מחנה אפרים - ב רסח

על החתום לעשות רצונו חפצתי הנה באתי והנה פי כפיו בכל אשר דבר. נאם הצעיר אפרים נבון

שם דין כ"ז כתב הבכ"מ ועל מ"ש רבי' שאם היתה מחביאה אפילו אמר' לא נחבאתי וכו' עד כתב הר"ן מכלל דסבירא לי' דלא מטהרים לה אלא כי אמרה טהורה אני במיגו דנחבאתי ע"כ. נ"ב לפי מאי דמסיק בגמרא דאמרינן כי האי גונא מגו ה"ז מצלת על הכל דנאמנת לומר לא נטמאתי במגו דנחבאתי וע"כ לא מספקא להו אי מצלת על הכל אי לא אלא קודם שלא היה יודע זה המיגו ולפ"ז אין מקום לי"א שכתבו דכיון דלא נפשטא הבעיא אין להקל לכתחלה

פי"ט דין ד' כתב ה"ה ז"ל כהן גדול שנשא בוגרת וכו' עד אבל אם בא על הבעולה שלא כדרך נשואין אינו מוזהר בה יותר מאדם אחר ע"כ. נ"ב קשה לי דבסמוך גבי הבא על הגיורת כתב דלדעת הראב"ד אפשר שהולד חלל והא ההיא איירי שלא כדרך נישואין ולדעת הראב"ד לית בי' כי אם משום בתולות מזרע ישראל ובפ"י יוחסין אמרינן בעל ולא קידש לוקה ולא יחלל זרעו אמר רחמנא והרי חלל ובפ' החולץ אמרו דיש חלל מחייבי עשה משום דלא יחלל קאי ג"כ אאם בתול' מעמיו יקח אשה

שם דין כ"ג כתב הבכ"מ ומ"ש רבינו וה"ה אם נתערב בה ספק ממזר וכו' עד מ"ש בסוף הלשון ומכל מקום אין משם ראיה שהרי העמידוה במסקנא דה"ק איזהו אלמנת עיסה כל שאין בה וכו' נ"ב יותר היה לו להקשות דבגמרא משמע דאין חילוק בין ספק חלל לממזר ולנתין ונראה דהראב"ד גורס כגירסת התוספות דלא גריס אלמנת עיסה אלא הברייתא איירי בעיסה גופא ומאי דכתב הראב"ד הכי איתא בכתובות אדלעיל קאי שהביאו מתני' ופירשו טעמא משום דהוי ספק ספיקא

פ"ך דין ד' כתב הר"מ ז"ל מי שהעידו עליו עדים שראוהו שהיה אוכל בתרומה וכו' עד ואין מעלין ליוחסין ולא מחלוק תרומה ע"כ נ"ב אף על גב דר' פסק דאין חולקין תרומה לעבדים ואלו בגמר' אמרו דלמ"ד אין חולקין מעלין ליוחסין ה"ד בעבד שאוכל אותה ואלו היינו מחלקין לו היו סבורים שבשבילו אוכל והוא כהן אבל מחילוק גרנות בלבד בלא ראינו אוכל אין ראיה דשמא החזיק עצמו בכהן ולוקח אותה ומכרה לאחרים: שם דין י"ג כתב הר"מ ז"ל מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני וכו' עד ואם נשא או נטמא לוקה ע"כ נ"ב נראה דמיירי אף על פי שלא הוחזק עדיין ולא דמי לההיא דקידושין דף ס"ג דאינה נהרגת על פיה ועיין בסוף פ"א דהתם כיון דמתחלה היתה בחזקת פנויה להחזיקה מקודשת צריך ב' עדים או שהוחזק אבל הכא דלא הוחזק מתחלה אם כהן או ישראל ועד אחד נאמן לומר שהוא כהן כמו כן הוא נאמן על עצמו וכן נראה קצת כדאמרן ממ"ש ה"ה דכאשה אינה לוקה על פיו אם איתא דאיירי הכא בשהוחזק בעיר ימים רבים שהוא כהן על פי עצמו וכה"ג חשיב חזקה אם כן היא עצמה אמאי לא תלקה דהא מלקין על החזקות אלא ודאי נראה דאיירי הכא כשלא הוחזק או אפילו אם הוחזק כיון שאינו נאמן ואין מעלין אותו לכהונה על פי עצמו לא חשיב חזקה כדי שתלקה היא על פיה וע' בתשו' מור"ם סי' ב' ובתשו' מהרדב"ז סי' רמ"ה וע' בהל' סנהדרין פ' י"ו דין ו': שם דין י"ו כתב הר"מ ז"ל מי שהוחזק אביו כהן ויצא עליו קול שהוא בן גרושה או בן חליצה חוששין לו ומורידין אותו ע"כ נ"ב ואע"ג דכתב רבינו ס"פ י"ז דאם יצא עליה קול חלוצה אין חוששין לה הכא שאני דמעלה עשו בתרומה כ"כ הר"ן ז"ל בפ"ב דכתובות: שם כתב ה"ה בלשון הנזכר בסוף לשונו ומ"מ כיון דספיקא דרבנן היא ודאי מחמירין בתרומה דאוריית' ע"כ. נ"ב עיין בפי"ב ועיין בפרק בכל מערבין דף ל"ו וצריך לחלק בין לכתחל' והכא כדיעבד דמי וכ"כ הריטב"א

הלכות מאכלות אסורות

פ"ב דין י"ו כתב ה"ה בסוף לשונו והיה אפשר לומר דבדרבנן מבטלין איסור לכתחלה וכו' ע"כ נ"ב נ"ל דהיינו טעמא כיון דהוי ספק אם יש כאן איסור דאי מטעם חד בתרי בטל עדיי לא נתבטל כיון דהוי האיסור ניכר כמ"ש הכ"מ

פ"ה דין י"א כתב ה"ה ז"ל ואם נחתך אחר שחיט' וכו' עד ומ"ש למעלה דאמר ר"י אין בהם אלא מצות פרישה פירושו שהן אסורין מן התורה וכו' נ"ב בס"פ העור והרוטב נראה קצת כדברי רבי'

פ"ו דין י"ו כתב הר"מ ז"ל האוכל כזית וכו' נ"ב כן נראה בפרק דם שחיטה אמנם בס"פ חרש נראה דאינו חייב אלא עד רביעית וצ"ל דאתו כמ"ד כזית קרוש בעינן וצריך שיהא רביעית לח ועיין בה' ט"מ: שם דין ו' כתב ה"ה אבל אם הי' לב בהמה וכו' עד אבל דם שבשלו וכו' כדאיתא בהקומץ וט' נ"ב ומדברי ר' בפ"ט נר' דההיא דהקומץ אינה הלכה

פ"ח דין י"ד כתב ה"ה לפיכך מותר וכו' עד וחתוכה לא גזירה שמא יתננה לו וכו' נ"ב כלומר כשיתנה לו בפני ישראל יחזור וימכרנה לישראל ומ"ה לא יתננה לו בפני ישראל גזירה שמא יחזור וימכרנה לישראל דאם לא כן הוי גזירה לגזירה וכן הוא דעת הרי"ף ונסתלקה קושית הרשב"א ז"ל:

שם בסוף לשון זה כתב ה"ה ודקדקו קצת מן המפרשים מכאן שרוב מצויים אצל ניקור וכו' נ"ב קשה והא אפשר להתברר הענין וכו' שאמרו ברוב מצויים אצל שחיטה מומחין הן:

שם דין י"ו כתב הר"מ ז"ל מאכל שהוא אסור בהנאה אם נהנה כגון שמכר וכו' מכין אותו מכת מרדות והדמים מותרים ע"כ. נ"ב רש"י ז"ל סבירא ליה דאיסורי הנאה שעבר והחליפן הדמים אסורים למחליף דאי אמרת הדמים מותרים מצינו דמים לחמץ בפסח אבל הרמב"ם סבירא ציה שהדמים מותרין אף למחליף כיון שאין תופסין דמיהן לפי שכיון שלא היה לו רשות להחליפן ואיסורי הנאה הם דמיהן וחלופיהן אינן אלו כגזל ביד המוכר והר"ן ז"ל הביא ראיה לזה מהירוש' דקידושין בההיא דמכרן וקידש בדמיהן דאמר ר' חגי לפי שאין תופסים דמיהן ואמר ר' חנינא זאת אומרת שמקדשין בגזל כלומר לפיכך היא מקודשת לפי שאינן דמי ערלה דהא אינם תופסים דמיהן וגזל בעלמא הם ביד המוכר עכ"ל ולע"ד דברים אלו צ"ע דמ"ש דהדמים מותרים משום דגזל הם ביד המוכר התינח במכרן לישראל דכיון דלוקח לא הכיר בהם ולא מצי להתהנויי בהו מקח טעות הוא וגזל הם המעות ביד המוכר אבל במכרן לעובד כוכבים כיון דעובד כוכבים מצי להתהנויי בהו הא ודאי אין כאן גזל בי דאפי' ידע בהם העובד כוכבים היה לוקח אותם ועוד כי נ הוי טעות מה בכך טעות העובדי כוכבים שרי ואדרבא נלע"ד לדקדק מהירושלמי כסברת רש"י ז"ל דכל היכא דמכרן לעובד כוכבים הדמים אסורים למחליף ליהנות מהם לכתחילה ולקח בהם אשה דאם לא כן אמאי לא אוקמא ר' חנינא דמתני' אי כשמכרן לעובדי כוכבים דאז ודאי לא הוו גזל שפיר מצי לק בהו אלא ודאי משמע דמכרן לעובדי כוכבים כיון דלא הוי המעות אסורים למחליף מדרבנן כדי שלא יהנה באיסורי הנאה וכ"כ הרא"ש ז"ל דכיון דבנדרים איבעיא לן ולא איפשטא אזו לחומרא וכ"פ הר"מ ז"ל בה' נדרים לחומרא הן האמת דקשה לי דברי הר"מ ז"ל דאיהו גופיה פסק כאן להאי בעיא לקולא ובפרק י"ב מהלכות בכורים כתב דהמוכר פטר חמור הדמים אסורין בהנאה ובודאי דאיסור זה אינו אלא מדרבנן תדע דהא אם מכרן וקידש בדמיהן ה"ז מקודשת וראיתי להרא"ש בפ"ק דבכורות שכתב דהמוכר פטר חמור הדמים אסורים ואיברא דהכי אמרו שם בגמרא אבל לא איתפרש שם אי איירי בהכיר בהם ה אי לא ולפי מ"ש נראה דאיירי בהכיר בהם הלוקח או שנתנם לעובד כוכבים דאילו מכרו לישראל ולא הכיר הא ודאי י למסרינהו בהנאה כיון דהמעות גזל הם ביד המוכר ונראה דהא פרש"י ז"ל בבכורות דהדמים אסורים דאמרו היינו שהש למלאכה, אבל הרא"ש ז"ל כתב דאפי' לא הכיר בהם ה הדמים אסורים וצריך טעם למה וכי תימא אי איירי כשהכירו הלוקח ג"כ תיקשי אמאי הדמים אסורים הלא כיון שהכיר בה הלוקח המעות הרי הן מתנה וכמ"ש הרא"ש בקידושין. הא לאו קושיה דאפ"ה קנסו אותו חכמים דלא להתהנויי בהו גזירה אטו כמ"ש הרא"ש שם וראיתי להרא"ש ז"ל בקידושין שהסכים לכ