מחנה אפרים - ב רעה

בשנתערב הפת וכן פסק מרן בש"ע ולפי זה כל היכא דנתערב בו איסור תורה כיון דאותה חתיכה אסורה בודאי אע"פ שאין איסורא מן התורה שהרי מדין תורה נתבטלה מיהו כיון דמדרבנן עדיין לא נתבטלה כל החתיכה נעשית גופא דאיסורא ולא מהני ביה הולכת הנאה לים המלח אבל אי מה שנתערבה בה לא הוי אלא איסורא מדרבנן כגון סתם יינם לא נאסר' כולה בהנאה וסגי בהולכת הנאה לים המלח

והשתא צריך להבין בפת שנאפה באיסור חמץ או תרנגולת שנמצאת בו חטה והיא מבוקעת בתוך הפסח מהו הדין דלכאורה נראה דכל כה"ג דהאיסור מעורב בהם נאסרה כולה ולא מהני בה פדיון וכ"נ מההיא דתבשיל שבישלו בעצי ערלה דישרף כמ"ש הרמב"ם ז"ל ונראה דאפי' למוכרה לעובדי כוכבים חוץ מדמי העצים לא מהני כיון דאיסור תורה מעורב בהם. וראיתי להר"ן ז"ל בפרק כל הצלמים שכתב דשאר איסורין שבתורה לסתם יינם דמו ואפי' מעורב בו האיסור ממש כיין ביין שרי למוכרו לעובדי כוכבים וכן פסק מרן ז"ל בא"ח. איברא דלפ"ז צריך להבין מ"ש בתבשיל שבישלו בקליפת ערלה דישרף ואמאי לא ימכרנו לעובדי כוכבים חוץ מדמי האיסור ומתוך דברי הרמב"ן בס' מלחמות דכתב דטעמא של ר"א לאו משום פדיון הוא דהא ע"ז אין לה פדיון נראה דשאר איסורין של תורה שוין לע"ז לדעת הרי"ף והרמב"ם ופסקו הש"ע בי"ד וכי היכי דע"ז כל היכא דנתערבה בה איסור תורה והוי דומיא דיין ביין לא מהני בה פדיון שהרי כולו נעשה גוף האיסור ה"נ לא מהני לומר שימכרנה לעובדי כוכבים חוץ מדמי האיסור שכל החתיכ' נעשה כולה איסור הנאה ומ"ש בירושלמי גבי בגד שצבעו בקליפת ערלה דאסור למוכרה לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור משום חששא דיחזור וימכרנו לישראל דמשמע דהיכא דלא שייך לומר להאי חששא דשרי היינו לפי סברת רשב"ג דאית ליה דאפי' יין בי"נ שרי בהכי אבל לדידן דלא קי"ל כרשב"ג באיסורי תורה זולת באיסורי דרבנן לא צריכנא להכי ומש"ה סתם הר"מ ז"ל וכתב דתבשיל שבשלו בקליפת ערלה ישרף וסתם תבשיל לא שייך למיחש שמא יחזור וימכרנו לישראל אבל בעלי מחלוקתם על הרי"ף ס"ל דר"א מדין פדיון אמרו ואע"פ שע"ז אין לה פדיון מ"מ כל שנתבטל' מן הדין או שאין איסורא בעיניה מועיל לה פדיון כיון דע"ז תופסת דמיה אבל שאר דברים שאין תופסין דמיהן לא מהניא בהו פדיון שאין איסורו נסתלק ע"י פדיון אבל יועיל תקנתו של רשב"ג דאמר מוכרה לעובדי כוכבים חוץ מדמי איסור שבה והיינו משום דס"ל שאין כל המעורב באיסור נעשה איסור. אבל לפי דעת הרי"ף דס"ל שכל המעורב באיסור תורה נעשה איסור ולא מהני ביה לא תיקונו של ר"א ולא תקנתו של רשב"ג דלא קי"ל כוותיה אלא בסתם יינם דהוי איסור דרבנן ה"ה בשאר איסורי תורה שנתערבה בהיתר דלא מהני תקנתו של רשב"ג כי היכי דלא מהני הולכת הנאה לים המלח דאין לומר דהולכת הנאה לים המלח דלא מהני היינו משום שאין תופסין דמיהן ולא אמרו ר"א אלא בע"ז דוקא משום דתופסת דמיה דהא הרי"ף לית ליה להאי סברא דטעמא דר"א משום פדיון הוי דע"ז תופסת דמיה וכמ"ש וכן הוא דעת הרמב"ם וכן מסתבר דאי כסברת בעלי מחלוקתו דטעמא דר"א משום דע"ז תופסת דמיה ושייך בה פדיון קשה דהא אין פדיון בדבר שאין בו ממש והשתא א"ש כל הני מתני' דקאמר בערלה דישרף וגבי חמץ נמי כתב הר"מ ז"ל דישרף וה"ט משום דכל איסורי תורה לא שנא ע"ז לא שנא שאר איסורין כל שנתערבה בה איסור כיין ביין לית ליה תקנתא ומתורץ שפיר לפי זה מה שהקשה הרמב"ן על הרי"ף מכל הני מתני' דערלה דקתני ישרף ואמא' לא סגי בהולכת הנאה לים המלח דאז שרי לכל אדם אבל לפי' מ"ש דשאר איסורי תורה לי"נ דמו לק"מ ומה גם לפי מ"ש הרמב"ם ז"ל דכתב דיוליך הנאה לים ר"ל דלאחר שימכרנו לעובדי כוכבים יוליך מדמי היין שיעור יין האיסור שבו ולמדנו מדבריו דלא שריא ליהנות מהיין עצמו דרך כביסה כמ"ש רש"י ז"ל דלפי זה מעיקרא לק"מ דאפי' לתקנת ר"א איכא למיחש לשמא יחזור וימכרנה לישראל ודוקא גבי פת הותר להוליך לים המלח וליהנות מן הפת כיון דליתיה לאיסורא בעיניה אבל עדיין קשה דאי ס"ל דשאר איסורין דמו לסתם יינם א"כ בפת שנאפה בעצי ערלה אמאי כתב דישרף. ועוד דגבי חמץ ששרף משעה ששית ולמעלה ואפה בה את הפת ישרף ולית ליה תקנתא כמ"ש הכ"מ שם והא התם ליכא למיחש לשמא יחזור וימכרנו לישראל דאין העובד כוכבים ישמור את פתו ז' ימים וימכרנו לישראל. מכל הני מילי נ"ל דס"ל להרי"ף והרמב"ם דשאר איסורין לי"נ דמי ובש"ע בא"ח כתב דחמץ בפסח אוסר בהנאה במשהו והיינו כפשט דברי הרי"ף בפ"ב דע"ז וכ"כ הרמב"ם ז"ל אלמא אפילו במשהו ממש אוסר בהנאה ואע"פ דאיסור משהו לא מטיא ליה שום הנאה ממנה דכשימכרנו לעובדי כוכבים משמע דה"ט משום דכיון דאיסור חמץ הוי איסור מן התורה אע"פ שנתבטל מן הדין ה"ז אוסר כל התערובות ואפי' בהנאה דהא כיין ביין נסך דאסור בכ"ש ומן התימה על הש"ע דגבי תרנגולת פסק דימכרנה לעובדי כוכבים (ע"כ מצאתי):

שם דין כ"ב כתב הכ"מ בסוף לשון המתחיל ויש לדקדק בדברי ר' וכו' עד הא להו הכי הפת מותרת אפילו בחדש שלא ניתצו ולא ציננו. נ"ב ע"כ צ"ל הכי דמסיק בגמרא כי פליגי וכו' בתנור וקדרה ותנור הוי כקדירה ששרפה בעצי האיסור דר' סבר מותר שאין הגוף נהנה מהם בלא גורם ב' ואי ההיא דאפה בו את הפת דר' אומר הפת אסורה איירי בחדש שצננו ואפה בעצי היתר אמאי הפת אסורה זה וזה גורם הוה אבל מ"מ קשה לר' דמ"ש מכוסות וקדירות שבישלן היוצר בקליפי ערלה דאסורין בהנאה משום דיש שבח עצים בהם וה"נ בחדש שלא צננו היכי מצי להתהנויי מיניה בלא גורם וצ"ע ויש לחלק שאני כוסות וקדרות שמתהנה מגוף הכוס שהוא אסור אבל בתנור אינו מתהנה מגוף התנור אלא מחומו והחום מותר הוא ודו"ק ועדין צ"ע ודו"ק:

שם דין כ"ט כתב הרמז"ל נתערב סתם יינם ביין וכו' נ"ב כתב הר"ן ז"ל בפרק כל הצלמים דכל איסורים שבתורה. לי"נ מדמינן להו ואם נתערבה אחד מאיסור הנאה בהיתרא יכול למוכרו לעובדי כוכבים חוץ מדמי איסור שבו אפי' לא נתבטלה האיסור והביא ראיה מהירושלמי דבגד שצבעו בקליפת ערלה דאסור למוכרה לעובדי כוכבים משום חששא שמא יחזור וימכרנו לישראל הא כל היכא דליכא למיחש להכי שרי וכך כתב הש"ך בי"ד וכן נראה שהוא דעת מרן ז"ל בש"ע שפסק בחטה שנמצאת בתרנגולת מבוטלת בפסח דיכול למוכרה לעובדי כוכבים דלא שוה יותר בשביל החטה. ולע"ד אנ"כ דהא בפ"ב תנן אלו אוסרין בכ"ש חמץ בפסח וכו' ופי' הר"ן דלדעת הרי"ף חמץ בפסח אוסר בכ"ש בהנאה ואפילו כ"ש ממש וכפי' הרמב"ם והרא"ש והטור משמע דאף על פי שאינו נהנה בו מהאיסור שאינה אלא כ"ש ואפ"ה אסור כולו דנעשה כולו גופי' דאיסורא וגבי חמץ לאחר ששה שעות כתב הרמב"ם ז"ל ואם אפה בה פת ה"ז אסור בהנאה וכתבו ה"ה ומרן בכ"מ דאין לו תקנה משמע דחמץ בפסח לע"ז מדמינן לי' ועוד לע"ד נראה דהאי סברת הר"ן ז"ל דשאר איסורין לסתם יינם מדמינן לי' לא קי"ל הכי ותדע דהא כתב הרמב"ם ז"ל דתבשיל שבשלו בקליפת ערלה ישרף ומשמע בכה"ג לית לי' תקנתא ומהירושלמי ליכא ראיה דההיא אליבא דרשב"ג איירי ואנן לא קי"ל כרשב"ג ביין ביין כ"ש אסור מהתורה וה"ה שאר איסורין דאלת"ה תיקשי לך לסברת רי"ף ז"ל והרמב"ם והרא"ש ז"ל והטור והש"ע בי"ד שכתבו דתקנתו של ר"א שאמר יוליך הנאה לים המלח מהני אפי' ליין ביין סתם ואי שאר איסורין לסתם יינם דמו א"כ בגד שצבעו בקליפת ערלה אמאי ישרף נהי דלא סגי בתקנתו של רשב"ג משום חששא דיחזור וימכרנו לישראל מ"מ תיסגי לי' בתקנתא של ר"א וליכא למימר דבתקנתו של ר"א לא מהני אלא בע"ז משום דתופסת דמי' אבל לא בשאר איסורין שאין תופסין דמיהן דהא מתוך דברי הרי"ף והרא"ש ז"ל ור"י שהביא הרא"ש נראה דלא ס"ל האי טעמא דא"כ אמאי איצטריכא לומר שיוליך דמי הפת לים המלח ותיסגי בהלכות דמי העצים וכמ"ש הר"ן ז"ל ועוד כי לא נתערבה בפת אמאי לא שרי בפדיון כיון דע"ז תוספת דמי'. וע"כ צ"ל כמ"ש הרמב"ן ז"ל דר"א נמי לאו משום פדיון אמרו דהא ודאי אין פדיון לע"ז ומ"ש אין