מחנה אפרים - ב רע

כוכבים לא יחזירנו אע"פ שהחזירו ונתקיים התנאי הרי זה עובר ומצא לה סמוכות מדגרסי' התם בפרק כל שעה עובד כוכבים שהרהין פת פורני אצל ישראל אינו עובר ואם א"ל הגעתיך עובר ואקשינן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ומשני שאני היכא דא"ל מעכשיו להיכא דלא א"ל ופרש"י הגעתיך מעכשיו קאמר אם לא אפרע לך עד יום פ' עובר ואע"פ שלא הגיע הזמן שמא כשיגיע הזמן לא יפרע ונמצא עובר למפרע בב"י פי' לפי' כיון שאם אינו פורע אף אם לא הגיע הזמן עובר וכדברי רדב"ז ז"ל עכ"ד ולע"ד דברי רש"י בפירושו למתני' ברור מללו דכל שנתקיים התנאי לא עבר עליה וז"ל שם ישראל שהלוה לעובד כוכבים על חמצו אחר הפסח אסור בהנאה ופירש רש"י כיון דהרהינו אצלו ומטי זימניה ולא פרעי' מההיא שעתא דאוזפיה קם ליה ברשותי' הרי בהדיא דאינו אסור אלא היכא דמטא זימני' ולא פרעי' ולפי זה הא דקתני בברייתא ה"ז עובר היינו נמי כשהגיע הזמן ולא פרע והכי קאמר לכתחלה ה"ז אסור לעשות כן דשמא לא יפרע לו ונמצא עובר למפרע אבל אם נתקיים התנאי ופרע לו אין זה עובר ושרי בהנאה ולפ"ז נלמוד דה"ה נמי בנתנו לעובד כוכבים מתנה ע"מ להחזיר דנהי דלכתחלה אסור לעשות כן משום דשמא לא יתקיים התנאי ונמצא חמצו של ישראל מיהו אם עבר ועבד וקיים העובד כוכבים תנאו ה"ז לא עבר דנמצא שהי' חמצו של עובד כוכבי' ושרי בהנאה לאחר הפסח דמתנ' ע"מ להחזיר שמה מתנה

האמנם עדיין יש לפקפק בה דנהי דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה מ"מ הרי זה מוזהר בו לבערו משום ב"י דאפילו דעכשיו אינו שלו לאחר זמן מיהא הוי שלו כיון דהעובד כוכבים חייב בדין להחזירו ובפרק כל שעה תניא האוכל חמץ של הקדש במועד ה"ז מעל וי"א לא מעל ואמרו עלה דה"ט דמ"ד מעל משום דאע"ג דהשתא לא חזי לאחר זמן מיהא חזי ודבר הגורם לממון כממון דמי ואף על גב דאסיקנא שם דדבר הגורם לממון לאן כממון דמי היינו לענין שלא לחייבו בתשלומין אבל לענין לעבור עליו בב"י נראה דעבר והכי אמרינן בפ"ק דמכלתין דעובד כוכבים שהפקיד חמץ אצל ישראל ה"ז עובר ואפי' למ"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי שאני הכא דאמר קרא לא ימצא. איברא דלפי מ"ש דנלע"ד דכל כה"ג שאין גופו של חמץ של ישראל ואין אתה מחייבו לבערו אלא משום לא ימצא ה"ד היכא דהחמץ עומד בביתו של ישראל בפסח אבל היכא דאינו עומד ברשותו אלא בביתו של עובד כוכבים לא מחייב משום בל ימצא שהרי אינו מצוי בידו אבל הא מלתא צ"ל רבה היכא דעובד כוכבים לא קיים תנאו אלא שמכרו לישראל אחר מהו דינו מי אמרינן כיון שלא נתקיים תנאו נמצא למפרע שהוא חמצו של ישראל והרי זה אסור בהנאה ובעודו החמץ ביד ישראל זה הב' שלקחו לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי היכא דישראל א' הוציאו מידו של ב' מכח תנאו מי אמרינן כיון שמכרו העובד כוכבים לישראל אחר ה"ז לא קיים תנאו וביטל המתנה או דילמא ע"כ לא אמרינן דהיכא דביטל התנאי ביטל המעשה ה"ד בתנאי דאיתי' בידי' דמקבל דאי בעי מקיים לי' אבל מתנה ע"מ להחזירו קיומי' לאו בידי' דמקבל הוא דאי בעי מקיים אי בעי לא מקיים אלא בע"כ מקיים ליה ומהדר ליה ומצאתי כתוב בתשובה להגאון הר"י ן' מיגאש ז"ל וז"ל הא דאמרינן הא לך ע"מ שתחזירנו לי קא מיבעיא לן היכא דאמר כהן לא מהדרנא מי כפינ' לאהדור' ההוא מני' או לא הכי חזינא כיון דישראל על הדין תנאה הוא דיהב' ניהלי' אשתכח דלא אקניי' ניהלי' אלא ע"מ שיחזירנו לו הלכך כי אמר לא מהדרנא כפינא לי' ומהדר ואם תשאל כי אמר כהן אנא לא מהדרנא לי' בלא בעינא לקיומי לתנאה דילי' להוי כדין כל מאן דיהיב מתנ' לחברי', על תנאי דהיכא דלא נתקיים התנאי בטלה המעשה מעיקרא ה"מ בתנאי דאיתא בידא דמקבל דאי בעי מקיים לי' ואי בעי לא מקיים אבל הכא לא והא דאמרו בגמרא לא החזירו לא יצא היינו דוקא היכא דאכלו וכ"כ רשב"ם ועיין בהריב"ש סי' שמ"א

סמוך ונראה למש"ל בדין עובד כוכבים שהפקיד חמץ אצל ישראל ובא הפסח ואין העובד כוכבים בעיר. נ"ל דיניחנ' בבית עובד כוכבים אחר וסגי דהא חמצו של עובד כוכבים הוא ואין הישראל מחויב לבערו אלא משום דכתיב לא ימצא וכדאמרו שם לדידן דקי"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי, וכיון שכן כל שאינו עכשיו בביתו של ישראל אף על פי שהוא באחריותו של ישראל שרי וכ"נ מדברי התוספות גבי יחד לו בית דשרי אפילו קבל עליו הישראל אחריות ואפילו לסברת הרמב"ם דס"ל דחמצו של ישראל ברשותו של עובד כוכבים ה"ז עובר ה"ד בחמצו של ישראל דכל היכא דאיתיה ברשותיה של ישראל קאי אבל חמצו של עובד כוכבים ברשות של ישראל שאינו אסור אלא משום לא ימצא כל היכא שהניחו עכשיו ברשות העובד כוכבים ה"ז אינו מצוי בידו וכ"ש אי קבל עליו העובד כוכבי' הב' אחריות דהשתא לא חשיב כ"כ באחריות ישראל והכי דייק לישנא דרבא דא"ל בעירו חמירא דבני חילא מבתייכו וכו' משמע שלא חייבם אלא לבערם מביתם. אבל מתוך פירש"י ז"ל נראה דכל שהוא באחריות דישראל אפי' אינו ברשותי' אסור שפי' דיחד לו בית שרי היינו בלא קבל עליו אחריות וכ"כ בספר פ"ח שהוא דעת הרמב"ם ז"ל ע"כ מדכתב דחמצו של ישראל ביד עובד כוכבים ה"ז עובר וכבר כתבתי דאין ראיה משם ואפשר לומר דרש"י ג"כ יסבור הכי דכל שאינו עומד ברשותו של ישראל אעפ"י שהוא חייב באחריותו שרי אלא דס"ל דברייתא דמייחד לו בית דשרי היינו משום דכל שמייחד לו בית ה"ז כמי שפירש שאין מקבל שמירה אלא מקום קא מקני לי' ואפי' נימא דדעת רש"י ז"ל הוא דאפי' ביחד לו בית ה"ז אסור כל שהוא באחריות ישראל מ"מ כולם חלקו עליו ואמרו דסוגי' לא אזלא כותי' דא"כ כי לא יחד נמי ומ"ש הר"ן ז"ל ליישב זה ולומר דסתמ' כאלו קבל עליו עד שמיחד לו בית זה אינו דהא עובדי כוכבים אימעיטו משמירה וכ"כ הר"מ ז"ל והטור בח"מ יע"ש. ועוד קשה לפרש"י דהיכי מסיק בסמוך למימרא דשכירות קניא לימא דשאני הכא משום דלא קבל עליו אחריות. וראיתי להרב בעל פר"ח ז"ל שרצה ליישב פרש"י ע"פ דבריו של הר"ן ז"ל והיינו לומר דאי שכירות לא קניא ה"ז כמי שאומר כנוס שורך ברשותי שהוא חייב באחריותו. ואיני מבין דבריו דא"כ מאי קמשני ליה שאני הכא משום דכתיב לא ימצא והלא בעלמא ג"כ הדין כן דכל שמייחד לו בית או זוית כאלו פירש לו שלא באחריות שאינו מקבל עליו שמירה כמבואר בפרק הזהב ובפרק משילין ואפי' לרבנן דאית להו בסתמא קביל עליה באחריות ונמצא סברת רש"י היא יחידא' ואפי' למאן דס"ל דדעת הרמב"ם ג"כ כסברת רש"י דכל שהוא באחריות ישר' ה"ז עובר אפי' עומד ברשות הנכרי מ"מ בנ"ד אפי' הר"מ מודה דשרי דהא בהדיא כתב דאחריות זה איירי דשל גניבה ואבידה והכי הוא סברת רבי' ולכאורה היה נראה להביא ראיה לזה מההיא דיוחנן חקוקאה דא"ל רבי צא ומוכרה בשוק מפני השבת אבידה הא לאו הכי לא ואם איתא דאפי' ש"ח חייב לבערו משום שעומד באחריותו כי נמי לית ליה להשבת אבידה ה"ז חייב לבערו כיון שעומד באחריותו וכן כתב הפ"ח. אבל לע"ד אין משם ראיה דאי לאו טעמא דהשבת אבידה היה יכול להניחו עד אחר שנאסר ולשורפו אח"כ בשעה ששית קודם שיעבור. ועוד דאי לאו טעמא דהשבת אבידה לא שייך לחייבו לנפקד לבערו משום שהוא חייב באחריותו שהרי כיון שנכנס שעת איסור נאסר בהנאה ואפילו פשע ונגנב אח"כ ה"ז פטור מלשלם דלאו שוה מידי אבל לענ"ד נראה לומר דמסתבר כסברת הרמב"ם ז"ל דכל שאינו חייב אלא כש"ח הא ודאי מכי נתנה במקום הראויה לשמירה ונעל בפניו תו לא נשארה עליו שמירה מה שא"כ בש"ש והכי איתא בירושלמי והביאה הטור בח"מ וז"ל ש"ח כיון ששמרו כראוי ה"ז פטור אבל ש"ש אפי' הניחו בחומה של ברזל חייב ונרא' לי דאפי' רש"י יודה בנ"ד אפי' למאי דנר' מפירושו דכל שקבל הישראל אחריות אסור ואפי' יחד לו בית כל כה"ג דנ"ד דהישראל מפקידו ביד עובד כוכבים אחר הא ודאי לא חשיב שעומד בבית ישראל ומאי דאסר במקבל אחריות ואפילו יחד לו בית ה"ט משום דשכירות לא קניא ובביתו של ישראל חשיב עומד החמץ וע"פ הדברים האלו יתיישב מ"ש הראב"ד מהא דא"ל ר' נחמן אייתו חמירא מבני חילא דמהיכן בא להם