מחנה אפרים - ב רפא

חיישינן כאשר כתבו התוס' פ"ק דיומא ופ' כל הגט ופ' ג' דיבמות: דין ט' כתב הבכ"מ מעשר שני אסור לאבד וכו' עד ואפי' לגירסא דידן פסק ר' כר"י ע"כ נ"ב לגירסא דידן אינו מתיישב מה שכתב ר' בפרוס כגרוגרת

פ"ד דין ב' כתב הבכ"מ וכן אם רצה לחלל פירו' המעשר וכו' עד לר' י"ל דמהללין לאו דוקא ולדעת רבינו דמי מעשר מהללין לכתחילה ע"כ נ"ב ק"ל דבפירוש כתב ר' שם דין ו' אין מהללין מעות מעשר על הפירות וכו' הרי דדמי מעשר אין מחללין לכתחלה על הפירות

פ"ט דין ו' כתב הבכ"מ ז"ל כתוב בתשו' הרמב"ן סי' קנ"ו על מ"ש ר' והצנועים היו מניחים את המעות וכו' נ"ב נ"ל דר' סמך אאותה סוגייא דנדרים דהאומר שדה שאמכור לך לכשאקחנה ממך תקדש דקדשה מאחר דבידו לעשותו עכשיו וגבי חלה כתב ר' דיכול להתנות קודם שתתגלגל העיסה כיון שבידו לעשותו עכשיו והכא נמי בידו לומר כל המתלקט ולעשותו עכשיו

פ"י דין י"ט כתב הבכ"מ אילן היוצא מן הגזע כטור מן הערלה וכו' תוספתא אלא ששם שנויה בסגנון זה וכו' עד ור' גירסא אחרת היתה לו ששנוי בה בדברי ת"ק מן הגזע פטור מן השרשים חייב ע"כ נ"ב משמע מדבריו דר' פסק כת"ק לפי גירסת ר' וזה אינו דבהדיא אמרו סוף פ' הבית והעלי' ותנן נמי ערלה כ"ג אילן היוצא מן הגזע ומן השרשים חייב בערלה דברי ר"מ ר"י אומר מן הגזע פטור ומן השרשים חייב הרי דא"א ליגרוס כמ"ש הוא ז"ל ורבינו פסק כר"י ועל גירסתו שהיה גורס בדברי ר"י מן השרשים פטור נר' שהיא טעות דאיפכא הוא וראיתי בה' רוצח פ"ח כתב ר' אילן שהוא עומד בתוך התחום וכו' והבכ"מ הביא שם פי' רש"י דהיינו לומר דהיכא דעיקרו בחוץ ונופו בפנים שדי עיקרו בתר נופו ומשום דבכל גמרא שדינן נוף בתר עיקר איצטריך הכא לומר דאזלינן לחומרא ע"כ וזה תימא דבהדיא אמרו פ' הבית והעלי' וצריכא דאי אשמועינן הכא בהא קאמר ר"י אבל באיסורא אימא מודה ליה לר"מ ועיין בפ"ב מה' אלו

הלכות בכורים

פרק ד דין י"ג כתב הבכ"מ ז"ל המביא בכורים וכו' עד ואע"ג דבירושלמי מוקי לה בשליקטן לשלחן על ידי שליח וכו' נ"ב עיין בספ"ב שהביא ר' הירשלמי וצ"ע

פ"ו דין ד' כתב הבכ"מ עיסה של מעשר שני חייבת בחלה וכו' עד ויש לתמוה דהא פסק הוא ז"ל כר"מ וכו' ע"כ נ"ב צ"ל דרבינו פסק כרב חסדא דאמר בפ' חלק דף קי"ב דהיינו דוקא בגבולין אבל בירושלים ממון הדיוט הוא: שם דין י"א כתב הבכ"מ המערב קמח חטים וכו' עד ויש הוכחה לפי' מדקתני בתוספ' העושה עיס' מהחטים ומהאורז רשב"ג או' אינה חייב' בחלה ואין אדם יוצא ידי חובתו בפסח עד שיהא בה כשיעור והשתא אי כשיעור עיסת חלה קאמר מה מעלה ומה מוריד זה לעניין לצאת י"ח בפסח ע"כ נ"ב לק"מ דכל עיסה שאינה חייבת בחלה אין אדם יוצא י"ח בפסח ודו"ק: שם דין י"ו כתב הבכ"מ ז"ל עשה עיסה פחותה מכשיעור ואפאה וכו' עד מ"ש ועוד דאפי' אי סבר ר' כהרשב"א לא היה לו לחלק בין א"י לח"ל וכו' נ"ב ק"ק דר' חילק בסמוך בין חלה של דבריהם לשל דאורייתא

שם דין י"ז כתב הבכ"מ היו הככרות נושכות זו בזו וכו' עד ולענין מ"ש שרבי' מפרש שישוכו דמתני' הוי לאחר אפי' תמהני שאיני יודע מה נשיכ' שייך אחר גמר אפי' ע"כ נ"ב לק"מ דלאחר אפי' דקאמ' היינו שנושכות בתנור כגון ככרות של בבל: שם דין י"ט כ' הבכ"מ כתב הראב"ד נ"ל מהגמרא שאף האשה שעשתה עיסה לחלק חייבת בחלה שמא תמלך לעשותה עיסה מההיא איתתא וכו' נ"ב לפי סברת הראב"ד ק"ל מההיא דהעושה עיסה סופגנין דפטורה מן החלה

פ"מ דין ג' כתב הבכ"מ ובענין נסתפק בשני' ולקח הכהן האחד וכו' עד איכא למימר דלאו דס"ל דלית הילכתא כותיה אלא דמ"מ רצו להעמיד סתם מתני' כרבי ע"כ נ"ב אין נראה כן דבה' מעשר פ"ז בדין המלוה את הכהן פסק ר' דלא כעולא: שם דין י' כתב הכ"מ ואהא דתנן צריך שירשום וכו' עד איכא למימר דלא דמי דנהי דאמרינן דשה ואפי' מקצת שה ה"מ דכל שיות שבו חייב דבכה"ג כולי' שה מיקרי אבל הכא דמקצת שיות פטור כה"ג לא חייב רחמנא ע"כ נ"ב ק"ל מההיא דכתב ר' בסמוך היה הכהן שותף בראש פטור מן הלחי אבל בשאר חייב ואע"ג דמקצת שיות פטור: שם דין ט"ו כתב הכ"מ אמר לטבח וכו' עד ופרש"י נותנה זה לכהן ואין המוכר מנכה ללוקח שהרי היה יודע הלוקח כו' נ"ב ק"ל דא"כ כי לקחם ממנו במשקל אמאי מנכה לו מהדמי' כיון דידע מתנה הוא דקא יהיב ליה. עוד כתב הכ"מ בסוף לשונו וז"ל וי"ל משום דאמרי' בגמרא איכא דמתני לה באגב נפשה וכו' יע"ש ודבריו צ"ע דבסמוך כתב הפך בדין י"ד ז"ל הקונה אותם מותר לאוכלן

פי"א דין ז' כתב הכ"מ ז"ל נתן לו כלי שאינו שוה בשוק ה' סלעים וקבלו הכהן בה' הרי בנו פדוי ע"כ נ"ב כיון דקבלו הכהן בה' סלעים הרי כאילו אמר לדידי שוה ה' סלעים ומהני והא דאמרי' בגמרא כגון רב כהנא וכו' היינו לומר דאפי' קיבלו בסתמא והא דאמר לדידי שוה ה' וכו' לא שאמר כן בשעת קבלה אלא היה אומר טעם למה היה מהני: פי"ב דין ד' כתב הכ"מ ז"ל פטר חמור. אסור וכו' ואם מכרו קודם פדיון דמיו אסורים ע"כ נ"ב נ"ל דמיו אסורים מדרבנן למחליף עצמו ככל איסורי הנאה תדע דהכי אמרו בקדושין מכרן וקדש בדמיהן מקודשת ובפטר חמור בפי' אמרו שם שאינו תופס דמיו דקדוש כתיב ולא קודש

הלכות שמיטה ויובל

פרק ה דין ך' כתב הכ"מ מרחץ שהוסקה וכו' עד וי"ל דאם הוסק דיעבד קאמר דמותר לרחוץ ע"כ נ"ב זה אינו דבתנור כתב ר' דיוצן

פי"א דין כ"א כתב הכ"מ ז"ל אבל היורש את אשתו אע"פ שירושת הבעל מדבריהם עשו חיזוק לדבריהם ואינו מחזיר ביובל ואם ירש ממנה בית הקברות יחזיר לבני המשפחה וכו' ע"כ נ"ב הבל"מ בה' אישות פי"ב הקשה דבפ' הכותב אמרו דהאי מתני' אית לי' דירושת הבעל דאורייתא עכ"ד ונ"ל ראיה לדברי רבינו מההיא דס"פ יש נוחלין אמר רב אסי גבי יובל שוויוהו רבנן כלוקח ואין חוזר ביובל

הלכות פסולי המוקדשין

פרק א דין כ"ז כתב הבכ"מ כל הזבחים שקיבל דמן אחד מהפסולין לעבודה וכו' עד ויותר נראה לומר דדוקא זרקו כהלכתו פסל אבל זרקו שלא כהלכתו לא פסל דלא חשיבא זריקה ע"כ נ"ב זה אינו דהא הכא איירי כשלא נשאר בו דם הנפש כמ"ש בסמוך וכ"כ בפ"ב ונהי דלא חשיבא מ"מ הא לא נשאר בו דם לזרוק

פ"ה דין ז' כתב הכ"מ הלוקח מעות בידו וכו' עד שם בירושלמי לגבי שקלים חילקו בין מכניס פרוטרוט לאומר אלו לשקלי ורבינו השוה אותם לענין שאביא מהם חטאתי צ"ע מהיכא יליף לה ע"כ נ"ב תמהני דהא רב ייבא לא חילק אלא דבין הכי ובין הכי המותר חולין והכי פסק הר"מ ז"ל בהלכות שקלים משום דמתני' מסייע לרב ייבא וכיון דמתניתין איירי בפרוטרוט וא"ה אם אמר שאבי' מהם חטאתי המותר חולין כ"ש היכא דלוקח מעות

הלכות מעילה פרק ד דין ב' כתב הכ"מ הקדיש אבר א' לדמיו למזבח ה"ז ספק וכו' עד ועוד י"ל דבכלל צדדי הוא שכיון שדבריו סותרים את דברי' שאמר לדמיו ואמר למזבח דילמא לא חיילא קדושה כלל ע"כ נ"ב ק"ל