מחנה אפרים - ב רעב

יע"ש עכ"ל ולפי דברי הש"ך דאף בכלים אמרינן דכבוש הרי הוא כמבושל וצריך לשער בכל הכלי אין זה רחוק אלא ודאי דאין בו ס' אלא דתלינן דילמא לא נתן יין או נתן יין מבושל אלא ודאי נראה דס"ל להרשב"א דאף אם שהה מע"ל אינו בולע יותר מקליפ' ואף שניישב דברי ר"ת ז"ל דלא תיקשי לי' מתני' דנודות העובדי כוכבים וכו' צריך לומר דבולע יותר מקליפה מ"מ הרשב"א וגדולי המורים לא ס"ל הכי והכי מוכח מדברי הרשב"א ז"ל בת"ה הביאו מרן הב"י בסי' קל"ה וז"ל כתב הרשב"א יש מגדולי המורים שאמרו שאפי' שמכניסו לקיום אינו בולע יותר מכדי קליפה עד וכן אמר לי מורי ה"ר יונה ז"ל לפי שהיין הנבלע בצונן דבר מועט הוא והרמב"ן חלוק בדבר שאין קליפה מתרת ובשל דבריהם להם שומעין שאמרו להקל עכ"ל ובודאי דטעמו של רמב"ן ז"ל הוא משום דכיון שהוא כלי שמכניסו לקיום ושהה בו מעת לעת בלע יותר מקליפ' וה"ר יונה אמר דכיון שבליעתו בצונן לא בלע יותר מקליפה אף דשהה מעת לעת דאם לא כן היה לו לומר דמשום הכי די בקליפה משום דתלי' דלא שהה היין מעת לעת או לא נתן יין ותדע עוד דהא עירוי אמרו שאינו מפליט יותר מכדי קליפה אף ששהה ג' פעמים מעת לעת ואלו בכבוש קי"ל דאם נפל איסור לתוך היתר אינו ניתר בנטילת מקום דכבוש הרי הוא כמבושל כמ"ש מרן הב"י בשם הרשב"א בסי' ק"ה יע"ש וע"כ צריכים אנו לומר דיש חילוק בין כבישת אוכלים שהם דברים רכים לכבישת כלים שהוא קשה ובעומדי על דברי הרמב"ן הנז' נתקשתי דמהכא משמע דבכלי עץ אף קליפה לא סגי ואלו הטור לעיל מזה כתב משם הרמב"ן ז"ל דלא החמירו בשביל שמכניסו לקיום אלא בכלי חרס אבל כלי עץ בשכשוך סגי ויש ליישב וק"ל. ועוד קשה לי על הש"ך דכפי דבריו אפי' בלי עירוי יהיה מותר כיון דאיכא לספוקי שמא לא נתן בו יין מע"ל או לא נתן כל עיקר

ועוד נראה לי דאפי' לדברי הש"ך יש להתיר בנ"ד משני טעמים ראשון לציון הוא דאפשר דאף הש"ך מודה בנ"ד משום דאין לנו לחוש כ"כ שמא נפלט הקליפה ביין הראשון וחזר ובלע יותר וחזר ופלט כל מה שבלע וליכא ס' שנית נראה יותר והוא כשנקדים מ"ש הש"ע בסימן קל"ז ז"ל יין שניתן לקנקני' של עובדי כוכבים שלא הוכשרו ואחר כך הריק אותו יין ועירבו עם יין אחר מרובה שהיה לו בקנקנים אחרים כשרים אם יש ביין השני ס' ביין הראשון מותר עכ"ל ולכאורה צריך להבין אמאי צריך ס' כנגד היין הראשון ולא סגי בס' כנגד הקליפה וכמו שאמרו בסיפא דבששה חלקים מים כנגד הקליפה סגי והוא מטעם דאין חתיכה נעשית נבילה ומה שנראה ליישב והוא פשוט דבשלמא כשנפל היין הראשון ליין השני אם באנו לשער כנגד הקליפה בלבד לא עשינו כלום דהקליפה היא אסור' בהנאה ואוסר במשהו אבל כשאנו משערין גם כנגד היין די בס' דהיין הראשון לא היה אסור כ"א בשתי' ובטל בס' לא כן כשנפל לתוך יין המעורב עם מים דאף אם אתה משער כנגד הקליפה אינו אוסר במשהו. ולפי זה נראה לע"ד דבנ"ד נמי די לנו כשאנו משערי' כנגד הקליפ' דכשאתה משער כן אינו כנגד קליפת האיסור בלבד אלא אף כנגד יין המעורב דהלא קליפת האיסור נפלט בכל היין הראשון ואח"כ כשנבלע בכלי ודאי לא נבלע כל קליפת האיסור כמעיקרא אלא כל שהוא וכשאנו משערין עתה כנגד הקליפה נמצא דאנו משערין כנגד קליפה שאינה אסור' אלא בשתיה ודי בס' וא"ת תינח כל זה אם נפלט הקליפה ביין הראשון אבל אם לא נפלט מאי איכא למימר אף לזה נראה דיש להתיר והוא דכבר כתבנו דדברי הרמב"ן שאמר דאין להורות להקל במחלוקת שנוי ואף להרמב"ן ז"ל מספקא לי' מלתא על כורחין כיון דלא מצא הפך דברי הירושלמי בתלמוד ועוד דאם היה פשוט אצלו לא היה או' כדברים אלו אלא בסכינא חריפא הוה פסיק למלתא ואמר אם עשה כן ונתן בו יין אפי' אחר שעשה עירוי ג' פעמים ביין אסור בשתיה וכיון שהוכחנו שאף להרמב"ן מספקא לי' ודאי דלא אמר אין להורות להקל אלא ליתן בו יין לכתחלה אחר עירוי ג' פעמים ביין אבל אם עבר ונתן נראה ודאי דאף הרמב"ן היה מכשיר היין הניתן בפע' רביעית דהא קי"ל ספקא דרבנן לקולא ועוד דבכלים של עץ כנ"ד יש לנו לסמוך על סברת הרמב"ן ז"ל דאפי' במכניסו לקיום די בשכשוך ובשכשוך כבר כתב הש"ך דכ"ע מודו דיש להקל ביין ומכ"ש דעשה עירוי במים ב"פ ואפי' לסברת האומרים דאף בשל עץ צריך עירוי וגם ס"ל דאם עשה עירוי ביין אינו כלים יש להתיר מטעם דשהה ביין בפעם השלישית זמן מה ובכה"ג נראה דכ"ע מודו דהיין מפליט וכמ"ש. העולה מהמקובץ דבנ"ד. נראה לע"ד להתיר היין בשתיה משום כמה ספקי חדא דעיקר הדבר אם עשה עירוי ביין אי מהני אי לא מידי ספקא לא נפקא ועוד ב' דבשל עץ בשכשוך בלבד סגי כמו שכתב הרמב"ן ז"ל והביא סברתו הש"ע בסי' קל"ה. שלישית דנדון דידן אפשר דכ"ע מודו כאמור. כל זה כתבתי להלכה ולא למעשה עד שיעמדו דברי לפני מורי ורבותי ועל פיהם יקום דבר ואם לאו יהיו דברי בטלים כה דבר איש צעיר עבד כל יודעי דת ודין יהודה נבון

שם דין י"ז כתב הרמב"ם ז"ל הלוקח כלים חדשים וכו' עד ואם היו מזופתין וכו'. נ"ב והא דקתני בברייתא ישנים או מזופתין אסורים ה"ק אסורין להשתמש בהם כל שלא הוכשרו דהיינו ישנים בערוי מזופתין כיון שהן חדשים סגי להו בהדחה

שם באותו דין כתב מרן בכ"מ באמצע לשונו וכלים אלו כיון שנראי' חדשים ודאי לא הכניס בהם יין לקדוש וכו'. נ"ב והא דאמרינן בגמרא כל שמכניסו אפי' לפי שעה גזרו בו רבנן היינו כשהכלי של ישראל גזירה שמא ישהא אצלו אבל בכלים של עובדי כוכבים בעינן שכנסו לקיום אע"פ שמדברי התוס' בפ' אין מעמידין לא נראה כן: שם דין י"ח כתב הר"מ וחכמי לוניל וכו' עד וכיצד יהיה הכוס ששתה בו הכותי וכו'. נ"ב מכאן משמע דכלים שאין מכניסם לקיום אפי' נשתמשו בהם הכותים כמה פעמים די בשכשוך דהרי הכוסות אף ע"פ ששתה הכותי בו כמה פעמים סגי בשכשוך: שם דין כ"ב כתב מרן הכ"מ השגת הראב"ד ז"ל. נ"ב כונת הראב"ד דבעינן שיכניס גחלים ולא סגי כשיחם אותו עד שירפה הזפת

פי"ב דין א' כתב הכ"מ ז"ל כיצד היא הנגיעה שאוסר בה הכותי וכו' עד י"ל דשלא נאסר היין שכתב שפיר משמע דלא נאסר בהנא' וכו'. נ"ב כן נראה ממ"ש בסמוך דין ב' הגביה ולא שכשך ולא נגע מותר משמע הא אם נגע אסור

שם באותו דין כתב הכ"מ ז"ל וכן אם אחז כלי פתוח של יין עד מ"ש בסוף לשונו כלומר דכשניתן מן היין הוי כחו דנפיק אבראי ע"כ. נ"ב אי מדין כחו הוא דאסור מאי דלגואי לא מיתסר אלא בשתיה לדעת הראב"ד ז"ל והרמב"ם אסרו בהנאה: שם דין ט' כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל כותי שנפל לבור של יין וכו' עד ה"ז מותר בהנאה וכו' נ"ב זה תימה דאפילו בשתיה יהיה מותר דהוה נגיעה ע"י ד"א שלא בכונת מגע

שם דין י"א כתב הראב"ד וכו' נ"ב הרשב"א בת"ה כ' משם הראב"ד ז"ל דאסור בהנאה: שם דין ט"ז כתב הל"מ במ"ב באמצע לשונו ושאר בעינן עקלתון וכו'. נ"ב לא ידעתי מ' הגיד לו דבשאר בעי' דרך עקלתון: שם דין כ"ח כתב מרן ז"ל וז"ל מקום שהיו רוב מוכרי יין וכו' עד אבל היין עצמו אסור כיון שרוב העיר היו כותים וכו' נ"ב אבל עדיין קשה דחבית שצפה בנהר דאם נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל דאין מותרת אלא בהנאה ואמאי אינה מותרת גם בשתיה: שם באותו דין חבית שפתחוהו וכ' כתב הל"מ ז"ל במ"ב דפתחין לשם ממונא וכו' נ"ב היינו דוקא במקומות דהיו מטמיני' הממון בתוך היין

פי"ג דין ב' כתב מרן ז"ל וכתב הראב"ד וכו' עד מ"ש אסור משום שיש לו שייכות בבית. נ"ב וכתב הר"ן ז"ל משם הראב"ד דוקא כשנמצא שם אסור: שם דין ד' כתב מרן בסוף לשונו אפי' למ"ד דלא חיישינן לגומלין נ"ב ע' בפ"ב דכתובות והרמב"ן ז"ל בפ"ך מהל' א"ב: שם דין י"ב כתב הרמב"ם אבל המפקיד יין ביד עובד כוכבים תושב וכו' עד יראה לי וכו' נ"ב כלומר דמטעם זה בהניח ביתו פתוח בחצר אסור דאע"ג שייך טעמא דאינם מקפידים על מגעו של עובד כוכבים דאין היין בביתו מ"מ איכא למיחש לזיופא דידי' וע' בפ' אין מעמידין דף ל"א ע"ב השולח חבית של יין ביד כותי וכו' ע"נ: