פכ"ז דין ז' פרה מעוברת וכו' נ"ב נ"ל דהיינו שאין הפרה לפניהם ולפיכך אם לא אמר פרה מעוברת אז הוי ה כמו שנתבאר פ"ך שאם ילדה קודם הקני' הרי היא של מוכר שלא