מחנה אפרים - ב רסט

רש"י מיהו כתב דהיינו דוקא הדמים אסורים אבל אם עבר שלקח באותן דמים כלים מותרים בהנאה ונראה שכתב כן לפי מאי דפי' דאיסורא דדמים הוי משום גזירה אטו גופן אבל חליפי וחליפין ליכא למגזר אבל לפי הטעם שפירש רש"י דאסורים למחליף משום דקא מטייא ליה הנאה מאיסורי הנאה נראה דאין לחלק ן בין חליפין לחליפי חליפין דס"ס הא קא מטייא ליה הנאה וכן נראה מדברי התוס', בר"פ השוכר את הפועל שכתבו דאף כי ליכא למיגזר חליפין אטו גופן מ"מ למחליף עצמו אסורי' משום דמעיא ליה הנאה ועיין בהרא"ש שם ובנדרים ג"כ כתבו התוס' בהדיא כמ"ש

עוד שייך לדין הנז' עמדתי במ"ש הר"מ ז"ל דהתיראקה אסור לאוכלה בפסח נראה מתוך דבריו דאיירי אפי' בחולה דהא סתמא לזה קאי וא"כ צ"ע דהא כתב ר' בה' יסודי התורה דכל האיסורין מותרין לחולה שלא כדרך הנאתו כגון שעירב דבר מר פה דברים האסורים ה"ז מותר כיון שאין החיך נהנה ממנו וא"כ ביראקה כמי הא ודאי אין החיך נהנה ממנו כנודע וכדי לעמוד ע"ד נקדים שורש דברים אלו איתנהו בפ' כל שעה א"ר כל האיסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתם למעוטי הניח חלב ע"ג מכתו וכ"ש אוכל חלב חי משום שאינו כדרך הנאתו ובתר הכי קאמר רבינא שייף לברתיה בגוהרקי דערלה עד א"ל מידי דרך הנאתו עבידנא ע"כ הרי מבואר דכל האיסורין מותרין לחול' שלא כדרך הנאתן ולפי זה צריך לומר דמאי דאסורין לבריא אינו אלא מדרבנן והשתא צריך להבין דברי ה"ה במ"ש כאן על מ"ש הר"מ ז"ל דכל האיסורין בהנאה אם עבר ומכרו לעובד כוכבים אינו לוקה, וכו' דהיינו טעמא משום דכל האיסורין אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן וכל דבר שעומד לאכילה אין דרך הנאתו אלא באכילה ואפי' סיכה שהיא כשתיה אמרו דשרי לחולה שאין בו סכנה כל היכא דהוי שלא כדרך הנאתו ולפי זה הרי איסור הנאה כדין חצי שיעור שאסור מן התורה ואין לוקין עליו עכ"ל ולע"ד ק"ל ע"ד דאי איסור מכירה אע"פ שאינו כדרך הנאתו אסור מן התורה א"כ אמאי התירו לחולה לסוך בו שלא כדרך הנאתו ומה גם דסיכה קרובה לשתיה ונראה דהרמב"ם ז"ל ס"ל דאינו לוקה על איסורי הנאה בהנא' בלחוד מטעם דאין זה חשיב מפורש בתורה דלא ידעינן דלא תאכל א' איסור אכילה וא' איסור הנאה אלא מכח דפרט היתר בנבילה ומסתייע האי סברא מההיא דפרק הלוקין גבי יש אוכל אכיל' אחת וחייב עליה חמש ומוקי לה כשבישלו בעצי אשירה ופריך ולילקי שש וכו' והשתא אמאי לא מוקי כשבישלו בעצי ערלה ותו לא הוה קשה ליה ותו כיון דקי"ל דשאר איסורין אינם תופסין את דמיהן היכי ילקה בהו משום שנהנה באיסורי הנאה דכיון דאין תופסין דמיהן לא מתהני מאיסורי הנאה ולפי מה שחילקנו נראה דהיתר הנאה כגון להניח רטיי' ע"ג מכתו שרי אפי' בחול' שאינו נופל למטה כיון דהוי שלא כדרך הנאתו אבל איסור אכילה כיון דחמיר שלוקה עליו כדרך הנאתו החמירו לאוסרו לחולה לאוכלו אפילו שלא כדרך הנאתו זולת בחולה שנופל למטה כמו שהתירו לו בשבת לעשות לו כל צרכיו על ידי עובדי כוכבים והיינו דוקא בחול' שנופל למטה

עוד בדין הנזכ' בענין סיכ' שהיא כשתיה כתבו התוספת והרשב"א שהיא מדבריהם והכריחו כן מדהתירו סיכת חטטין בי"ה ולע"ד נראה דאין משם ראיה ללמוד שאין איסור הסיכ' מן התור' דאפילו אי הוי הסיכה מן התורה אינו אלא בסיכה של תענוג דחשיבא כשתי' אבל סיכת חטטין שאינה של תענוג הא ודאי לא חשיבא כשתיה וראי' לזה מפירות שביעית דניתנו לאכילה ולסיכ' משום, דהוי כשתיה ואפ"ה למלוגמא אסור משום דלאכלה אמר רחמנא ולא למלוגמא ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ' י"ה ובהלכות תרומות פי"א ובה' מ"ש נראה דאסור מן התורה ובפ"י מה' תרומות נמי כתב דזה הסך בשמן של תרומה משלם קרן וחומש ומ"מ אפילו יהיה מן התורה אינו אלא בסיכ' של תענוג אבל שאינה של תענוג אינה אסורה בי"ה אלא מדרבנן וכל שהוא חולה התירו וראיתי להרשב"א ז"ל שכתב בתשובה דאסור לרחוץ לחולה בסתם יינם משום דרחיצה חשיבא כשתיה ואע"פ שכל האיסורין שלא כדרך הנאתן מותרים לחולה אפשר לומר שאף היין אין כל דרך הנאתו בשתיה שהרי מזלפים בו ואחד מגדולי הנאתו בכך וכו' ע"כ

ולע"ד אין נראה כן דבהדיא תנן בפ"ב דמ"ש לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן וה"ט משום דיין וחומץ אין דרכן אלא לשתיה ואין דרכן לסיכה והכי אמרו שם בירושלמי יין שפיטמו אסור לסוך בו שמן שפיטמו מותר לסוך בו מ"ט זו דרכו בכך וזו אין דרכו בכך ומה שהביא ראיה מזילוף ללמוד דיין דרכו לזילוף אינו כן דגבי שביעית דרשו לאכילה ולא לזילוף כדאיתא בפ' הגוזל קמא איברא דהתוס' בפ"ב דע"ז דף ס"ו ע"ב כתבו דזילוף הוי הנאה גמורה והביאו מההיא דשותין מלוג כ"ב ומזלפין בסלע יע"ש

וראיתי עוד לה"ה שכתב דסיכ' דהוי כשתיה הוי כמו חצי שיעור שאסור מן התורה אלא שאין לוקין עליו משום דכל מידי דמאכל אין דרך אכילתו אלא כתקנו ע"כ ודבריו צ"ע במאי דמייתי מההיא דרבינא שייך לברתי' בגוהרקי דערלה וכו' והא התם חול' שאין בו סכנה הויא וע"כ צ"ל דאין איסורו מן התורה משום דהוי שלא כדרך הנאתו. ולענין חלב אם מותר לסוך בו כתב באו"ה כלל ל"ט דאין היתר סיכה בחלב חזיר אלא היכא דאיכא צערא אבל לתענוג אסור נרא' דה"ט דאסר לי' משום דסיכ' חשיב כשתיה וכבר כתבתי דאין סיכ' אלא בשמן בלבד והתוס' כתבו בפ"ב דיומא דאין איסור סיכ' אלא באיסורי הנאה אבל חלב דהיתר הנאה מותר ודברי התוס' צ"ע במה שכתבו דחלב של איסורי הנאה חשיב כשתי' והביאו ראיה מההיא דחלב חי ע"ג מכתו שהוא פטור הא מהותך אסור ולפי פשטא דשמעתין בפ' כל שעה נראה דאפי' חלב מהותך פטור והיינו טעמא משום דחלב אין דרך הנאתו אלא בהבער' ולמשוח עורות וכמו שפרש"י ז"ל. ועוד דלכאורה נראה דהתם לאו משום דסיכ' חשיב כשתיה הוא דאסור לבריא דגבי חלב לא שייך בי' סיכ' אלא משום דהוי מאיסורי הנאה לבריא אסור ליהנות ממנו ואע"ג דהוי שלא כדרך הנאתו ולחולה התירו כיון דהוי שלא כדרך הנאתו וכ"כ בההיא דרבינא דשייף לברתי' בגוהרקי דערל' דא"ל שלא כדרך הנאתו קא עבידנ' משמע דאי הוה כדרך הנאתו הוי אסור לעשותו אפילו לחול' שאין בו סכנה משום דהוי איסור מן התורה לאו משום איסור סיכ' כשתי' דהא כבר כתבו התוס' דאין הסיכה אלא מדבריהם אלא ע"כ צ"ל משום דאסור ליהנות מאיסור הנאה וכ"כ בהניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו שהוא פטור דאר"י משום דהוי שלא כדרך הנאתו משמע דאי הוה כדרך הנאתו הוה חייב מלקות לאו משום דסיכ' חשיב כשתיה דא"כ היכי הוה מחייב מלקות. וראיתי להתוס' במס' נדה בדף ל"ב שכתבו משום ר"ת כדברי דלא אמרו סיכ' כשתי' אלא בשמן לבד וההיא דחלב של איסורי הנאה משום איסור הנאה הוא דאסור

עוד שייך לאיסורי הנאה עמדתי במי שנתן החמץ לעובד כוכבים מתנה ע"מ להחזיר דלא מהני אם עבר ועשה כן אי שרי בהנאה לאחר הפסח דלפי מ"ש הר"ב ת"ה ואחרים עמו דכל זה אינו אלא משום חומרא דחמץ אבל מדינא לא עבר על ב"י וב"י נראה דשרי בהנאה אבל לפי מ"ש מהרדב"ז ז"ל ואחרים עמו דמדינא אסור לעשות כן ועבר על ב"י וב"י ואע"פ שנתקיים התנאי ונמצא שלמפרע הי' החמץ של עובד כוכבים מ"מ קודם קיום התנאי כבר עבר הישראל ולא יועיל קיו' התנאי לבטל הלאו שכבר עבר ע"כ נראה דאם עבר ועשה כן אסור בהנאה הואיל ועבר על ב"י. איברא דלע"ד סברת מהרדב"ז אין בה טעם כעיקר דהלא כיון שנתקיים התנאי נמצא שלמפרע היה חמצו של עובד כוכבים ולא עבר עליה הישראל כלל דמ"ש מישראל שהרהין חמצו אצל עובד כוכבים וא"ל אי לא הבאתי לך מכאן ועד יום פלוני קנה חמץ מעכשיו דשרי אם הגיע הזמן ולא פרעו ולא אמרי' דכל זמן שהתנאי תלוי הוי פקדון וראיתי להרב פ"ח בסי' תמ"ח שהחזיק בסברת מהרדב"ז וחילק דשאני התם דהוי תנאי שבידו לקיימו אבל הכא שאינו בידו של ישראל לקיימו דאפשר שהעובד