מחנה אפרים - ב רפה

ז"ל קצת המפרשים וכו' נ"ב ויש סעד לדברי המפ' דבאין דעת אחרת מקנה אותו לא סגי כל דהו אבל כשיש דעת אחרת אה"נ דבנטילה סגי ואינם חולקים המפרש' ע"כ: שם דין כ' כה"ה ז"ל ודע שהמפר' נחלקו חזקה במקום שכותבין את השטר וכו' נ"ב טעמא דחזקה קונה בלא דמים מדהניחו להחזיק בה ש"מ דגמר והקנה לו ומ"ה במכר לו י' שדות לא קנה אלא כנגד מעותיו משום דלא סמכה דעתו דמוכר כיון שלא באו כל המעות לידו ובמתנה ושכירות דלא שייך להאי טעמא קנייה לגמרי אבל רשב"ם ז"ל פי' דדוקא במכר הוא דקנה בנתינת הדמים אפי' לא החזיק אלא באחת מהם משום דנשתעבדו כל השדות לזה שנתן דמי' וכן נראה שהוא דעת הרא"ש שם ונראה שסובר דהתוספתא דקתני בשכירות גם כן איירי בשנתן את הדמים אבל ק' דא"כ אמאי איצטריך לחזקה בכסף לחוד קונה בשכירות ואפי' דכתבי שטרא כמ"ש הב"י ובהגה' מור"ם ע"כ

שם פרק ב' דין ט' האומר לחברו ולא תקנה אלא לאחר ל' יום לא קנה כתב מרן הבכ"מ ז"ל כתב הר"ן ז"ל לא ירדתי וכו' נ"ב התם איירי בצידי ר"ה וצידי ר"ה הוי מקום קניה כדמוכח בפרק אלו נערות אבל אגם אינו מקום קניה כדמוכח בריש פרק המפקיד ומ"ה בעינן מעכשיו עד כאן

שם ואם אמר לו קנה מעכשיו קנה ואפי' היתה עומדת באגם כתב הראב"ד ז"ל נ"ל אם הפרה עומדת ברשות הלוקח נ"ב עיין בנ"י גבי כור בל' ע"כ

שם ה"ה ז"ל ובהשגות א"א וכו' ויש לחלק וכו' נ"ב בכונת הראב"ד לומר דתקנה לו חצרו ודעת ר' דכיון דא"ל משוך במשיכה רצה שיקנה ולא בד"א ובאומר לו יקנה לך רשותך לאחר ל' אם היה גוסס באותו יום לא קנה כן נ"ל ללמוד מההיא דקאמר דאיצטריך ידור אליבא דר"מ לנכסים שנפלו כשהוא גוסס יעויין שם בפרק יש נוחלין עד כאן

שם שזה כמי שהקנה אותו מעתה על תנאי נ"ב התוספות בפרק האשה רבה דף צ"ד חולקים ע"ז אבל מריש פרק המפקיד נראה כדברי ר' ע"ש דף ל"ד בתוס' ע"כ

פ"ג דין ה' וקודם שיקחנו יאבד באונס נ"ב נ"ל לדקדק מדבריו דנקט באונס דאי אינו באונס מן הדין חייב המוכר בשמירתו דש"ש הוי בההיא הנאה דמכר וכמ"ש בריש פרק ד' ונפקא מינה להיכא דקנה בקנין חליפין דברשותי' דמוכר קאי לענין גניבה דש"ש הוי ע"כ: שם דין ו' כתב מרן כ"מ ז"ל ותמהני מה"ה שהביא ראיה וכו' נ"ב ונראה דלא קשיא לה"ה דסמך על מ"ש הרמב"ם שם חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו ואם נפלה בה מציאה מדכתב ואם משמע דמ"ש חצירו וכו' בכל גוונא בין בדעת אחרת בין בלא דעת אחרת מקנה אותו ע"כ

שם דין ח' המקנה קרקע ומטלטלין ל"מ ועוד דע"כ דברי הרב האמורים בפ"א וכו' וא"כ איך כתב לעיל וכו' בשלא נתן דמי כולם וכו' נ"ב דברים אלו לא הבנתים וע' ב"י שכן הוא דעת ר"ח ע"כ: שם דין ט' כתב ה"ה ז"ל ורבינו פרשה לפי הנראה לי וכו' אבל בצבורין וכו' דהוה ליה קרקע זה וחצירו של אדם קונה לו וכו' נ"ב זה סותר מ"ש למעלה ע"כ

שם דין י"ג כתב ה"ה בעי ר' אלעזר מי מהנייא לקנות כלי' שעליה נ"ב מיבעיא לי' אי מהניא משיכה דבהמה דמטעם חצר ליכא למימר כיון שלא הקנה לו הבהמה ולהכי פריך ליה ואי אמר קני בהמה מי קני מדין חצר וכיון שכן תיבעי לך אפי' בקנה בהמה אי מהנייא משיכה דבהמה ומסיק והלכתא בכפות' כלומר דבא"ל קני בהמה א"א למקני אלא בכפות' אלמא משיכה דבהמה לא מהנייא עד כאן: שם דין ח"י פשתן כשהוא מחובר וכו' נ"ב ר' כתב בפי' המשנה דבשכר היפוי קונה הפשתן ודמי למ"ש בפ"ה דין ד' עד כאן

פ"ד דין א' נ"ב כליו קנה לו וכו' היה נראה דהיינו בכלי שיש לו תוך אבל מפ' הרבי' גבי משכנתא משמע דאפי' מחצלת קונה ול"ד למ"ש ברפ"א מה' זכיה גבי פורש מצודה בים וק"ל ע"כ:

שם דין ב' כתב ה"ה ז"ל מפורש וכו' ואי בכליו דמוכר מאי קנה לוקח וכו' וכ"כ בהלכות אלא שהוא תימה וכו' דאזיל בתר כליו וכו' נ"ב כלומר דאי כליו של לוקח ברשות מוכר קנה דאזלה בתר כלי א"כ כליו דמוכר ברשות לוקח לא קנה דאזלינן בתר כליו כפי' רשב"ם אבל לע"ד ה"פ דכי בעי בכליו של לוקח אי קנה לאו משום דאזלינן בתר כלי אלא אי אמרינן דאין המוכר מקפיד על מקומו ופריך לי' אי ברייתא בכליו דמוכר א"כ אימא סיפא ואי בכליו דמוכר אמאי קנה כיון שהוא בכליו דמוכר ובשלמא לדידי דאיירי בכליו של לוקח אתי שפיר סיפא דאיירי בכליו של לוקח ברשות לוקח והא דקאמר בתר הכי ומדכליו של מוכר קנה לוקח ברשות לוקח כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח ה"פ כיון דאית דכליו של מוכר ברשות לוקח קנה אם כן מתניתין דקתני ברשות לוקח כיון שקבל עליו קנה איירי בכליו:

שם כתב מרן כ"מ ז"ל וא"כ מנ"ל להרי"ף ורבינ' דסבירא לי' למר בר רב אשי דכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה נ"ב נ"ל דרבא ה"ק ומדכליו של מוכר קנה אלמא הכלי בטל אגב הרשות אם כן כליו של לוקח ברשו' מוכר הכלי מתבטל ולא חשוב וא"כ ליכא לספוקי בדרבינ' ולזה א"ל דאינו כן דכליו של מוכר לא קנה ללוקח דאין הכלי מתבטל אצל הרשות ומ"ה מיבעיא לי' לרבינא כיון שאין הכלי מתבטל:

שם דין ד' כתב ה"ה ז"ל אבל הכא טעמא אחרינא שזה כב' משכה כולה וסובר רבינו וכו' וכ"כ הרמב"ן בסוגיא דהיה מגרר וכו' נ"ב צ"ע בפרק המצניע דף צ"ב עמוד ב' ונ"ל שהוא סמוך בסוף דף הקודם הכא במאי עסקינן דאפקיה דרך שוליו:

שם דין ו' היו ברשות המוכר או המופקדין כתב ה"ה פי' ברשות אדם אחד שיהיו וכו' ויש שגורסין וכו' ובודאי דסגי בכך נ"ב זהו דעת הרמב"ן ז"ל וטעמו משום דחצירו של אדם הרי הוא כידו ויכול לומר תזכה חצרי לפ' וזה אינו דחצר לאו משום יד איתרבאי אלא משום שליחות כמבואר בפ"ב אוחזין יע"ש וע' טא"ה סי' קנ"ג דאם נתן הגט בחצירו של שליח יע"ש וכ"נ מדברי התוס' פ"ק דמציעא גבי עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע שפי' מופרש ועומד היה אלא שהיה רוצה לזכותם לבעלים ואף על פי כן איצטריך להשכיר מקומם ולא הוה סגי לומר תזכה חצרי ליהושע ואף על גב דטובת הנאה אינה ממון והוא כבר הפקירם אצלו וכמו שפרש"י יע"ש:

שם דין י"ז כה"ה ובהלכות נר' כדברי המחבר וכו' אלא דאפשר דתרם מדידה קאמר נ"ב הכי הוא ודאי וכן הוא דעת ר' ומ"ש והיו הפירו' בתוך כליו של מוכר לא אחר המדידה קאמר אלא כשהיה מודד היה מודד מתוך כליו דאם עירה הפירות לארץ ברשות לוקח קנה מיד בלא מדידה שם כ"מ ואם א"ל וכו' וצ"ל דכיון שהמוכר עצמו הוא מודד ה"ל כאילו אמר ללוקח זיל קני וכו' נ"ב בפ"ב דעבודת כוכבים גבי כי כלייתו חמרא לעובדי כוכבים אנ"כ ודו"ק:

שם דין ט' והיה המוכר מודד נ"ב צ"ל דאמאי נקט שהיה המוכר מודד ואפי' היה הלוקח מודד כל שלא נתמלאה עדיין ברשות' דמוכר קאי והיה נ"ל להגיה לומר לוקח במקום מוכר ובזה אתי שפיר הכל

פ"ה דין ב' כתב ה"ה מאותה ברייתא שנתבארה פ"א גבי עשר שדות נ"ב ע' במ"ש ה"ה בפ' כ"ד דין י"ג ופ' כ"ח דין ה'

עוד שם סיים ה"ה ולא אמרינן כיון שבמקח אחד אינו נקנה לחצאין נ"ב אפשר לדחות דהתם לא איירי במקח אחד אלא שמכר לו עשר שדות כל אחד בסך מה, אבל כל שהמקח אחד אינו נקנה לחצאין אם לא שרצו שניהם אבל כל אחד מהם יכול לחזור כמ"ש הרא"ש ז"ל גבי נתן לו מקצת מעות ועייל ונפיק אזוזי והכא אפי' אם נתרצו שניהם עדיין לא קנה דכיון שהמקח אחד חשוב כמי שקנה בגד אחד ומשך חצייו דלא הוי משיכה עד שימשוך כולו מה שאין כן בקנין דמים או חזקה דבכל דהו קנה דאם החזיק בצד אחד קנה כל השדה: שם ל"מ ותימה דהיכא דנתן מקצת המעות וכו' דומיא דערבון נ"ב התם ה"ט משום דעשה משיכה גמורה מה שאין כן הכא וכ"כ ה"ה ספ"א

פ"ז דין ד' כתב ה"ה ומ"מ אם כתב לו את השטר קנה בשטר דהוי כמתנה נ"ב וכ"כ הרשב"א הביאו הב"י סימן קצ"ב ודלא כהב' התרומות: שם דין י"ב כ"כ ה"ה ז"ל וכבר האריך הרשב"א ז"ל שם להוכיח כן וכו' נ"ב הרשב"א יהיב טעמא משום