מחנה אפרים - ב רפג

דהכי איבעיא ליה יש שנוי ואינו חייב אלא רביע ומשלם אפי' בר"ה והא בהא תליא או דילמא אין שנוי ומשלם ח"נ ובר"ה פטור

שם דין י"ז כתב הבכ"מ ז"ל כלב שנטל את החררה וכו' נראה מדברי ה"ה שהוא מפרש שמה שכתב ואם היה מגרר וכו' אחרי כשהניחה החררה תחלה ואח"כ גירר ע"כ נ"ב קשה דא"כ היאך כתב דעל מקום הגחלת חצי נזק וצ"ל שתכף ומיד אחר שהניחה גירר עד שכל מה שנשרף היה כשגירר וע' בשה"ג דף י"ג ע"א: שם דין ב' הפורץ כה"ה ז"ל וכן דעת הראב"ד בהשגות וכו' נ"ב ע' בהראביר ז"ל פ"ז מה' חובל דין ז': שם דין ז' מסר מקחו לה' ה"ה כן פירשו כל המפרשים ז"ל נ"ב כ"כ התוס' שם וע' בהרמב"ם פ"ו מה' חובל דין ט"ו וע' בים של שלמה כאן

דין י' עושין דין עם המזיק א"א זה אינו מחוור דמתחזי מגמ' דמסתמ' לא וכו' נ"ב זה אינו דגבי כנוס שורך ואני אלמדנו ה"ז חייב בשמירת נזקיו: שם דין י"א כתב הראב"ד ו"ל ז"ל א"א כל זה אינו מחוור אלא הניזק גובה משני או מאיזה שירצה ועד שאומר לשומר יאמר לבעלים למה לא שמרת אתה את ע"כ נ"ב נראה דאין זו טענה וכי אין רשות לבעלים לתת חפצם לאחרים לשמור מה שאין כן בשומר דאין השומר יכול למסור לשומר אחר ומ"ש הראב"ד ז"ל דליכא למימר הכא אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ס"ל כפרש"י ודו"ק וכתב ה"ה וז"ל ומ"ש נכנסו תחת השומר פירושו שאפילו אין להם לשלם לאלו הוא פטור ע"כ ודבר זה במחלוקת שנוי עיין בטח"מ סי' רצ"א: שם דין י"ד הרי שאכלה פירות דקל ל"מ מ"מ נראה לכאורה דלא הוי הך שקלא וטריא אלא בשקץ והוא כו' נ"ב מלישנא בתרא דקאמר הלכתא כרב פפא בס' משמע שאין לחלק בין גופו לנזקי ממונו והכי כתב הנ"י

פ"ז דין ה' נפל לבור כתב ה"ה ז"ל ברם נראין דברי התוס' והם כדברי רבינו וכו' נ"ב טעמו של ר' מפני שסובר דשניהם ברשות אפי' הזיקו זה את זה פטורים כמ"ש בה' חובל

שם כתב הרב בל"מ ז"ל נפל לבור והבאיש מימיו וכו' עד מ"ש ותימה הוא זה דבגמרא משמע בהדיא כדברי הראב"ד ז"ל גבי ברייתא דכנוס שורך וכו' שהקשו לסיפא וכו' ע"כ נ"ב כבר כתבו התוס' שם דכולה הך סוגיא כרבה דלעיל דלר' זירא ל"ק כלל רישא לסיפא דסתמא שניהם פטורים ורבינו תפס תרוציה דר' זירא עיקר: פ"ט דין י' כתב הרב בל"מ ז"ל ואם טען שאתה יודע הרי המזיק וכו' עד ואיכא לאתמוהי כיון דחשוב ממין הטענה מה שמודה בתם א"כ מה הקשו בגמרא הניזק אומר מועד הזיק את הגדול כו' הא לא מייתי ראיה שקיל כדאמר מזיק הא חטים ושעורים נינהו ע"כ נ"ב ולק"מ דכי פריך בגמרא היינו ממועד הזיק את הקטן דכי לא מייתי ראיה שקיל כ"ש בשביל נזקו של קטן והוא לא טענו אלא חצי נזק ודו"ק

פי"ב דין ו' כתב הראב"ד ז"ל המוצא בור כו' א"א בכדי שידע עכ"ל נ"ב קצת ראיה יש לדברי הראב"ד מההיא דאמרינן בפ' המניח דף ל' זאת אומרת המכסה בורו בדליו של חבירו ובא בעל דלי ונטל דליו חייב בעל הבור ופריך וכו' ומשני מהו דתימא ניבעי לי' לאודועי קמ"ל ע"כ ומשמע דמשום דשלא ברשות הוה הא היכא דברשות הוה נתון שהוא בעצמו כסהו איבעי ליה לאודועי

פי"ב דין ט"ו כתב הר"מ ז"ל יש לכל אדם להוציא את הזבל והגללים לר"ה בשעת הוצאת זבלים וכו' עד וחייבי' ע"ז הגלל משום גזל כיון שאין בו שבח לא קנסו בו ע"כ נ"ב קשה דכיון שהוציא ברשות לא שייך למקנסי' ושמא משום לאחר שהזיק איצטריך אבל מדברי הטור לא משמע הכי ובגמרא גם כן קשה מאי פריך מגלל דלא תני כל הקודם בהם זכה מכיון שהוציא ברשות וי"ל

הלכות גניבה

פ"ב דין י"ו השגת הראב"ד והלא משום גנב הוא חייב נ"ב לק"מ דאין הגנב מתחייב אלא בשמתכוין להוציאו מרשות הבעל והיינו דקאמר ש"מ תיקנו משיכה בשומרים וכיון שנתכוין להוציאו מרשות לרשות ה"ז נעשה גנב ועיין בתוספות פ' השואל גבי בקע בו קנאו ומדמחייבי הני ש"מ דכל השומרים המחזיקים חפץ לשמור ברשותייהו קאי עד שיחזירו לרשות בעלים ולא מצי לחזור בו ולומר איני רוצה לשומרו עוד ויהא נפטר מאחריותו מיד

פ"ד דין י' עדיין חייב באחריותו עד שימנה את מעותיו בה' גזילה כתב דאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה. שם כתב ה"ה בסוף לשונו ז"ל אבל הגונב סלע והחוזר דבר הגונב למקומו וכו' דע שכונת רבינו ז"ל אינה בדוקא למקום ההוא שגנב וכו' נ"ב לא ידעתי מנ"ל ומדברי הרמב"ן במלחמות נראה דכל ששנה אין מנין פוטר

פ"ה דין ו' כתב הר"מ ז"ל וז"ל משכן הגניבה בין שמשכנה ביתר על דמיה וכו' והראב"ד השיג עליו וכתב בכדי דמיה ע"כ נ"ב עיין בערכין דף כ"ג גבי מתניתין דהמקדש נכסיו הפודה פודה ע"מ ליתן וכו' וקאמר תלמודא מתני' דלא כרשב"ג וכו' דנרא' משם שיש קצת ראיה לר': פ"ו כתב הר"מ ז"ל כל דבר שחזקתו שהוא גנוב אסור ליקח אותו וכן אם רוב אותו הדבר שהוא גנוב אין לוקחין אותו ע"כ נ"ב עיין מ"ש ה"ה בפ"ה מהלכות גזילה דין ח' ודברי הבכ"מ הכא והתם הם תמוהי' ולעד"ן ליישב דברי רבינו דהכא איירי בלוקח דאיכא משום לפני עור ומש"ה בעי' רוב משלו משא"כ התם ליהנות מהגזלן דאיסורא זוטא היא

הלכות גזילה

פרק א דין ב' ואסור לגזול כל שהוא אפי' אצל כותי וכו' נ"ב כיון דקי"ל דמעות קונות בין בישראל בין בעובדי כוכבי' ע"כ גזל העובד כוכבים אסור: פ"ב דין ג' מכרה הגזלן אינה חוזרת בעצמה וכו' נ"ב בפ' הגוזל דף קט"ו משמע דיאוש ושינוי רשות אין הלוקח חייב כלום ע"כ: שם דין ד' וכן אם השביח הלוקח ל"מ וקשה טובא לדעת רבינו דבגמרא מוכח כדברי הראב"ד וכו' ותיקשי ממתני' דקאמר משלם דמי פרה העומדת לילד נ"ב לדעת ר' פרה העומדת לילד ה"פ שאינו מחזיר הולד אלא מחזיר הפרה וגם מה ששוה הפרה שעומדת לילד וזהו דקאמר דמי החילוק שיש בין פרה העומדת לילד לפרה סתם גם אפשר לומר שצריך הגזלן לתת לנגזל דמי פרה מעוברת דכיון דאין הגזילה כעין שגזלה צריך לתת דמיה כעין שגזל ולא די בהשבת פרה ודמי מה שהי' שוה העובר ברשותי' דיאמר לו איני רוצה לטרוח אחר פרה מעוברת אחרת לקנותה שם דין י' שינוי החוזר לברייתו אינו שינוי נ"ב ומ"מ אם נתייאשו הבעלים קנה כ"כ הרא"ש בפ' מרובה ולמדו מההיא דרבה דאמר שינוי קונה קרא ומתניתא וכתבו התוס' דאיירי בשינוי החוזר וק"ל דבפרק הגוזל מסיק דמתני' איירי בשינוי שאינו חוזר וכ"כ התוס' בפרק מרובה דף ס"ז גבי הגנב והגזלן הקדשן הקדש דאמרן טעמא דהוי שינוי השם שינוי שאינו חוזר ואע"ג דנתייאשו הבעלים דהכי מוקי לה בפרק בתרא איברא דק"ל על דבריהם אם הוי שינוי שאינו חוזר אם כן מאי פריך בפ' בתרא אהאי מתני' אי ר"ש ק' גנב אי רבנן ק' גזלן הא כיון דאיכא שינוי אלים לא בעינן יאוש איברא דראיתי בתוס' בפרקין דף ס"ו ד"ה שנוי השם שכתב דשינוי השם גרידא לא קני בלא יאוש אבל מדברי ר' ברוך בי"ד בגזל טלה אין נראה כן ובתוס' כ"כ אח"כ בדף ס"ז ד"ה הא לאו הכי וההיא דהגנב הקדשן הקדש ה"ט דבעינן יאוש משום דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וראיתי בתוס' בסוכה כדברי הרא"ש ז"ל: שם דין ט"ו ואם רצו הבעלים כתב ה"ה וצ"ע למה לא קנה הגזלן נ"ב ה"ט דכיון דנשבר מסתמא אינו רוצה לקנותו והכי אמרו במרובה כי אמר יאוש קנה בשזה רוצה לקנות האי אינו רוצה לקנות

פ"ג דין ד' כתב הבל"מ ותימה דבפי"א מהלכות נזקי ממון פסק רבינו כרבנן דאם החזירו אינו מוחזר וכו' ע"כ נ"ב רבינו סובר דהוי היזק שאינו ניכר כמ"ש התוס' בפרק הניזקין ומ"מ פשיעה חשוב ומ"ה שומר חייב ועיין בספר שער אפרים סימן כ"ח: שם דין ח' רצה ליטול פחתה נוטל נ"ב עיין תרומת הדשן סימן שי"ו וצ"ע

שם כתב ה"ה ז"ל וסבר הרב דאם אינה עשויה למלאכ' וכו' דהא